שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מעלות האישה- השומרת השקטה הנאמנה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־12:30, 17 ביוני 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "קוראים לי חנה, אינכם מכירים אותי, גם אין סיכוי שתכירו אותי, וגם אין לי שום עניין שתכירו או...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

קוראים לי חנה, אינכם מכירים אותי, גם אין סיכוי שתכירו אותי, וגם אין לי שום עניין שתכירו אותי. אני יוצאת משתיקתי רק כדי לומר לכם משהו חשוב: אני אישה ומאד גאה להיות אישה.

יש לי רושם שאתם הגברים אוהבים לעשות רושם, אך פעמים רבות, מאחורי זה אין שום דבר. פשוט מאד, אי אפשר לסמוך עליכם, אתם הפכפכים, אתם לא יציבים.

קראתי את סיפור חטא העגל - נשים לא חטאו. אבל אתם הגברים, התנהגותכם היתה מתחת לכל ביקורת. להשתחוות לעגל?! ממש לא נורמליים!

גם בחטא המרגלים נשים לא השתתפו, אבל אתם הגברים מאסתם בארץ ישראל. אז בשביל מה יצאנו ממצרים? כדי להישאר במדבר? ממש אינני מבינה אתכם! פחדנים!

אני לא אומרת שכולכם כך. גם אצלכם יש אנשים טובים ואפילו גדולים. למשל יהושע וכלב - אולי מצילים את כבודכם. בהחלט יש רבנים גדולים שאני מאוד מעריצה. אבל יש גברים, אני ממש לא מבינה איך הם מתנהגים - ד' יסלח לי שאני מדברת כך, אבל זה ממש חילול השם.

אך גם גדולי עולם שאני מעריצה, אני מוכרחה לומר שנשותיהם עלו עליהם. למשל, אברהם אבינו רצה שישמעאל יישאר בבית וזאת שרה אמנו שהבינה שאין לו מה לעשות שם. בהתחלה אברהם אבינו ניסה להתווכח, אבל ד' אמר לו: כל אשר תאמר לך שרה - שמע בקולה! ברוך ד', שרה הצילה את המצב. תארו לעצמכם שהיו בעמנו בני ישראל ובני ישמעאל מעורבבים יחד, כיצד היינו נראים! פעם שמעתי שהפסוק "דרשה צמר ופשתים" נאמר על שרה: יצחק וישמעאל הם כמו צמר ופשתים, שעטנז, שזה לא הולך יחד!

וכן יצחק אבינו רצה לתת את הברכה לעשו, ושוב זו רבקה אמנו שהצילה את המצב וכיוונה את הברכה ליעקב אבינו.

יעקב אבינו עצמו, רצה להתחתן עם רחל אמנו אבל לאה אמנו החליטה בשבילו שעליו להתחתן אתה וקבעה עובדות בשטח. איזה אומץ! אני מעריצה אותה! אחר כך יעקב אבינו גם התחתן עם רחל אמנו כידוע.

אבל נחזור למה שקרוב לנו. השכן שלנו לומד תורה כבר שנים רבות, עוד מעט הוא יהיה רב. יודעים בזכות מי? בזכות אשתו, ששנים עבדה קשה כדי שיוכל ללמוד וגם עודדה ודחפה אותו כל הזמן. באולפנא למדתי את "דרוש על התורה" של המהר"ל על הפסוק "כה תאמר לבית יעקב תגיד לבני ישראל" (שם שם ג). רש"י מסביר בשם חז"ל שבית יעקב הם הנשים ובית ישראל - הגברים.

אתם רואים: הנשים קודם! המהר"ל מביא את דברי חז"ל שהילדים לומדים תורה בבית הספר בזכות אמותיהם, והבעלים לומדים תורה בבית המדרש בזכות נשותיהם (ברכות יז א). אמנם אנו לא לומדות תורה, אבל יש לנו אהבת התורה, תשוקת התורה, קשר פנימי טבעי לתורה, ובזכות אלו, יש לנו בית של תורה - כך מסביר המהר"ל.

יש לי שכן אחר, הוא קצין בקבע ביחידה קרבית, בקושי מגיע הביתה, וזה גם מסוכן. בזכות מי הוא שם? בזכות אשתו שתומכת בו לכל אורך הדרך. איזו גיבורה! אני מעריצה אותה.

ובן דוד שלי, ג'וני, שעלה מאמריקה, זה בגלל אשתו שדחפה אותו כל הזמן.

נכון, אנו הנשים, צנועות, לא עושות רעש, לא מתבלטות, אנחנו לא תופסות את הבמה, אבל אנו עמלות הרבה מאחורי הקלעים.

קראתי שפעם הלכו ללמוד בישיבה שש שנים רצופות, אפילו שתים עשרה שנה. איך יכול להיות שעזבו את נשותיהם תקופות ארוכות כל כך? שמעתי שרב גדול, תלמיד של רש"י הסביר שאדרבה, נשותיהן היו שמחות והתחתנו על דעת כן שילכו ללמוד שנים ארוכות ויהיו תלמידי חכמים (תוס' כתובות סב א ד"ה אלא).

נכון, רבי עקיבא הלך ללמוד תורה שתים עשרה שנים על פי בקשת אשתו, ואחר כך האריך בעוד שתים עשרה שנים מכוח אשתו. בסוף הוא אמר לתלמידיו: "שלי ושלכם - שלה הוא" (כתובות סג א).

אני לא הייתי רוצה שבעלי ילך ללמוד תורה עשרים שנים רצופות, אבל גם בלי זה הוא באמת צדיק.

הרבה פעמים הוא אומר לי: "חנה'לה שלי, כל מה שיש לי, זה בזכותך. אַת כוחי הפנימי, את השומרת השקטה והנאמנה שלי, את הנשמה שלי".