שיעורי הרב שלמה אבינר

[באהבה ובאמונה]

התפרסם מסמך המעורר גועל אצל כל נפש אנושית ישרה, תחת הכותרת "המחנה הדתי-לאומי והסכסוך הישראלי-פלסטיני" באתר "קבוצת המשבר הבין לאומי". מצוין מקום חיבורו: ירושלים-בריסל, אך לא מצוינים שמות הכותבים, מה שכבר מעיד על שפלות מוסרית של מי שמפחד לעמוד מאחורי דבריו, שכידוע האמת אינה ביישנית ואינה פחדנית. על כל פנים,קבוצה זו ידועה וכוללת אנשים מאמריקה, מאירופה ועוד, כולל ערבים וגם יהודים, ד' ירחם.

הנחת היסוד של המסמך: "יהודה ושומרון שייכת לפלסטינים, לכן על ההתנחלויות להתפנות או להיות מובלעות במדינה ערבית, אך יש מכשול והוא המחנה הדתי-לאומי, לכן יש למצוא דרכים לשכנעו-להרדימו-לרמותו כדי שלא יפריע".

עיון מהיר במסמך ארוך זה, רב ההשקעה, מוכיח מתוכו את אפסיותו, ומתוך כך נוסך באומה תוספת עוז ותקווה בטוחה.

והנה מבחר פנינים ממסמך זה ותשובתם המאירה בצדם:

1. "מבחינה היסטורית פלסטין/ארץ-ישראל היא ארץ שלוש הדתות המונותיאיסטיות".

זה שקר היסטורי: אנחנו ישבנו כאן מאז ומקדם וגורשנו על ידי הרומאים. נוסעי הצלב הנוצרים נצלו חלל זה כדי לשהות פה באורח זמני. באשר לערבים, כמעט כולם הגיעו לכאן ערב מלחמת העצמאות, כאשר האנגלים בכוונה תחילה פתחו לפניהם את הגבולות היבשתיים. אנו העם היחידי בעולם שזו היתה המולדת שלו.

2. "יש זיקה לשני עמים על הארץ שבין נהר הירדן והים התיכון, והקמת שתי מדינות בשטח זה תביא שלום".

לא נכון. הצעה זו כבר הועלתה בשנת תר"פ, לפני תשעים שנה וכתוצאה ממנה יש מלחמה. כבר בשנת תרפ"ו הסכמנו להקמת שתי מדינות לשני עמים והערבים הם שסירבו, ומתברר שטעינו. וכבר הקימו הבריטים שתי מדינות לשני עמים – מדינתנו וירדן. כל פעם שהסכמנו לפתרון כזה, התוצאה היתה מלחמה נוספת. לכן פתרון זה, עוד בטרם דנים בו מבחינה מוסרית ולאומית, יש להכיר שהוא יפה רק בתיאוריה אך אינו מציאותי.

3. "המכשול להקמת מדינה פלסטינית בשטח המכונה הגדה המערבית הוא האידיאולוגיה הדתית של המחנה הדתי-לאומי".

לא נכון. אין צורך להיות דתי כדי לא לבגוד בחלק מארצנו. אף עם בהיסטוריה לא עשה זאת ולא יעשה זאת. לבד מן הנימוק הדתי ישנם עוד שלושה נימוקים. א. לאומי, כלומר עם אינו מוכר את ארצו. ב. מוסרי, כלומר הארץ הזאת שייכת לעם ישראל לדורותיו. ג. אלוהי, כלומר אדם המאמין בד', גם אם אינו דתי, יודע מהתנ"ך שד' נתן לנו את ארצנו ועתה הוא מחזיר אותנו לציון.

4. "המחנה הדתי-לאומי, למרות שמוערך כ-8-10% בלבד, נהנה מעוצמה פוליטית אדירה".

לא נכון. הסיבה לכך היא כי הרעיון הדתי-לאומי זוכה להסכמה עצומה. לא המוסד הארגוני-מעשי-פוליטי אלא האידיאולוגיה. כל עם ישראל הנו דתי-לאומי במידה זו או אחרת. כבר ביאר מרן הרב קוק בספרו אורות שכל מי שדתי הוא בעצם לאומי, וכל מי שלאומי הוא בעצם דתי. לפי המטריאליזם ההיסטורי, העובדות הן שקובעות את ההיסטוריה, אבל לפי האידיאליזם ההיסטורי, האידיאות הן שקובעות את ההיסטוריה, וזו האמת, ולפחות לגבי עם ישראל חייבים להודות בכך.

5. "המחנה הדתי-לאומי נתון בה בעת בתנופה ובמשבר".

אין צורך להגיב, אלו שני הפכים בנושא אחד. שיחליטו ואחר כך נגיב.

6. "במחנה הדתי-לאומי יש שסע עמוק בין הנאמנים לארץ לבין הנאמנים למדינה".

לא נכון. יש שסע קטן אצל קבוצות שוליים – שכמובן גם הן חביבות, שהרי כל עם ישראל חביב. בזרם המרכזי של הציבור הדתי-לאומי יש אהבת הארץ ויש אהבת המדינה גם יחד, ויש בריאות נפשית עצומה בציבור זה, התמודדות אמיצה עם קשיים, וד' יברכהו – יחד עם כל עם ישראל.

7. "יש במחנה זה קבוצה משמעותית אלימה המפרה חוק ויש לנטרל אותה".

לא נכון. זו קבוצה אפסית. סגנון הכללה דמגוגי אנטישמי ידוע.

8. "על פינוי ההתנחלויות להיעשות בדרך שהציבור הדתי-לאומי לא יחווה תבוסה משפילה".

סגנון זה נקרא פסיכולוגיזם. כלומר רדוקציה של כל אידיאל עליון לצרכים פסיכולוגיים. בניין הארץ, שיבת ציון, הקמת המדינה, מלחמות ישראל, אינם עניין של מניעת השפלה אלא תחיית האומה בארצה.

9. "תהליך הדרגתי של פינוי התנחלויות אשר במהלכו המדינה תספק להתנחלויות המיועדות לפינוי רק שירותים חיוניים בזמן שדיור חלופי יוצע למתנחלים אשר יעתיקו את מגוריהם".

סינתזה מעניינת של שפלות מוסרית ושוחד.

10. "התנחלויות מסוימות תישארנה במקומן תחת מדינת פלסטין ריבונית".

רעיון יצירתי של שואה.

11. "דיאלוג בין-דתי יהודי-מוסלמי של המשא והמתן".

מתאים לפורים.

תודה רבה למחברי המסמך, המזויף מתוכו, המוכחש מעצמו, המוכיח כאלף עדים שנצח ישראל לא ישקר ולא יינחם. תודה רבה לכותבים בחושך על מתנת האור. האור החדש הזורח על ציון לא ייסוג אחור. תודה רבה על חורשי מזימות המלמדים אותנו שרבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום.

חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ארצנו!

• פורסם בשאילת שלמה 361

==

==