שיעורי הרב שלמה אבינר

מפלגה דתית אופטימית

[אתר כיפה]

אמנם איני שייך למפלגת הבית היהודי, אמנם אני מחוץ לבית היהודי, אבל ודאי אני שייך לאידיאל של המזרחי, כלומר תחיית האומה בארצה על פי תורתה, וגם חברי הכנסת של הבית היהודי הם ידידיי וחבריי ואוהביי - ולכן אני משתוקק שהמפלגה תלך מחיל אל חיל, לא תדרוך על המקום, אלא תעלה מעלה מעלה.

במה דברים אמורים? חבריה עשו דבר חשוב מאוד, הבית היהודי היה גוסס, ועוד מעט קט נוצר מצב שאין במדינתנו מפלגה דתית-לאומית, והנה בדחיפה גדולה, הם הקימוה מחדש, וזאת ועוד, היא הולכת וצוברת עוצמה, ויש פרי למאמציהם.

אך זו רק חצי מלאכה, או עשירית מלאכה, שהרי אין מקימים מפלגה לשם מפלגה, כדי לספק תאות שלטון של חבריה, אלא כדי לשרת האומה, כלומר האומה כולה, ולא רק את הבוחרים, לומר: לא מפלגה סקטוריאלית אלא מפלגה כלל-ישראלית. אכן, זו חייבת להיות מגמתו הקדושה של הבית היהודי לעלות ממפלגה סקטוריאלית למפלגה כלל-ישראלית, ולעסוק בבניין האומה, שכידוע מתחלק לשני חלקים: גוף האומה ונשמת האומה. גוף האומה הוא כלכלה ובטחון, חברה וארגון, סדר ופוליטיקה. נשמת האומה היא תורה ומצוות, קדושה וטהרה, דבקות פנימית בד' אלהים. לבניין גוף האומה, יש בחסדי ד' עלינו, גואלים רבים, אך שליחותה של מפלגה דתית הוא בניין נשמת האומה, כלומר: תחיית האומה בארצה על פי תורתה.

בשביל זה צריך מסירות נפש גדולה. כידוע, בזמן האחרון, יש כ30-20 חוקים בתחום דת ומדינה, אשר עניינם הוא הכחדת המדינה היהודית, כגון גיור לא על פי התורה, נישואים לא על פי התורה, פגיעה ברבנות הראשית - שהיא הרבנות במובן הממלכתי, ועוד. וכן יש 300-200 חקיקות כאלה בדרך. כנגד כל אלה, צריך מאבק עצום, כי בנפשנו הוא, בנפש האומה, אשר התורה הוא חייה ואורך ימיה.

לא בשביל הפרדת דת ומדינה נאמר לאברהם אבינו: ואעשך לגוי גדול, לא בשביל מדינת כל אזרחיה נאמר למשה רבנו: ממלכת כהנים וגוי קדוש, לא בשביל זה סבלנו וקוינו ומסרנו נפשנו אלפיים שנה.

בשביל חיים דתיים של הפרט, אינינו זקוקים למדינה יהודית, זה אפשרי גם באמריקה, או ליתר דיוק בזכות המהפכה הצרפתית .ואפילו כדי שרבנים יקבלו משכורת מהמדינה, לא צריך מדינת ישראל ,אלא די בקיסר נפוליאון. בשביל זה יש דתיים ומסורתיים בכל המפלגות, וכדי להיות כמו נפוליאון, אינינו זקוקים למפלגה הדתית של הבית היהודי.

מה ששמר עד כה על האופי היהודי של מדינתנו הוא הסטטוס-קוו, עם מעלותיו וחסרונותיו. זה עתה, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, מפלגה דתית ויתרה עליו בהסכם הקואליציוני, ותמורתו הסתפקה בנזיד עדשים של זכות וטו, שהיא עושה בו שימוש חיוור, למחצה לשליש ולרביע, הן ולא ורפיא, בהצתה מאוחרת כאתרוג אחר החג, חסר תועלת מלבד העמדת פנים.

לכן, לזה קרוא הבית היהודי, להילחם במסירות נפש נגד כל הגופים השונים והמשונים שנרתמים עתה למכירת חיסול של מדינתנו כמדינה יהודית והסבתה למדינת כל אזרחיה. בזה הבית היהודי יהפוך ממפלגה סקטוריאלית הדואגת לקידום עצמה למפלגה כלל-ישראלית העושה את רצון ד' וממלאה את חובתה בעולמה.

בשביל זה עליה לאזור אומץ וגבורה לשני כיוונים: א. לחדול מהאמירה המחניפה והמתרפסת שכל הזרמים הם לגיטימיים ומייצגים את היהדות הנאמנה: קונסרבטיבים ורפורמים, חד-מיניים ותלת-מיניים, וכל מיני טוּטִי-פְרוּטִי. וכן לחדול להציק לרבנים בכלל ולחתור לחיסול הרבנות הראשית בפרט, שהם שומרי משמרת הקודש באומה. בכחה הוא לבצע מהפכה זו, להיות יורשת נאמנה של המזרחי ואף לעלות עליו, בעזרת ד'.

לשם כך, עליה לכרות ברית עם כל שלומי אמוני ישראל למיניהם, ולא לזלוג במדרון החלקלק :בית יהודי - בית משותף - בית לכל אזרחיו. ולא לכרות ברית עם האיברים הדולדלים באומתנו, כל אותם אחים יקרים המבולבלים ,אשר טרם הבינו בשביל מה אנו עם ישראל עלי אדמות, ורוצים למחוק את מהותה היהודית של המדינה. כמובן הם אחים אהובים, אבל אחים טועים, וכמו שהדגיש מרן הרב קוק: "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", נאמר בתפילה, אבל "לא להתחשב בדעותיהם העברייניות" (אגרות הראיה).

אגב, ייאמר במאמר מוסגר, שכל אותם החילוניים הרדיקאליים שרוממים את הדמוקרטיה בגרונם, אינם יודעים דמוקרטיה מהי, במחילה מכבודם. הדורש הפרדת דת ומדינה, הוא אנטי-דמוקרטי. למשל, אם המדינה הדמוקרטית שוודיה אסרה בזמנה יבוא בשר לויתן בגלל עתירה של ירוקים על יסוד ערכים של הגנת הסביבה, אז למה אי אפשר לחוקק חוק דתי השייך לאידיאולוגיה יהודית עתיקה? למה יום מנוחה קבוע סוציאליסטי הוא לגיטימי ויום שבת יהודי אינו לגיטימי?! למה יהודים דתיים אינם רשאים להשפיע על אופיה של המדינה?

אלא ברור שהם מאבדים עשתונות מתוך קרב של יאוש, מפני שהחילוניים הרדיקאלים הם במצב אובדני מבחינה דמוגרפית ובעוד כמה עשרות שנים כבר לא יהיו קיימים באופן משמעותי. לכן, הם לוחמים בשארית כוחותיהם לפני הרגע האחרון, על ביטול האופי היהודי של המדינה.

אבל מה לבית היהודי, השליח של היהדות הנאמנה, בבית הקברות הזה?! כמה מפליא שדווקא עתה הוא נתפס ליאוש ולפסימיות, מעיינו הוא להתייפות בפני הזרמים האובדניים החותרים למדינת כל אזרחיה - שזה בעצם חיסולה של מדינת ישראל וחזרה לגלות. מה שכמובן לא יקום ולא יהיה, כי סוף הבלון הנפוח הזה להתפוצץ, אך אסור שהבית היהודי היקר יתפוצץ אותו.

למה הבית היהודי מאמין לכל הבדותות על ה"מערכת הדתית המסואבת" וה"כפיה הדתית הבלתי נסבלת", כאשר באמת רוב העם היושב בציון מעוניין במדינה יהודית, והיא נעשית יותר ויותר מסורתית. הנה כמה מספרים, מתוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: חרדים 9%, דתיים 10%, דתיים-מסורתיים 15%, מסורתיים 23%, חילוניים-מאמינים בד' 34%, חילוניים לא מאמינים בד' 9%. הרי ש91% מאמינים בד'. אחוז החוזרים בתשובה גדול מאחוז החוזרים בשאלה. 90% מהעולים הם דתיים ו90% מהיורדים הם חילוניים. ילודת הדתיים היא פי כמה מילודת החילונים. יש אכזבה עמוקה מהחינוך החילוני.

לכן הבית היהודי צריך לאזור כח ולהתגבר על הפסיכולוגיה האובסיסית להיות "הבית הנחמד" המוצא חן בעיני החילוניים הקיצוניים עד כדי הכנסת הנצורות כענף לגיטימי ביהדות במסגרת הר סיני - תכנות כבקשתך, הר סיני רפורמי, הר סיני נוצרי, הכל לגיטימי. וכאמור לעיל, בודאי שצריך לאהוב את החילוניים, אך אהבה זו אינה חייבת להוכיח את עוצמתה על ידי התאבדות המדינה.

זה הכלל: לחדול להתייאש מהדור, להתייאש מהתורה, להתייאש מסגולת הנשמה, להתייאש מדגל הקודש.

לחדול מעסקנות נמוכה של "עסקנים נמוגים ודלית מעש, בוסים בטיט-חוצות של רעיונות קטנים, שיש בהם מיני מסחרים חומרים ורוחניים" (מרן הרב קוק באורות קיב), אלא להיות "גבורי חיל" (שם), אופטימיים, לרומם את העם, להפוך למפלגה כלל ישראלית, כי התורה אינה רק של דתיים, היא חיי האומה כולה, - והבית היהודי הוא שליח ד', שליח הדור לרוממות התורה, שליח היסטורי למען חיזוק המדינה היהודית.

אלה שניים העומדים בפני הבית היהודי, ובזה יהיה יקר בעיני ד': להפוך למפלגה דתית אופטימית ולמפלגה כלל-ישראלית.

זה בידה! אם תרצה, אין זו אגדה. חזק ואמץ.

• פורסם בשאילת שלמה 345