שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם יש לך חלופה, אלטרנטיבה, שכן אינך רוצה למסור לערבים שליש מארץ-ישראל, אז מה אם כן אתה מציע? אין די באמירת "לא!", יש להציע הצעה מציאותית. הלעולם תאכל חרב?! יש לוותר ואז יהיה לנו שקט.

תשובה: ודאי שיש חלופה, אלא שהיא בנקודת המוצא. אם כל הציונות, כל שיבת ציון, כל בניין הארץ, הם כדי לספק לנו כלכלה וביטחון - תיתכן מחשבה לחתוך בתוך הבשר החי למטרה זו. שניים אוחזים בטלית - יחלוקו. כאילו היה כאן חבל ארץ ריק, שני עמים אחזו בו ולכן יש לחלקו ביניהם. יש פה כמה מיליוני ערבים, גם להם מגיעה חתיכת ארץ, זה נראה הגיוני. אך האמת שונה. היתה לנו ארץ, תקפו אותנו וגנבו אותה מאתנו. זאת שאלת השאלות: הארץ הזאת שלנו היא או לא!?

נכון שנעדרנו הרבה שנים בעל כורחנו, אך הארץ שלנו היא. ריבונו-של-עולם נתנה לנו. בל נשכח את העיקר. כאשר אדם נלחם על שלו, הוא לוחם במסירות נפש, ואז גם התוקף מתחיל להסס ולסגת.

יש כלל הלכתי: מאן דאלים – גבר. הדיינים אינם מצליחים להכריע וקובעים: הכי חזק ייקח. לכאורה תמוה! הכוח קובע?! מסביר רבנו אשר, הרא"ש: הבעלים האמיתי יאבק במסירות והשקרן יגיד לעצמו שחבל להיאבק על דבר שאינו שלו, ולבסוף תתגלה האמת (בבא מציעא סימן א). כלומר הכוח אינו סיבה לבעלות אלא סימן לבעלות.

על-פי זה אמר הרב ראובן מרגליות: בגלות, הגויים היכונו תמיד ונותרנו בלי תגובה, כי הרגשנו באופן מודע או לא מודע שהם צודקים באומרם לנו: יהודי מלוכלך, לך מכאן לארצך. אבל עתה אנו בארצנו; לכן אנו נלחמים במסירות ומנצחים.

מה שנותן כוח מדיני וצבאי, זו התודעה של הזכות המוסרית. התודעה שזו ארצנו, משדרת עֹצמה ונחישות, משדרת שאנו לא נוותר. אז הצד שכנגד חדל מדמיונותיו. ישבו כאן כמה מאות-אלפי ערבים, ומרוב הרגל פיתחו אמביציות שארץ זו תהיה שלהם. משל לנסיך הארמון השבוי בארץ אחרת, ובאותה עת המשרת עושה בו כבתוך שלו, ומתחיל לחלום שהוא יהיה נסיך הארמון. ככל שהנסיך מדגיש בצורה נחושה שהוא בעל הארמון, העבד יורד ממחשבותיו החלומיות.

שמא תאמר: יפה מאוד לומר שד' נתן לנו את הארץ הזאת, כדברי רש"י בפתיחת פירושו על החומש, אבל האם זה מה שישכנע את העולם? כן! הרי אין לנו עסק עם יפנים או סינים, אלא עם נוצרים ומוסלמים המאמינים שהתורה אלוהית. בתורה כתוב פעמים אין-ספור שד' נתן את הארץ הזאת לאברהם, ליצחק ליעקב וזרעו עד עולם. אני רוצה לראות נוצרי או מוסלמי שיעז לומר שזה שקר! שיקום ויגיד שזה שקר!

הרב ד"ר יעקב דוד הרצוג, בנו של הגאון הרב הרצוג, הרב הראשי, ואחיו של חיים הרצוג, נשיא המדינה, שהיה אחד המדינאים המבריקים של מדינת ישראל, כותב בספרו 'עם לבדד ישכון': הדרך היחידה לשכנע את הגויים שארץ זו שלנו, היא על-פי הרש"י הראשון על התורה – שד' נְתנהּ לנו. שמא תאמר: אין זה מציאותי! אני העוסק במדיניות חוץ כבר עשרים שנה ומסתובב בבירות העולם, הנני להודיעך שאין דבר מציאותי מזה, ואין דבר משכנע יותר מזה, שד' נתן לנו ארץ זו מקדמת קדמתא, וכתוצאה מזה ישבנו כאן לאורך דורות.

היא אינה שלנו משום שישבנו בה - מה שפותח פתח לאחרים לטעון כן - אלא ישבנו בה משום שהיא שלנו. הישיבה אינה יוצרת זכות, אלא היא תוצאה מן הזכות ומן החובה.

כאשר אדם נלחם על דבר ששייך לו, הוא מפעיל עֹצמה ונחישות, והעומד נגדו, נסוג.

גם בנוגע לערבים, יש כמה עובדות פשוטות שלא כולם יודעים. באיסלאם יש מצוה של מלחמת קודש - ג'יהאד, לכבוש את כל העולם. חשבון השנים המוסלמי מתחיל בשנה שבה הם כבשו את העיר מדינה. אכן הם יצאו לדרך לכבוש עולם ומלואו, נעצרו על-ידי הרוסים, הסינים, ובצפון צרפת. הם שאלו את המשפטנים שלהם מה לעשות. קיבלו תשובה: עשו הפסקת אש בלתי-מוגדרת. הסכם שלום הוא בלתי-אפשרי, הוא בגידה באיסלאם. בהסכם השלום שלנו עם מצרים, כתוב סלַאם, כלומר הפסקת אש, ולא סוּלְח, כלומר שלום.

יש להם מצווה לכבוש את כל העולם, וקל וחומר את ארץ-ישראל, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר את ירושלים, שהיא המקום הקדוש השלישי לאיסלאם והכיוון השני בתפילה, אך אם אינם יכולים, הנם פטורים. אונס - פטריה. אין אפשרות, הם יושבים בשקט. ברגע שיש אפשרות, מיד הם מתחילים במלחמות.

כאשר אנו משדרים חולשה ונכונות לוויתורים, מיד, על-פי האסלאם, בין שהם מודעים לכך ובין שזה מוטבע באופן לא מודע בעומק המנטליות שלהם - הם חייבים להילחם, גם אם הם משלמים בנפשות ופרנסתם מתקפחת.

מי אשם בכל זאת? השלטון הישראלי המודיע: יש על מה לדבר, יש"ע הם קלף למיקוח. כאשר איננו מחילים ריבונות ומוכנים לוויתורים - מיד מתלקחת מלחמה.

מכאן תשובה לטוענים: מה הנך מעדיף - שטחים [כך הם מכנים את ארץ-ישראל] או שלום? זו הצגה דמגוגית; שהרי זה הולך ביחד. הרי הסכמי "השלום" האחרונים הביאו שפיכות דמים לרוב, ד' יצילנו. אם נהיה נחושים ונדע שארץ-ישראל היא שלנו ושאיננו מוותרים על מילימטר אחד, האויב ישב בשקט ויהיה לנו שלום.

הבעיה אינה הערבים. הכל תלוי בנו. כאשר נהיה נחושים שאין מה לדבר ואין על מה לדון, זה שלנו ולא נזוז, אז הערבים יניחו נשקם, בראותם שמאבקם חסר תקווה. הם יעשו חשבון עולמם: אם יחליטו שטוב להם פה, יישארו בתור מיעוטים במדינת ישראל, כבכל מדינה בעולם שיש בה מיעוטים; ואם רוצים הם מדינה משלהם, יש כמה עשרות מדינות ערב בעבורם.

זאת החלופה: ארץ-ישראל היא שלנו. יש לנו זכות, יש לנו חובה, יש לנו נחישות. מתוך כך אויבינו יבושו ויסוגו. מתוך אמונה שזו ארצנו, מתוך גבורה רוחנית, נזכה לגבורה לאומית וגם לגבורה צבאית.

זאת החלופה: עוז.

ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום.

• פורסם בשאילת שלמה 333

==

==