שיעורי הרב שלמה אבינר

אברך שמכר רצועות תפילין פסולות

[רשם מפיו וערך: הרב מרדכי ציון]

שאלה: אחד מבני ברק מכר רצועות תפילין, ובסוף התברר שרימה, ובמקום צבע שחור יש ציפוי פלסטי, והן כמובן פסולות, אברך מרחובות קנה ממנו את הרצועות בתומו ומכרן. עכשיו באו אליו שלושים אנשים בדרישה להחליף להם את הרצועות או להחזיר להם את כספם. האם האברך (כמובן בלי כסף לרוב) חייב לשלם, או האם אונס רחמנא פטריה, והוא יכול לטעון שזה לא באשמתו, ויש לתבוע את המוכר המקורי לדין, שכולם יודעים מיהו?

תשובה: פירסמו הבד"ץ של בני ברק והבד"ץ של העדה החרדית ע"פ דברי המ"ב (לב ס"ק קפה), שאם יכולים לקלוף בשלמות מכל צד מן התפילין וצורתו כמו נייר שחור זהו פסול. וקל וחומר בנידון דידן דמודבק פס שחור על העור ולא הושחר העור בעצמו כלל. וגדולי ישראל אמרו שמי שקנה משנת תשע"ד ישים במים רותחים או באצטון או יחמם ויראה אם זה נפרד.

דין פשוט הוא שהאברך חייב להחזיר להם את כספם, או להחליף להם את רצועות, מדין "דבר שיש בו מום שאינו נראה", כי יש בזה הונאה ומקח טעות. והקונים לא פשעו, כי קנו מאיש ירא שמים ולא הצטרכו לבדוק אם יש בזה פגם (שו"ע חו"מ רלב יח. הגה שם. הגר"א שם ס"ק כז. ערוה"ש שם סעי' כז. דיני ממונות לרב עזרא בצרי ח"ב עמ' רי). אחר כך האברך יתבע את היצרן בבית-דין.

ומה שכתוב אונס רחמנא פטריה, כאן האברך הוא אנוס בכך שהקונים אצלו לא קיימו את מצות תפילין ובירכו ברכות לבטלה, שהוא עוון גדול (עי' פרמ"ג או"ח לב א"א ס"ק סט. קצשו"ע י א). וכן הקונים עצמם אנוסים. כי מה שזה עוון גדול זה במקרה שהוא אשם, אך אם הוא אנוס, כגון במקרה שקנה תפילין אצל סופר ירא שמים, אי אפשר להאשים אותו. במקרה כזה, אנוס רחמנא פטריה, כלומר, אין לו עוון שלא הניח תפילין ואין לו חטא ברכה לבטלה. אבל האם הקונה קיים את המצווה? יש מחלוקת בעניין אצל האחרונים. כתב בשו"ת רב פעלים (או"ח ד ב) בשם החיד"א שכל איש מקבל שכר כל מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים אפילו אם החפצא של המצווה היה פסול. הוכחה מגמרא מכות (יא א): ראה רב שתפר רבי חייא את התפילין שלו עם פשתן ונפסק שתפילין שתפרם בפשתן פסולים הם. בוודאי שרבי חייא הגדול היה לו שכר תפילין כשאר החסידים, ואף על פי שהיו תפורות בפשתן. אם נראה שאפילו שכפי ההלכה היו תפילין פסולין, עם כל זה כל שלדעתו מכוון לשמים לקיים המצווה, יש לו שכר תפילין. והמשך חכמה (שמות יג י) סובר שהוא לא קיים את מצות תפילין, אפילו אם הוא לא אשם, כי עליו להיות זהיר בבדיקת תפילין. וחילק הגרצ"פ פראנק (שו"ת הר צבי או"ח א לה) בין המעשה של רבי חייא שהיה פוסק בעצמו והלך אחר פסקו לבין המציאות. אחד שהולך אחר רבו ולא מקובלת דעתו, עדיין מקבל שכר מצווה, אך אם המציאות היא שהחפצא פסול - הוא לא קיים מצווה. לכן הג"ר פראנק מסופק אם מקיים מצוות תפילין כי היה יכול להביאן למומחה נוסף שיבדקם. אמנם בשו"ת שבות יעקב (ב י) אומר שמי שמתאמץ לקיים מצווה – כמו מי שקונה תפילין מסופר נאמן ומביא אותם לבדיקה וכו' – ולא עלתה בידו, עדיין מקיים את המצווה, על פי הגמרא בקידושין (מ א): אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (וכן כתבנו בפירוש על קצשו"ע י א). ופעם נשאל הגרש"ז אוירבך באחד שנבדקו תפיליו לאחר שנים רבות ונמצאו פסולות מעיקרא, מה יעשה לתיקון נפשו? והורה לו להוסיף מכאן ואילך בשעות הנחת תפילין. דהיינו שישהה בהם זמן נוסף אחר התפילה וגם יניחם בשעות לימודו (ואם אינו נוח לו לנהוג כן בפני רבים, יניח עכ"פ תפיליו של יד) (הליכות שלמה פ"ד ארחות הלכה הערה 115).

סיכום: האברך שמכר רצועות תפילין פסולות שקנה מיצרן חייב להחזיר להם את כספם, או להחליף להם את רצועות, והוא אנוס במה שהקונים אצלו לא קיימו את מצות תפילין ובירכו ברכות לבטלה, וכן הקונים עצמם.

• פורסם בשאילת שלמה 404