שיעורי הרב שלמה אבינר

זכור תזכור את השואה

[מ"באהבה ובאמונה"]

נסיעה למחנות השמדה בפולין אינה דבר טוב וזאת מכמה סיבות, שכל אחת מהן מספיקה.

א. יש איסור לצאת לחוץ לארץ, לבד מיציאה זמנית לצורך פרנסה או חתונה או מצווה. ביקור במחנה השמדה אינו מוגדר כמצווה, לא של התורה ולא של חכמים, ואינו מוזכר בין מאות אלפי סעיפים של ספרי הלכה שנכתבו בדורות האחרונים.

ב. אין לפרנס את הפולנים ששיתפו פעולה עם הנאצים בהקמת מחנות ההשמדה ואף רדפו בעצמם יהודים פעמים רבות. הרצחת וגם ירשת?

ג. פעמים רבות בגלל העלויות הגבוהות, רק תלמידים עשירים יכולים להרשות לעצמם נסיעה זו, וזו שערוריה שבדבר הקשור למוסדות החינוך יש הפליה בין עני לעשיר.

שמא תאמרו: אם כן, כיצד נזכור את השואה? התשובה פשוטה: ספרים, תמונות, סרטים, 'יד ושם' ומקומות דומים. שמא תאמרו: כל אלה טובים ויפים הם, אך חסרה בהם החוויה של ביקור חי במחנה השמדה. התשובה פשוטה: תיפגשו פגישה חיה עם אחד מניצולי שואה, שהם כרגע 87000 בערך, ושמעו מפיו מה עבר עליו.

ושוב תטענו, אבל מחנה השמדה הוא חוויה חזקה לאין ערוך מניצול שואה. גם על כך יש תמיהה רבתי: האמנם כך? וכי שחזור של עצים ואבנים הוא חי יותר מאדם חי ומדבר?!

אדרבה, השכל הישר והמוסר הזך מחייבים שכל אותו הכסף שמוציאים לנסיעה הזאת, יש לתרום לניצולי שואה שעדיין סובלים עד עצם היום הזה מן הצלקת הנוראה הפעורה בגופם ובנשמתם.

נכון שיש מהם רבים שנקלטו בארצנו ונעשו מבוניה, אך רבים אחרים סובלים קשות עד עצם היום הזה. נכון שמדינתנו עושה מעל ומעבר עבור אותם ניצולים, אך טבעי שהיא אינה מצליחה לפתור את כל הבעיות. רבים מהם סובלים מחוסר מזון ושירותים רפואיים. דו"ח מבקר המדינה משנת תשס"ז מציין שיש ליקויים בטיפול בניצולי השואה אף כי מאז השתפר מאד מצבם.

אך כאמור לעיל, על אף העזרה הענקית של המדינה, לא מצליחים לפתור את כל הבעיות, במיוחד שחוק העזרה לניצולי השואה מתייחס אך ורק לאלה שעלו לפני תשי"ג. וברור שגם בין אלה שעלו אחר כך, יש סובלים רבים.

נחזור לענייננו: לנסוע למחנות ההשמדה כדי לזכור את השואה, את אשר עשה לנו עמלק, ובאותו זמן לשכוח את קרבנות השואה שחיים בתוכנו – מי שיטען שיש בכך מידת צביעות לא קטנה, אינו טועה לחלוטין, מי שמזדעזע מאדם המעדיף להוציא כספו עבור חוויה חשובה במחנה השמדה מאשר לעזור למי שנפגע שם ולעשות לו חסד אנושי – גם הוא אינו טועה לחלוטין.

ולכן הנה כמה הצעות מעשיות:

א. לבטל את הנסיעות לפולין ולתת את כל הכסף לעמותות המעניקות עזרה, סיוע ותמיכה לניצולי השואה. יש רבות כאלה, ותמצאו אותן בעצמכם. זה פחות מסובך מאשר כל הלוגיסטיקה של נסיעה לחו"ל. רק יש להוסיף עמותה אחת המחלקת תרופות חינם לעניים, לאו דווקא לניצולי השואה אך גם להם, ושמה "חברים לתרופה".

ב. גם אם נוסעים לפולין, יש לעשות חשבון ש-49% מההוצאה יוקדשו לנסיעה ו 51% לקרבנות עצמם. כדי שנוכל לטעון שהרוב הולך לבני אדם והמיעוט לעצים ואבנים.

ג. אך גם אם הצעה זו אינה מתקבלת, אז לפחות כנגד ה-90% מכל הוצאות הנסיעה, 10% יוקדשו לאותם סובלים סבל נורא עד עצם היום הזה, מעין מעשר כספים, וכך נהיה לפחות קצת נקיים בפני אלהים ואדם.

נלקח משאילת שלמה 193