שיעורי הרב שלמה אבינר

מצוות ישוב הארץ

דברי הרב בביקורו בבפולו, ניו יורק, סיון תשס"ז בק"ק אור ציון (שם שימשתי כרב) הדברים נאמרים באנגלית זמן קצר לפני עלייתנו לארץ

בכבוד עליית הרב לארץ בקרוב, אדון במצות ישוב ארץ ישראל.

הרמב"ן בהוספות לספר המצוות של הרמב"ם (מצות עשה ד') מחלק את מצוות ישוב ארץ ישראל לשלושה חלקים. כלומר, יש שלוש מדרגות בציונות:

1. יש מצווה לגור בארץ ישראל. יהודי צריך לגור בארץ ישראל ולא בפריז או בבפולו. זה מה שנקרא "ישיבת ארץ ישראל”. יש הרבה רבנים חרדים שפסקו שצריך לגור בארץ, כגון: הג"ר יוסף חיים זוננפלד ('האיש על החומה' ח"ב עמ' 149), ה'חזון איש' (קובץ אגרות ח"א אגרת קעה), הג"ר עובדיה יוסף ('מצות יישוב א"י בזמן הזה', תורה שבעל פה יא - תשכ"ט ומובא ב'משא עובדיה' עמ' שמג-שנט), הגרי"ש אלישיב ('הליכות והנהגות – בין המצרים' עמ' 6), הגר"ח קניבסקי (קובץ תורני הלכתי 'אליבא דהלכתא' במדור 'שיח הלכה') ועוד. אמנם יש האומרים שאין מצוה לגור בארץ, כמו הרבי מסטמאר והרבי מליובאוויטש. הרבי מליובאוויטש סיפר על חסיד אחד שרצה לעלות לארץ ולשקוד כאן בתורה ועבודה ושאל את ה'צמח צדק', הרבי השלישי של ליובאוויטש, על כך. הוא ענה לו: "עשה כאן ארץ ישראל”. (שבת פרשת פינחס תנש"א. התוועדויות תנש"א חלק ד ע' 59-60 ו'ליקוטי שיחות' פ' ראה עמ' 8). הם מודים שארץ ישראל היא מקום קדוש, אך טוענים שאין מצווה לשבת בה.

2. יש מצווה להתיישב ולבנות את הארץ. אנו צריכים לבנות כבישים ובתים, לנטוע שדות וכרמים וכו'. בלשון הרמב"ן: "שלא נעזבה לשממה". זה מה שנקרא "ישוב הארץ”. יש הרבה חרדים, כמו תלמידי הבעל שם טוב, שבאו לגור בארץ אך לא אמרו שיש מצוה להקים ישובים ולנטוע כרמים. ה'חזון איש' תמך מאוד בבניין הארץ, ולכן תמך בקיבוצים של אגודת ישראל (פא"י – פועלי אגודת ישראל).

3. יש מצוה לכבוש את הארץ ואיסור לעזוב אותה לשלטון עם אחר. בלשון הרמב"ן: "שלא נעזבה אותה ביד זולתו". ארץ ישראל צריכה להיות תחת ריבונותינו. זה מה שנקרא "מדינת ישראל”. מדינת ישראל היא מצווה. יש מצווה להקים מדינה, צבא, משטרה וכו'. כמעט כל החרדים לא מסכימים לדבר הזה, וזה מה שמוגדר כציונות.

הברון רוטשילד לא היה ציוני אבל היו לו זכויות. כשמרן הרב קוק הספיד אותו הוא אמר שהיה שליח אלוקי לחדש את הישוב בארץ, אבל לא היה ציוני ('מאמרי הראיה' עמ' 393-394). הרצל היה ציוני כי פעל להקים את המדינה. רוטשילד התנגד להרצל וחשב שהוא מבזבז את זמנו. אך אלו ואלו דברי אמת. היינו צריכים ציונות מעשית, לעלות ולבנות את הארץ, ועל יסוד זה הקמנו את המדינה.

לפעמים יש אי בהירות מה היא ציונות, ויש החושבים שמדרגה א' וב' הם גם ציונות. באמת ציונות היא הקמת מדינה, תחית העם בארצו. לפעמים נטורי קרתא בארץ אומרים שגם הם ציונים, כיוון שהגיעו למדרגה א'. אמנם אינם ציונים, אך ודאי שהם במדרגה יותר גבוהה ממי שגר בחו"ל. כמו כן, מי שמיישב את הארץ הוא במדרגה יותר גבוהה ממי שגר בארץ ולא מיישב אותה. על גבי שני המדרגות הללו, מי שמחזק את המדינה והולך לצבא הוא במדרגה יותר גבוהה. כולם אהובים, כולם קדושים, כולם ברורים, אך יש מדרגות.

הפוסקים דנים האם אפשר לקיים חלק ממצוות ישוב הארץ או שצריך את כל שלושת החלקים כדי לקיים את המצווה?

האדמו"ר מסוכטשוב דן במצווה זו בשו"ת 'אבני נזר' (יו"ד ב, תנד). שם הוא נשאל מדוע האדמו"רים נשארים באירופה ולא עולים לארץ. בתשובתו הוא אומר שלא מספיק רק לגור בארץ ישראל כדי לקיים את מצוות ישוב הארץ, צריך גם להתפרנס מהארץ. אם אדם גר בארץ אך מתפרנס מחוץ לארץ, אולי הוא לא מקיים את המצווה. זאת הסיבה שהרבה אדמו"רים לא עלו לארץ, כי ידעו שכל עוד החסידים שלהם מחו"ל מפרנסים אותם, אינם מקיימים את המצווה כראוי. בלשון האדמו"ר מסוכטשוב: "ברור דעיקר המצוה בתכלית השלמות היא להיושבים בארץ ישראל ומתפרנסים מהשפע שמארץ ישראל". שם הוא מביא כראיה את זה שיעקב אבינו נתן לעשיו את כל מה שהיה לו מבית לבן, ואמר: "אין נכסי חו"ל כדאים לי" ('ילקוט שמעוני' וישלח לג. רש"י על בראשית מו, ו. נ, ה). יעקב אבינו לא רצה להתפרנס מהכסף שהביא מחו"ל אלא להתפרנס מהארץ כדי לקיים את המצווה בשלימותה.

דעתו של ה'אבני נזר' היא חידוש גדול והרבה פוסקים חולקים עליו.

הגאון רבי יהושע מקוטנא דן במצווה זו בשו"ת 'ישועות מלכו' (יו"ד ס' סו). האדמו"ר מקוצק-פילוב, נכדו של הרבי מקוצק, כתב ספר שנקרא 'שלום ירושלים', בו הוא מעודד יהודים דתיים מפולין לעלות לארץ, משום שלשיטתו עליית אלף יהודים לארץ תביא את הגאולה (שם עמ' 48). הוא שאל את רבי יהושע מקוטנא מה דעתו על הרעיון של העלייה, והוא השיב: "אמנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למ"ע מ"מ בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהיה תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה. וכבר המשילו האחרונים למ"ע של אכילת מצה כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא, ועל זה נאמר גומל לאיש חסד כמפעלו, גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר, ונאמר אשרי תמימי דרך גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה". כלומר, לגור בארץ ישראל זו לא המצווה העיקרית. המצוה העיקרית היא לגור בארץ ישראל תחת שלטון ישראל. במשך כל הדורות יהודים מסרו את נפשם ועלו לארץ למרות הקשיים הגדולים, וכך גם עלו יהודים לעלות לארץ לפני הקמת המדינה כדי לאפשר את הקמתה.

אין ההלכה כמו רבי יהושע מקוטנא, (כלומר, יש מצוה לגור בארץ ישראל אפילו לא תחת שלטוננו), אך הוא צודק שהמצווה העיקרית היא לגור בארצנו הקדושה תחת ריבונותינו.

ברוך ד', היום קיימת בידינו היכולת לקיים את מצות ישוב ארץ ישראל במלואה. אנו גרים בארץ, בונים אותה ויש לנו שלטון עליה.

פעם שאל סטודנט מהאוניברסיטה את רבנו הרב צבי יהודה: "מתי יבוא המשיח?” אמר רבנו: "הוא כבר בא קצת. הקמת המדינה מאפשרת לנו לקיים את שני החלקים הראשונים של מצות ישוב הארץ: ישיבת הארץ וישוב הארץ. אנחנו בכיוון הנכון”.

מסופר על ישיבה בטחונית שהתקיימה בארצות הברית. שאלו שם: "עם מי תהיה המלחמה הבאה?” אלוף אחד ענה: "סין”. אמר אחד: "אי אפשר לנצח את סין במלחמה. יש לסין מיליארד ושלוש מאות מיליון אנשים ויש לנו רק שלוש מאות מיליון אנשים!” השיב האלוף: "הכמות של האנשים אינה חשובה. תראה איך מדינת ישראל מסתדרת מול הערבים”. ענה לו אותו אחד: "אבל כבוד האלוף, איפה נמצא כל כך הרבה יהודים בארצות הברית?”

אם כן, לא הכמות קובעת אלא האיכות. ברוך ה' יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו משטרה, יש לנו כלכלה חזקה, יש לנו ארץ שפורחת והרשימה עוד ארוכה.

נלקח משאילת שלמה 183