שיעורי הרב שלמה אבינר

מלחמה על הארץ ועל הקודש

[סרוגים]

ב"ה ניצחנו בחסדי ד' עלינו ועל ידי גבורת צבאנו בצוק איתן. ניצחנו בקרב אך עוד לא נצחנו במלחמה. הדרך עוד ארוכה אך אנו צועדים, העיקר לא להירדם בשמירה.

בשנת תקס"ט צרו הצרפתים על פרסבורג, ירו חיצים וירו בתותחים. בעיר שררו פחד, בהלה גדולה וסכנה עצומה, ובסוף בנס יצאו האויבים. אמר החתם סופר: "ד' עשה לנו נס, אבל אומר אני לכם כי אין מנס הזה ראיה שניצלנו כבר, כי לפעמים עושה הקב"ה כן כעין התראה וכו'".

כאשר יש צרה הרי זה כדי לעורר לתשובה, כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות תענית, צרת יחיד כדי לעורר תשובת היחיד, צרה לכלל כדי לעורר תשובת הכלל. ומה צריכה להיות תשובת הכלל? הדבר מבואר בסוף פרשת ואתחנן: "כי יביאך ד' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל מפניך... גוים רבים ועצומים ממך, ונתנם לפניך והיכיתם..." (דברים ז, א-ב). אך כל זה לאיזו מגמה? "כי עם קדוש אתה לד' אלוקיך ובך בחר ד' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (שם ו).

כמובן, לא ביום אחד נהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש. ארוכה היא הדרך, אך אין ללכת אחורה אלא רק קדימה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה השייכת גם לגויים וגם ליהודים. מדינתנו היהודית נשמרת בעזרת הסטטוס קוו, אך עתה לצערנו בראשונה מאז קום המדינה יש כרסום שיטתי ומכוון בסטטוס קוו. דווקא מבית מאהבינו פצעונו, בשוגג ובמזיד, באונס וברצון, במגמה של חקיקה אנטי דתית: גיור לא על פי תורה, נישואים לא על פי תורה, ילדים לא על פי תורה, ושורש הכל: הריסת הרבנות הראשית שהיא התורה במובן הממלכתי. ישנם כאלה 20-30 חוקים ועוד 200-300 שמחכים.

מוסבר בספר אורות של מרן הרב קוק זצ"ל שלהסטוריה יש הסברה סיבתית ויש הסברה מוסרית (ישראל ותחיתו ב). ההסברה הסיבתית של צוק איתן היא שהחמאס הינם רשעים מרושעים, הסיבה המוסרית היא שה' מעורר אותנו לתשובה, כאשר ההסברה המוסרית היא נשמת ההסברה הסיבתית. כל התנ"ך מלא בזה.

רבים אומרים: עשינו תשובה, התעוררנו לאחדות. ודאי זה דבר עצום, תיקון שנאת חינם. כמובן, לא רק האחדות הציבורית, הרגשנית או המחשבית של כנסים ופגישות, אלא האחדות הפנימית העמוקה האמיתית הגדולה של מסירות הנפש בצבא, כאשר כל אחד מוכן לההרג עבור חברו ועבור האומה כולה – אחדות שקיימת בנו מזמן מלחמת השחרור ואף לפני כן.

אבל כמובן אחדות זו היא רק חצי דרך. חלק ראשון – אהבה, חלק שני – אמונה. השאלה היא – אחדות לעם למה, שהרי יש גם חלילה אחדות של "עכברי רשיעי" (בבא מציעא ב א), המתאחדים לעשות רע (אורות הקודש א קיח).

אכן ניצחון בחסדי ד', אכן גבורה, אבל צריך גם להביט רחוק וגבוה ולא רק "לחשוף סיבות קטנות וקלות לנעוץ תקוות במרחקים ומאורעות זמניות בנטיות לב מושלים, והמהלכים של השתדלויות פוליטיות, לעורר גם קטני רוח, שאין להם כי אם מטרות קרובות מגושמות ומצומצמות" (אורות, ישראל ותחייתו יד).

כן, החמאס הוא הסיבה, אבל סיבת הסיבות, עילת העילות, הוא ריבונו של עולם, שמגלגל חובה על ידי חייב, וכמובן מגלגל זכות על ידי זכאי – צבאנו הקדוש.

יסוד הכל הוא שנבין מי אנחנו. מאז קדם ועוד לפני כן, יש התלבטות מה גבולות האומה, ומתוך כך מה גבולות הארץ. אם פוגעים בחקיקה דתית ובמדינה היהודית, אם אנחנו מדינת כל אזרחיה, אז לא צריך מדינה - די במהפכה הצרפתית, די בנפוליאון, אז חזרנו לגלות, אז יכולים אנו לגור באמריקה, ואז חלילה החמאס יכול לשאול אותנו - 'מה אתם עושים פה'!?

כשהעם נחלש רוחנית אז גם צבאית יש נפילות. כאמור, כל התנ"ך מלא מזה. ב"ה יש אחדות, ב"ה יש גבורה, ב"ה יש מלחמה ולא שואה, אך לצערנו יש פגיעה בנשמה.

אבל איננו מתיאשים, איננו מפחדים. אנו מלאים אמונה ותקוה בטוחה שזה רק ענין עובר. ב"ה עמנו בריא ויתעשת, הוא רק התבלבל ונרדם בשמירה.

רבונו של עולם, איננו מפחדים, אנו נשבעים להיות לך נאמנים. אשרינו שזכינו! נתאמץ יותר ויותר לעשות ככל יכולתנו כי בנפשנו הוא.

אחינו היקרים, הביאו לנו גיבורים שלא מפחדים משום דבר ויבואו איתנו, נצחנו קרבות רבים, גם בזה ננצח.

ד', אנו מבטיחים לך, אנו נשרת אותך כפי שאתה רוצה, נעמול בלי לחפש מנוחה, ולא בתקוה של שכר, אלא לעשות רצונך, בגבורה ובשמחה.

הכל יסתדר. לא לשוא הראנו ד' את כל אלה, ולא לחינם השמיענו כזאת (עיין שופטים יד כג). ד' יצילנו אבל עלינו להתאמץ.

עורו חברים, בשביל רבונו של עולם נלך עד סוף העולם, אחרי בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות.

מעלים בקודש! ואין מורידים! בהמשך לחיילינו הנפלאים, חיילינו הגבורים שנלחמו בצוק איתן, שמסרו נפשם על העם, על הארץ ועל קידוש השם, ונפלו מהם שישים ונפצעו מאתיים - אנו נמשיך להילחם על מדינתנו היהודית האמתית הפנימית, למען העם, למען הארץ ומעל לכל למען קידוש השם.

• פורסם בשאילת שלמה 353