שיעורי הרב שלמה אבינר

מפלגתיות ואחדות

---

ש: נוצר מצב שיש שתי מפלגות לאומיות-דתיות, אחת לאומית אך יש בעיות בדתיות, ואחת דתית ויש בעיות בלאומיות. האם אין ערך עליון לשמור על האחדות, כי למפלגה קטנה אין כח?

ת: אפשר להתאחד אם יש אותה מטרה אידיאלית אבל איחוד לשם צבירת כח לא יחזיק מעמד. כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ואם אינה לשם שמים, אין סופה להתקיים (אבות ד יד), כי אין אידיאל עצמו של אחדות, אלא של תועלת, וכל אחד מושך לכיוונו, עד שהאחדות נהרסת.

ש: אך בתוך המפלגות עצמן יש שונות. בבית-היהודי – דתיים וחילוניים. ביחד – דתיים וחרדים?

ת: לדתיים וחרדים יש אותה מטרה שהיא עבודת ד', רק יש מחלוקת בדרכים. אך לדתיים וחילוניים יש מחלוקת ביחס לעצם מטרת החיים, הן של הפרט הן של הכלל.

ש: מה המטרה של המדינה? ממלכת כהנים וגוי קדוש? אין זה מציאותי!

ת: אין זה מציאותי עתה, אך זה מציאותי בעתיד. אכן כמו ביחס לבית המקדש, בונים בחול ואחר כך מקדישים, כך הוא לגבי המדינה. חול כן, כלומר כלכלה ובטחון, חברה וממשלה, אבל לא טומאה. זה עתה תפקידה של מפלגה דתית לעמוד על המשמר שהמדינה לא תידרדר מבחינה רוחנית.

ש: גם מדינה זרה אסור לה שתידרדר?

ת: נכון. יש להיזהר משחיתות, מה שנמדד על ידי מדד השחיתות, Index of Corruption. גם אנו צריכים להיזהר משחיתות ביחס למוסר הכלל-אנושי, אך מעל זה עלינו להיזהר משחיתות ביחס למוסר של תורה ולטהרה של תורה, וזה תפקידה של מפלגה דתית. אם אינה עוסקת בזה במסירות נפש, אין בסיס לאחדות.

ש: אבל האם בעזרת אחדות לא נוכל לפתור כל הבעיות?

ת: לא בהכרח. יש מאמר בזוהר שמובא כמה פעמים על ידי מרן הרב קוק בספר אורות הקודש: קדושה שרי בפירודא וסיים באיחודא, מתחילה בפירוד ומסתיימת באחדות. טומאה שרי באיחודא וסיים בפירודא. הקדושה אומרת: יש להבדיל בין קודש לחול וגם בין קודש לקודש, - וזה מביא אחדות. הטומאה אומרת: הכל אותו דבר, - וזה מביא פירוד. יש פתגם ידוע של רוממי האחדות בגרונם: אני בעד אחדות, אבל אחדות... כמוני.

ש: אך אם לא נהיה מאוחדים, איך נעמוד נגד אויבינו?

ת: זה נושא אחר. בודאי נגד אומות העולם, עלינו להיות מאוחדים, ולא רק הדתיים-הלאומיים, ולא רק האנשים יראי השמים, אלא כל האומה כולה, לגווניה. אך כאשר יש חילוקי דעות עמוקים ביחס לעבודת ד', מי אומר שיש להיות מאוחדים ולהרוס את האמת.

ש: איפה מופיע החילוק הזה?

ת: אצל הגרי"ד סולוביצ'יק. בכלל, בעיות רבות שמתעוררות אצלנו עתה ביחס למעמד התורה, כבר התעוררו ביהדות אמריקה לפני ארבעים שנה. אמנם הוא מדבר על נושא אחר - שיתוף הפעולה בין הזרם האורטודוקסי והזרם הקונסרבטיבי, אבל יש קווים משותפים.

הוא מסביר שעם ישראל הוא עם אחד מהותית פנימית ביצירתו האלהית. לכן, כאשר מדובר בעמדה יהודית כלפי חוץ, כלפי העולם הלא-יהודי, חייבות כל הקבוצות להתאחד, בין מי שעובד ד' ובין מי שלא עבדו. במשרפות שבשואה התערבב אפרם של כולם.

אך בנוגע לעניינים פנימיים דתיים רוחניים, יש השקפות שונות. אגודת רבנים אינה התאגדות מקצועים אשר מטרתה להגן של אינטרסים כלכליים של הרב, אלא התאחדות אידיאולוגית למען ערך עליון. ואדרבה יש מלחמה אידיאולוגית – בה מתקיפים שיטה מסויימת, אך כמובן לא את האדם שמטיף לה, אלא יש לרכוש כבוד לכל אחד (באריכות בספר איש על העדה 185-180).

וכמובן, גם אחרי הבחירות אין למפלגות להיות אויבות זו לזו, חלילה, אלא לעבוד יחד באהבה ואחוה ושלום ורעות.

• פורסם בשאילת שלמה 379