שיעורי הרב שלמה אבינר

מדוע רבי יהודה הנשיא לא כתב את הלכות חג החנוכה בחיבור המשנה? ספר 'טעמי המנהגים' (אות תתמז) מביא בשם ה'חתם סופר', שהסיבה הינה משום שלרבי יהודה הנשיא הייתה ביקורת על החשמונאים על שלקחו את המלוכה מבית דוד. לכאורה, קשה לומר כך מכמה סיבות:

א. לא מצאנו דבר זה בכתבי ה'חתם סופר'.

ב. הרמב"ם פסק בהלכות מלכים (א ט) שאפשר למנות מלך משבט אחר באופן זמני.

ג. אמנם הרמב"ן כתב (בראשית מט י) שקיים איסור למנות מלכים משבט אחר, אך זו דעת יחיד. מלבד זאת, בזמן החשמונאים הראשונים שרר מצב של פיקוח נפש, וכמו כן הם היו צדיקים גדולים, ובוודאי שהרמב"ן מודה שכך הוא הדין. גם אם נאמר שהחשמונאים לא היו צדיקים, במה אשם כלל ישראל? הרי נס גדול נעשה לעם ישראל.

האם רבי פחד?

אולי יש לתרץ שרבי פחד שהרומאים יראו זאת כמרד, כמו שאמרו על חג פורים בזמן ש"מסתכנים", כגירסת הרי"ף (מגילה א ב בדפי הרי"ף), ובגמרא (מגילה ב א) כתוב "מסתכלים". מרגיז את הגויים שאנחנו חוגגים את חג הפורים. היו פעמים בהיסטוריה שחגגנו פורים וזה עורר את הגויים לאנטישמיות. אולי כך יש לבאר מדוע רבי יהודה הנשיא לא רצה לכתוב. אך קשה לדעת מה הטעם האמיתי.

באותה תקופה דווקא היו יחסים טובים עם הרומאים. היו לרבי יהודה הנשיא יחסים טובים עם אנטונינוס שהיה אדם טוב והיו קוראים לו "אנטונינוס פַּייוּס", פּייוּס, הכוונה חסיד. כמובן, השם לא קובע, שהרי היו מלכים רבים שקראו להם 'החסיד', והם היו רשעים שרצחו יהודים רבים. אדרבה, הם אמרו שזו 'מידת חסידות' להרוג יהודים...

קשה לומר שמסיבה זו רבי לא כתב את ההלכות, כאילו הדלקת נר חנוכה היא הדבר היחיד שהיה מרגיז את הרומאים. הרי הרומאים לא היו ביחסים טובים עם היוונים. אדרבה, כרתנו בריתות עם הרומאים נגד היוונים. לכן, התירוץ מעט דחוק.

בכמה מקומות בגמרא דיברו בלשון 'חוכמתא', כדי שלא יבינו הגויים, כמו בעניין קידוש החודש (ראש השנה כה א), שלא היו אומרים "קידוש קידוש", אלא אומרים "דוד מלך ישראל חי וקים". בחתונה היו אומרים (סנהדרין לב ב): "אור הנר ברור חיל". יש משניות שנאמרו בדרך סוד. גם הגאון מווילנה אומר שכמה מדרשי אגדה שנאמרו על בלעם רומזים לנצרות. הם מסתירים במקום שלא ניתן לגלות. היו כותבים "עכו"ם" כדי שאם הנוצרים יטענו שהסתנו נגדם, נאמר: לא, כתבנו נגד העכו"ם, והרי אתם אינכם עכו"ם... יצאה הוראה מאת הצנזור הכללי, שבכל מקום שכתוב בו "גוי", יש לכתוב במקומו "עכו"ם". היה סידור אחד שנדפס בו: "שומר עכו"ם קדוש... אל יאבד עכו"ם קדוש"...

אי אפשר למחוק את הלכות החנוכה מהתלמוד. במסכת בבא קמא (לח א) מסופר על שני רומאים שהלכו ללמוד תורה כדי לבדוק אם התורה מוסרית, וראו כמה הלכות שנראות לא מוסריות בנושא שור של ישראל שנגח שורו של כנעני, שפטור מתשלומים. ברם, הם אמרו שלא יגלו למלכות. שואל התוספות (שם ד"ה קראו), הרי אסור ללמד תורה לגוי? תירוץ: פיקוח נפש, לא הייתה ברירה. אמרו האחרונים, אם זה פיקוח נפש, משום פיקוח נפש היה צריך לשקר להם בנוגע להלכות הללו העוסקות בגויים. אלא, באופן פרטי מותר לשקר לצורך פיקוח נפש, אך לשקר בשם התורה אי אפשר. לכן, משיקולים ביטחוניים יכול היה רבי להחביא את הלכות חנוכה בדרך מסוימת, אך לא לבטל. קשה להגיד שמשום זה רבי יהודה הנשיא לא הזכיר את דיני חנוכה במשנה.

חג חנוכה כבר ידוע ממגילת תענית

אלא התירוץ הוא, שמגילת תענית נסדרה לפני המשנה ומוזכרים בה סיפורי חנוכה וקורות החשמונאים, ומכל קורות החשמונאים נקבעו ימים טובים. מה שכתוב במגילת תענית לא צריך לכתוב במשנה, כי במשנה במסכת תענית (ב ח) מובא לגבי כל הימים הכתובים במגילת תענית שלא להתענאה בהון, ומה הדין ביום שלפניהם, וביום אחריהם. כלומר, המשנה בתענית מביאה להלכה את מגילת תענית ואת העניינים המוזכרים בה, ולא היה צריך לכתוב זאת במשנה.

המשנה נכתבה כ'עת לעשות לד' (גיטין ס א). לא כותבים כל דבר. דברים שכבר כתבו או דברים ידועים אינם כתובים במשנה. הרמב"ם שואל בתחילת פירושו למשנה מנחות, מדוע אין במשנה הלכות תפילין או ציצית? מתרץ הרמב"ם: הכל ידוע, לכן אין צורך לכתוב, זה מכביד. גם ב'שולחן ערוך' ישנן כמה הלכות שאינן כתובות. למשל, לא כתוב ב'שולחן ערוך' שאסור לכתוב בשבת, כיוון שכולם ידעו זאת. לא כתוב ב'שולחן ערוך' שאסור לבשל בשבת. כתוב שהמבשל בשבת במזיד, הדין הוא כזה, ובשוגג הדין הוא כזה, אך לא כתוב שאסור לבשל, כי אלו דברים ידועים. לכן, במשנה לא נכתב על חג החנוכה, שהרי זה ידוע.