שיעורי הרב שלמה אבינר

מסע צלב הכסף

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: איני מבין למה הרבנים אסרו לקבל כסף מגופים נוצריים, כגון מהקרן לידידות, הרי זהו ארגון נוצרי אוהב ישראל, ואינני מרגיש שהכסף שקיבלתי משפיע עלי בכהוא זה בכיוון נוצרי?

תשובה: קודם כל אני תמה מההתלהבות שלך וההתלהטות שלך לחיות מכספם של אחרים. האם הפכת פתאום לקבצן, מה שמכונה ביידיש "שנורר"? גם להיות שנורר של כסף יהודי זו בושה, אך להיות שנורר של כסף גוי, זה כבר בושה וחרפה, זה כבר חילול השם.

ראה מה פסקו רבותינו: "אוכלי דבר אחר, פסולין לעדות" (סנהדרין כו ב). על פי רוב, מובנו של הביטוי 'דבר אחר' הוא חזיר. אך כאן מוכיחים התוספות שאין לפרש כן (תוס' ד"ה אוכלי). אלא רש"י מסביר: "מקבלי צדקה מן הנכרים, דהוי חילול השם מחמת ממון, הוה ליה רשע דחמס". כלומר מתנהג ברשעות מתאוות ממון.

לו היינו מדינה עניה, ניחא, עוד הייתי מבין את הלהיטות הזאת. לא מצדיק "רשע דחמס" אבל מבין. אך אנו מדינה עשירה, בין העשירות בעולם, וכל הכסף הזה הוא אחוז קטן מאד מתקציב המדינה. ובשביל זה אתה מתבזה, התבייש לך! והכי חמור שזה כסף נוצרי.

ונסביר את העניין. הגופים הפרוטסטנטים האבנגליסטים המיסיונרים מנסים לחדור לכל מקום ולכל פינה, בכל צורה אפשרית. ועתה מצאו את שביל הזהב: לתמוך כספית. הסכומים שהם תורמים הם עבורם אפסיים, ורק עלינו עושים רושם רב ומעוררים תאוות הכסף. יש בארצות הברית 50 מיליון פונדמנטליסטים, אם כל אחד יתרום כל שנה עשרה דולרים, כבר יש 500 מיליון דולר, שזה נראה סכום עתק.

תמיכה כלכלית היא דרכם העכשווית לחדור לאט לאט. אין זו חדירה מיידית, ולא כל מי שמקבל כסף מתנצר לאלתר, אלא זהו חלחול איטי שיכול להשתרע על פני שנים. אותם אנשים הם סבלניים מאוד וחודרים להם קמעא קמעא.

הרי כאשר יהודי פשוט שומע את המילה נצרות, הוא מתמלא סלידה. מיד עולה לו לראש הדם של מיליוני יהודים שנרצחו בעינויים על ידי הנוצרים. הוא זוכר את האינקוויזיציה, הוא זוכר את הכל. לכן לעולם לא ירצה להקשיב להם.

לנוכח זאת מה אנו מוצאים בתכתובת הפנימית של אותם ארגונים של ציידי נפשות? - "עלינו להפיל את המחיצות בינינו לבין היהודים. יש לשקם את האמון שנהרס עד תום. יש לפעול לאט ובסבלנות. יש להראות שאנו נחמדים, ומי יותר נחמד מאשר המחלק כסף לתאבי כסף?!"

הם חודרים לכל ציבור על פי נתוניו. למשל, כדי לחדור לציבור החרדים הם מתלבשים כחרדים, עוקבים אחרי בתים של מצוקה, בו מישהו חולה או מת, באים לבקר, עוזרים, נותנים כסף, אומרים מילות עידוד - בלי מילה אחת על הנצרות, כמובן. באים עוד ועוד עד שנוצר קשר, משוחחים מלב אל לב. כאשר רואים שהקרקע בשלה, אומרים כביכול בדרך אגב: "ודאי שהנצרות היא דבר רע, אבל ישו הנוצרי היה בסך הכל אדם טוב". די במשפט זה בשלב ראשון. ואחר כך עוד משפט, ועוד משפט, בשיטת החלחול האטי.

במקום אחד, מיסיונר מחופש לחב"דניק, נתן לנשים מחב"ד שיעור תנ"ך בסגנון שכולו חב"ד. כך התקיים במשך שנתיים שיעור ברוח חב"ד בלי מילה אחת על נצרות, עד שיום אחד הוא הזכיר שסוף סוף אותו האיש לא היה כל כך נורא.

יש בכל מקום מיסיונרים עם כיפות סרוגות. בנו לומד בישיבה תיכונית והוא מיסיונר קטן, בתו לומדת באולפנא והיא מיסיונרית קטנה. הם כולם נחמדים מאד, לא חושפים את עצמם, העיקר לבנות גשר לאט לאט, לבנות קשר ואמון.

זוהי שיטתם. אנו מכירים אותם ואנו יודעים בדיוק איך הם פועלים.

מעשה באדם שהעלה טרמפיסט, קצין, סגן אלוף עם כיפה סרוגה הגר בגוש קטיף. ודאי עם כל הנתונים של אדם טוב. שוחחו הרבה, אך סגן האלוף פלט ביטוי על אותו האיש. וכיוון שהנהג היה מן הלוחמים נגד המיסיון, הוא מיד רחרח במה מדובר ודיווח לצבא. בצבא חקרו ובדקו והעיפו אותו, כי הם לא רוצים שם מיסיונר. הוא עתר לבג"צ אך לא זכה. לצבא יש מספיק כאב ראש בלי זה .

זהו סודם. הם מחכים שנגיד: "בסך הכל הנוצרים הם אנשים טובים, נותנים לנו כסף, כל הכבוד להם". כך הם מפילים את המחיצות. לאחר זמן, יעשו עוד צעד: "אולי ניפגש אתם, אולי נשוחח אתם".

ידידי היקר, אינך בקיא בתכסיסים הנוצריים. אם התורם היה גוי בודד, היה מקום לדון מבחינה הלכתית, אם כי אין זה כבוד גדול להיות שנורר, כפי שהזכרנו לעיל. אבל אם התורם הוא גוף נוצרי, בשום פנים ואופן אסור לקבל אפילו אגורה אחת!

נכון שאם תקבל, אתה כאדם פרטי, לא תושפע בכיוון נוצרי, בע"ה. אך אנו מדברים כאן על חשבון ציבורי של האומה הישראלית, שאסור לה לפתח תלות בהם.

הנה דוגמה נוראה. לצערנו פועלים בארץ עשרות אלפי מיסיונרים אשר מנצרים יהודים ללא הרף. כבר פעמים מספר הוצע חוק בכנסת: אין לשדל אדם להמיר את דתו. יהודי לא ישדל נוצרי ומוסלמי. נוצרי לא ישדל יהודי ומוסלמי וכן הלאה. אך החוק נופל כל פעם, כי אותם ארגונים נוצריים התומכים בארץ ישראל ומחלקים כסף להתנחלויות ולעניים איימו: "אם תחוקקו חוק זה אנו נפסיק את תמיכתנו הכספית. גם נשקול לחדול מתמיכתנו המדינית". כסף דורש תמורה. הוא שובה, הוא לוכד.

אל תתבלבל ואל תאמר: הם נוצרים ולא מיסיונרים. כל פרוטסטנטי אבנגליסט הוא מיסיונר, גם אם מסתיר זאת, וגם כיוון שלא למדת יוונית, אינך יודע שתרגום המילה 'אבנגליסט' הוא מיסיונר. בכל ההפגנות והצעדות בארץ, ארגוני אוהבי ישראל הולכים יד ביד עם מיסיונרים.

יוצא שבגלל הכסף שאתה מקבל, יהודים מתנצרים! למיסיונרים - מאות מיליונים הם גרושים, ולנו זה נראה הרבה. לסרב לקבל מיליונים, זה פיתוי שאתה כן יכול לעמוד בו, אבל אחרי שהתחלת לקבל, קשה להפסיק.

לפני 26 שנים בערך בא אלי נוצרי כזה, שהצהיר שהוא אוהב מאוד את הישיבה שלי, כי אנו בונים את בית המקדש. אמרתו לו שאיננו בונים את בית המקדש. "אבל אתם רוצים לבנות?" שאל. "ודאי אנו שואפים לבנות", השבתי. "ומה אתם עושים בשביל זה?" שאל. "אנו לומדים תורה ומשתדלים לתקן מידותינו", עניתי. "טוב, טוב", אמר "אנו חמישים מיליון נוצרים פונדמנטליסטים בארצות הברית, כל אחד יתן דולר לשנה, כך שיהיה לכם 50 מיליון דולר לשנה, וזאת תהיה תרומתנו לבניין בית המקדש".

ומה עניתי להצעתו הנדיבה? - "לא!".

מאז, לפי החשבון הפסדתי מיליארד ושלוש מאות מיליון דולר. לא נורא. כסף קטן.

יש ישוב ביהודה ושומרון, שקיבל מהם מיליון דולר, והנה באותו ישוב מתקיימת תפילה נוצרית בבניין המעוצה המקומית! תפילה של נוצרים מיסיונרים ויהודים למען ישו בבניין המועצה! לא כתוב שזה תמורת זה, אבל זו בדיוק התוצאה. בל נהיה נאיביים.

אשריך שנולדת בארץ ישראל, בחסדי ד', ואינך יודע מהם נוצרים, איך הם פועלים וכמה הם מתוחכמים. אנא למד קצת היסטוריה.

אגב, יש עוד שני סוגים של נוצרים. יש פרוטסטנטים ליברליים שהם נגד מדינת ישראל, כי כביכול עשינו עוול לערבים. ויש קתוליים שעתה אינם עוסקים במיסיון, אך הם נגד מדינת ישראל, כי הם חושבים שהם עם ישראל האמתי, והם היו אמורים להקים את המדינה.

אך עתה אנו מדברים על הפרוטסטנטים הפונדמנטליסטים שאוהבים את המדינה ומקושרים למיסיון. הצד השווה בכל שלושת הסוגים הוא שמכולם אנו חוטפים אבני בליסטראות, ולא מהיום, אלא לכל אורך ההיסטוריה.

חזק ונתחזק, לא נקבל מהם אף לא גרוש אחד, ולא נלך שולל אחרי מסע צלב הכסף.