שיעורי הרב שלמה אבינר

מלחמה בסוריה ואנחנו

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

שאלה א': האם יש לנו לחשוש שגם אותנו יתקפו?

תשובה: איננו יודעים עתידות, עם זאת חשוב לדעת שדבר זה הוא ספק ספק ספיקא.

א. ספק ראשון: האמריקאים אמרו שיתקפו את סוריה, הסורים אמרו שאם אמריקה תתקוף את סוריה הם יתקפו אותנו. ואם האמריקאים אמרו, זה אומר שהם יתקפו? "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר" (תהילים קמד ח). זה לא בטוח שיתקפו. הרבה פעמים אמרו שיעשו ולא עשו.

ב. ספק שני: סוריה אמרה שתתקוף פה? לא אשר פיהם דיבר שוא, אלא פיהם שוא במהות. ההנחות של הגורמים הביטחוניים והמדיניים שלנו הן שהסיכוי מאוד קלוש, שלא כדאי להם לפתוח עוד חזית ולהסתכן שנרסק אותם.

ג. ספק שלישי: גם אם האמריקאים יתקפו, והסורים יתקפו, נתקוף בחזרה. על כל צרה שלא תבוא, צה"ל מוכן. צה"ל תמיד מוכן, ועכשיו הוא מוכן באופן כפול ומכופל. בחסדי ד' עלינו, יש לנו צבא חזק וטוב. אין על מה לדאוג. אגב, בגבול סוריה צה"ל נמצא בכוננות מלחמה רבע שעה. לא היום, אלא לכל אורך שנים, תמיד ידענו ששם יש משוגעים.

שאלה ב': האם צריך להצטייד במסכות מגן?

תשובה: חשבון אישי. אנחנו לא חייבים. כשנהיה חייבים, צה"ל יודיע. עתה, זה סיכון אפסי. גם כאן יש שלוש ספקות: א. מי אומר שהטילים יפלו בדיוק עליך. ב. ואם יפלו, מי אומר שיכנסו לבית. ג. ואם הבית הוא אטום, הגזים לא יכולים להיכנס. גם ללכת במדרכה, יש סיכון להידרס. לכן, כל אחד לפי חשבונו.

שאלה ג': האם זו מלחמת גוג ומגוג?

תשובה: זו לא מלחמת גוג ומגוג. אנחנו לא יודעים הרבה על מלחמה זו.

לפני קום המדינה הבריטים עשו לנו צרות צרורות ולא נתנו לנו לעלות ולהקים מדינה, מלך בריטניה נקרא ג'ורג', אמרו בישוב שזה גוג (במבטא תימני ג'וג'). לאחר מכן חשבו שסטאלין הוא גוג משום שנולד בג'ורג'יה וכו'... כמובן שדברים אלו מתאימים רק לשולחן פורים.

על כל פנים, מלחמת גוג ומגוג מתוארת ביחזקאל ל"ח כמלחמה שכל אומות העולם יוצאות למלחמה נגדנו, וב"ה אנחנו מנצחים. לכן ברור שזו לא מלחמת גוג ומגוג. גם לא ברור שיהיה מלחמת גוג ומגוג, ואולי הייתה כבר. יש אומרים שמה שרואים ביחזקאל ל"ח זה מלחמת הגויים למחוק את מדינת ישראל, אם זו היא מלחמת גוג ומגוג אז מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים, מלחמת יוה"כ וכו', הכל היא מלחמה אחת גדולה עם הפסקות. או שתהיה. יש אומרים שהקב"ה ביטל מלחמת גוג ומגוג, כי הרבה התייסרנו בגלויות יסורים נוראים ואיומים, גם הספרדים, האשכנזים אין מה לדבר (עיין ספר מלחמת יום הכיפורים מהגרמ"מ כשר).

שאלה ד': האם מה שקורה בסוריה הוא לטובתנו או לרעתנו?

תשובה: קשה מאוד לענות על שאלות כאלה. המצב במזרח התיכון הוא מצב נזיל ובלתי צפוי. הם לא נורמלים, הם לא חושבים בצורה רציונאלית. זאת הייתה הטעות במלחמת יוה"כ. קראו לזה הקונספציה. הדרג המדיני אמר שהם לא יתקפו כי זה בלתי הגיוני, אבל הם עשו דבר בלתי הגיוני. במלחמת ששת הימים לא ידענו, אם הם תוקפים או לא תוקפים, האם הם עושים שרירים או מכוונים לתקוף. שאלו את כוחות המודיעין, אמרו שהם לא יודעים. אמר רה"מ דעתנו נוטה שהם עושים שרירים, אמר רה"מ זה לא מעניין אותו יש להם כוח צבאי לקוף ולעשות נזק? לתקוף! תקפנו, אחרי מלחמת ששת הימים התברר שטעינו, הם לא התכוונו לתקוף, רק עשו שרירים, זה מחלוקת הפוסקים, האם הולכים אחרי הכוונה או המעשה.

מלחמת יוה"כ שאלו את אמ"ן יש להם כוח לתקוף? לא. יש להם כוונה לתקוף? כן. אבל בפועל אין להם כוח לתקוף? בפעם הקודמת פסקנו על פי המעשה ולא על פי הכוונה. בסוף תקפו, פעמיים אותה טעות. הם לא אנשים רציונאליים, אי אפשר לדעת מה הם עושים.

לכן קשה מאוד לדעת אם נרוויח מהמריבות שלהם. יש אומרים שעדיף שהם רבים אחד עם השני ולא איתנו, אך א"א לדעת, הרבה פעמים מדינות הכריזו מלחמה על מדינה אחרת כדי להשיג שלום פנימי, הם יכולים לומר שהכל בגללנו ואז כולם יתאחדו להילחם בנו.

הערבים שונים. זה לא כמו מדינת ישראל שיש כל מיני יהודים אבל סה"כ אנחנו עם אחד מסתדרים יחד ואוהבים אחד את השני, הערבים זה לא ככה. המדינות הערביות נחתכו על ידי הבריטים בצורה מלאכותית. ערבי משכם הוא לא ערבי מחברון, ושניהם זה לא אותו סוג שיש בעזה, בעזה בכלל יש כמה סוגים. שני הסוגים הראשיים זה שיעיים וסונים. כל אחד מהם חושב שהשני הורס את האיסלאם, הם שונאים אחד את השני, שינאת מוות, שלא לדבר על הערבים הנוצרים. אבל פתאום כשיש מדינת ישראל הם מתאחדים. לכן אי אפשר לדעת אם זה לטובתנו או לא.

שאלה ה': האם יש להצטער על האנשים שנהרגים שם?

תשובה: תלוי מי. מן הסתם אלה שנהרגים יש ביניהם צדיקים ויש ביניהם רשעים. אם הם צדיקים, יש להצטער. רחמיו על כל מעשיו. ואם הם רשעים, יש לשמוח. ד' עושה בהם דין.

שאלה ו': האם להתפלל על הסורים המסכנים? אחד כתב תפילה בשביל בני עקיבא, אחד כתב תפילה נגדית, והשלישי אמר שכתב את התפילה הראשונה זו כפירה.

תשובה:

א. יש הרב שסובלים בעולם: כל יום מתים מרעב שלושים אלף ילדים, כל יום מתים ממאלריה מליונים, כל יום אנשים מוכים בצורה אכזרית שאי אפשר לתאר כגון בצפון קוריאה, ועוד הרבה סבל. אנחנו לא יכולים לחלק אוכל לכל הרעבים, לא יכולים להציל את כל המוכים. גם בסין מתנגדי השלטון נרצחים] רצחו שמונים וחמישה מליון סינים. העולם לצערנו מלא סבל ורשע, סבל נורא בכל מיני מדינות יש מסכנים, גם במדינות נורמליות כמו אמריקה יש מליונים שגרים ברחוב, מליונים רעבים. יש מאות אלפים שמנסים לחצות מדרום אמריקה לאמריקה ויורים עליהם. הקימו שם חומה. החומה שיש מול עזה זה גרושים לעומת החומה שיש שם. גם עליהם צריך להתפלל, אך א"א להתפלל על כל הבעיות בעולם.

ב. סוריה הם אויבים שלנו. צה"ל בכוננות כל הזמן, גם מול מצרים. מדרגות, הערבים אם היו יכולים היו רוצחים את כולנו, הם לא עשו תשובה, הם אותם האויבים שלא מסתירים כוונותיהם. אתה מתפלל בשביל אויבים? לא מצאת על מי להתפלל? זה כאילו אדם נסע באוטו, הוא רואה נחש, מסכן הוא קפוא בקור, לוקח את הנחש, מביא אותו הביתה, מחמם אותו, ובסוף הנחש נושך אותו. אתה מתפלל על נחש? אתה מטורף?!

כמובן שיש שאפשר להתפלל לפתרון אחר, שהוא יעשה תשובה. את זה אנו למדים מהדיון בין ברוריה לרבי מאיר (ברכות י, א): לרבי מאיר היו שכנים רשעים שהיו מצערים אותו עד מוות, לכן הוא התפלל שימותו. אמרה לו אשתו: לא כתוב בתהלים (קד, לה) "יתמו חוטאים מן הארץ" אלא "יתמו חטאים מן הארץ". מכאן שצריך להתפלל שיעשו תשובה, ולא להתפלל שימותו. ורבי מאיר אכן עשה כדבריה והתפלל שיעשו תשובה ובאמת בסוף כך היה. הלכה כברוריה.

על כן, אנו מתפללים כל יום שלוש פעמים בתפילת עלינו: "לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקרא בשמך". אנחנו מתפללים לכל אומות העולם לעשות תשובה.

יהי רצון שיתקיים את "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב ד).

• פורסם בשאילת שלמה 295