שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מצווה להשתתף בשביתה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

כמובן, האידיאל הוא לפתור סכסוכים של עובדים-מעבידים לא בדרך של שביתה אלא מתוך הידברות יחד או פניה לבוררות מוסכמת או לבית דין, ואין למהר להשתמש בנשק השביתה.

אך אם צד אחד מסרב להידבר, או לפנות לבוררות, או לקיים החלטת בוררות, מותר להשתמש בנשק השביתה כדי להכריחו להגיע להידברות או לבוררות או לקיים את החלטת הבוררות.

כלל זה כולל גם את המורים אשר טוענים שאינם מקבלים משכורת מספקת, ואדרבה, זוהי טובת התלמידים, כי אם המורים לא יוכלו להתפרנס בכבוד, רבים לא יפנו למקצוע זה, וכן יש שיעזבו, וכן מחמת עומס המורים שחייבים לעבוד שעות רבות כדי להתפרנס בכבוד, התלמידים לא יקבלו את כל מלוא הטיפול הנדרש.

לכן, אף על פי שבזמן השביתה התלמידים מפסידים, הרי בחשבון כולל וארוך טווח הם מרוויחים, ובהנהגת הציבור, יש ועושים חשבון של הפסד מועט בהווה עבור רווח גדול בעתיד - וזאת בין שהתלמידים מפסידים לימודי חול בין שהם מפסידים לימודי קודש, שהרי לגבי שני סוגי הלימודים, קיים החשבון הנ"ל.

ובוודאי לא יוכל מורה לטעון שלא ישתתף בשביתה כי ממילא גם בלעדיו היא תתקיים. אם חייבים, אז כולם חייבים, כי אם כולם ינהגו כמותו, השביתה תיפול, וכגון זה אומרים: מה ששנאוי עליך, אל תעשה לחברך, שאם תשבות, לא תרצה שחברך יימנע מכך. או בלשון הפילוסופית של קאנט: המוסרי הוא הכללי, כלומר בכל התלבטות מוסרית, יש להכריע כיצד יהיו פני הדברים אם כולם ינהגו כמוך, ועליך לראות את עצמך כמחוקק אוניברסלי, שהתנהגותך משמשת קנה מידה עבור כולם. לכן על כל מורה להשתתף בשביתה, הן בלימודי חול, הן בלימודי קודש.

אך כיון שהתלמידים זקוקים ללימודים, וכיון שהשוטטות מזיקה ואף מסוכנת, וכיון שהמורה פנוי עקב השביתה, יש לו חובה מוסרית לתת זמנו לתלמידיו כדי לקדם אותם, כלומר לספק להם לימודים לא פורמליים, שאינם שייכים לסדר הלימודים הרגיל, ואשר יתקיימו במקום לא פורמלי.

שמא תאמר: ביטול תורה! טוב אמרת, שאין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש. אך השיקול החינוכי מביא לבטל תורה לדברים רבים כגון חופשים פעילות נוער ומאבק על ארץ ישראל. אף בנדון שלנו, נאמר כי לפעמים "ביטולה של תורה זה קיומה", שהרי המצב העכשוי של דלות המורים וצפיפות הכיתות הוא הוא הגורם לביטול תורה גדול, "ואין לך ביטול תורה גדול מזה". לכן כבר התירו פוסקים גדולים שביתה של מורים לתורה במצבים מסוימים בלית ברירה, הלוא המה הגר"מ פיינשטיין, הגרש"ז אוירבך, הגרח"ד הלוי, ויבלט"א הגר"ע יוסף.

יתר על כן לא יוכל אדם לטעון: לי בתור מורה אין טענות, אני מקבל משכורת הגונה, ובמוסד שאני מלמד בו הכל הולך על מי מנוחות - שהרי הוא שייך לכלל ישראל, הכולל לא רק עשירים גם עניים. חינוך ציבורי ראוי הוא ממש פיקוח נפש - לא פיקוח גוף - לאומה, לכן לא יוכל אדם לומר: שלום לי לנפשי, אלא עליו להתגייס למאבק למען החינוך הטוב לכלל האומה. זאת המוסריות וזאת המסירות.

ובימי שבות השובתים - חזק ונתחזק בעד חינוך תלמידינו ותלמידותינו.