שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מפלגה חצי דתית

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־15:39, 20 בדצמבר 2015 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == מפלגה חצי דתית == [ראיון עם הרב ע"י הרב מרדכי ציון] שאלה: הרב השתמש בביטוי מפלגה-חצי דתי...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

מפלגה חצי דתית

[ראיון עם הרב ע"י הרב מרדכי ציון]


שאלה: הרב השתמש בביטוי מפלגה-חצי דתית או שמינית-דתית. זו מליצה או אמירה מדוייקת?

תשובה: ודאי זו מליצה של לימוד זכות. המצב הרבה יותר חמור.


ש: למה?

ת: אדם פרטי שמקיים הלכה רק כשנוח לו, או שומע לרבנים רק כשנוח לו, נקרא מסורתי, כי אין זה עניין של אידיאולוגיה. הוא יודע שאינו נוהג כהלכה, אך אינו גובר על יצרו.


ש: במפלגה זה שונה?

ת: ודאי. אלו שלוחי ציבור, נציגי האומה. אם הם חרטו על דגלם שהם דתיים, אסור להם לבגוד בשליחותם.


ש: מה ההבדל בין חייו הפרטיים של איש ציבור לבין תפקידו הציבורי?

ת: בימינו אינינו מתערבים במה שאדם עושה בין כותלי ביתו, ובכלל - אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אבל רשות הרבים שייכת לכולנו, ואם הוא אינו ממלא תפקידו כראוי, אז יש לנזוף בו, למחות בו, להוכיח אותו, כמבואר בגמרא שבת נד ב- נה א, על החובה להוכיח את הריש-גלותא, ועל הצדיקים שנענשו קשות בזמן בית ראשון על כך שלא הוכיחו, ועיין שם באריכות בעין איה של מרן הרב קוק. לכן, להיות שותף לחוק גיור נגד ההלכה ונגד הרבנות הראשית, הוא יותר חמור לאין ערוך מאשר להיות דתי למחצה לשליש ולרביע.


ש: האם מצב המפלגה הדתית-לאומית היה יותר טוב בעבר? האם זו תופעה חדשה?

ת: לצערנו תמיד המפלגה הדתית-לאומית היתה פשרנית, כדברי מרן הרב קוק, לכן החמיצה את תפקידה ההסטורי להוביל את התחיה הלאומית ברוח של קדושה. זה לשונו: "דעות ממוצעות ופשרניות, שיש בהן מעין חולשה גופנית ורפיון-נפשי, אינן עלולות (= עשויות) לנצח בתכונה רבת-פעלים כתכונת התחייה הלאומית שלנו" (אגרות הראיה ב קסד). "רדיקלים אנו מוכרחים להיות, בפשרות למחצה לשליש ולרביע מאומה לא נתקן" (שם קכג-קכד). "המזרחי בתוך ההסתדרות הציונות פנימה ישמיע קולו קול עז, לא קול רפה ומתנודד" (שם ג ריז. ועיין שם קעג).


ש: אז מה השתנה מאז?

ת: בעבר, האידיאל של תחית האומה בארצה על פי תורתה היה חרוט על דגלה של המפלגה, באמת, אך היא היתה חלשה. אך עתה אין זו השאיפה היותר אדירה ופנימית, אלא דבר צדדי, והרבנות הראשית שהיא התורה במובן הממלכתי, נותרה עבורה מטרד שיש לעוקפו בחכמה.


ש: ומה האידיאל שלה עתה?

ת: למצוא חן בעיני העם כדי לטפס לשלטון.


ש: וכי כדי לקרב את התורה לאומה, לא כדאי לוותר על חלקים ממנה?

ת: זה בדיוק מה שנקרא פשרה. זו לא מנהיגות. זו עסקנות נמוכה.


ש: ויש תקוה?

ת: בודאי. תמיד אפשר לעשות תשובה. או תשובה מאהבה - אהבת ד', אהבת התורה. או תשובה מיראה - יראה מהפסד אלקטורלי. אך גם זו תשובה.


  • פורסם בשאילת שלמה 359