שיעורי הרב שלמה אבינר

להפוך את המכינות לישיבות הסדר

[הרב שלמה אבינר]

שאלה:

לפני כמה שנים הקמתי מכינה על פי ברכתו ועידודו החם של הרב, שבמשך כל השנים ראה בכך תרומה כבירה לחיזוקו של צה"ל יחד עם תורת ד'. אלא שבזמן האחרון, שאלה חדשה ניצבת לפני לאור פניות רבות של חיילים בשטח. אנחנו עדים לתהליך המצער אותנו, של כניסת בנות ליחידות קרביות לתפקידים רבים: תומכות לחימה, תפקידי מטה, נהגות קרביות, חובשות קרביות, קצינות וכדומה. ולתהליך זה יש השלכות קשות על חוסנו הרוחני של החייל הדתי בחיי השגרה היום-יומיים. דוגמאות:

ההדרכה בבסיסים, הנעשית על ידי מדריכות, כרוכה במגע פיסי עם החיילים. לחיילים אין אפשרות לבקש מדריך.

אין הפרדה הולמת בין מאהל החיילים למאהל החיילות, לעיתים הם חשופים זה לזה, ובמיוחד בקיץ כאשר יריעות האוהלים מורמות.

בחלק מן הבסיסים ממוקמות המקלחות של הבנות בצמוד למגורי הבנים.

הפקידות הפלוגתיות והמדריכות נכנסות למגורי הבנים בשעות הערב על מנת להמשיך בהדרכה ופוגעות באופן קשה בצנעת הפרט.

שילוב תומכות לחימה רבות בגדודים המבצעיים יוצר מצב של מגע בלתי נמנע, חוסר צניעות כגון: נסיעה משותפת דחוסה בנגמ"ש עם חובשות, נהגות וכו', לינה משותפת בשטח ללא הפרדה.

נופש צבאי באווירה של חוסר צניעות הפוגעת עמוק ברגשות החיילים הדתיים.

הדרכות הספורט מתבצעות על ידי מד"סיות, הלבושות במכנסיים קצרים, ובמיוחד הבעיה קשה במכון וינגייט.

תשובה:

דבריך מצערים מאוד ומאחר שזאת המציאות, אי אפשר להמשיך כך. אנו נאמנים ומסורים לצבא בעומק נפשנו. זהו הצבא שמגן על עמנו ועל ארצנו ומרים את קידוש השם של בטחון עם ישראל. אשרינו שאנו קמים לתחיה, שצבאנו הקדוש קם לתחיה, ואנו שותפים בבניינו.

כמובן, עלינו לדאוג שצבאנו יהיה טהור, ואותה תורה שצוותה עלינו למסור את נפשנו בצבא, היא שצוותה עלינו "והיה מחניך קדוש". אנו מאמינים שטהרת החייל היא לא רק עניין רוחני פרטי שלו אלא גם בסיס חוסנו של הצבא. זו תפארתנו שגם בצבא אנו שומרים על טהרתנו (עיין רש"י שיר השירים ד ב).

היסוד הפנימי של שיבת ציון, בניין הארץ, הקמת המדינה ותחיית האומה בארצה בכלל, הוא אחדות העם, והשיא של אהבת ישראל מופיע בצבאנו – עד כדי מסירות נפש. לכן הצבא הוא כור היתוך לבית ישראל. אשרי צבאנו שתמיד ידע איך לחבר את כולנו יחד על היסוד המשותף שהוא גדול לאין ערוך מן השונה. לעולם צבאנו נזהר מדחיקת חלק מעם ישראל מעבר לשורותיו, לכן הוא מגיע לדרגה הנשגבה של צבא העם. האחדות הזאת היא המטרה הקדושה של שיבת ציון.

יחד עם זה, כעם קדוש, לא פחות חשוב לנו לשמור על כבודן ומעמדן האמיתי הטהור של בנות ישראל באומה, שאף זה מיסודות קיומה. לכן אנחנו עושים ונעשה הכל כדי לשמור על אצילותן, שלא תיפגע ולו כפגימת הציפורן חלילה. דרך אחרת לגמרי נמנעת מאתנו, שהרי כידוע, איננו מקיימים מצוה, אפילו מצוה גדולה כמו שירות קרבי, כאשר היא נעשית באופן מנוגד לתורה.

לכן יש לשאוף לתיקון המצב בצה"ל בכללו.

ובינתיים, עד אשר יבואו אותם ימים, יש להציע לצבאנו לאפשר לחיילים הדתיים להתגייס בגדודים קרביים בלי בנות כמו שהיה בעבר. כמובן, באותם גדודים נהיה יחד כלל ישראל, דתיים וחילוניים גם יחד, באהבה ובאחווה.

אך אם אין הדבר ניתן, יש להפוך את המכינות לישיבות הסדר, אשר אף הן משרתות שירות נאמן, וזכו להערכה רבה מצד מפקדי הצבא. שם, החיילים הולכים יחד לצבא בקבוצות גדולות ולכן באופן טבעי מתחשבים בצורכיהם הלגיטימיים. ממילא אנו עדים לצמיחה מואצת של ישיבות ההסדר, אשר גדלו בשנים האחרונות מ950- ל1350- תלמידים, כן ירבו. מה שמבטא נהירה של הנוער שלנו אל מסגרות אלה.

אמנם הלב כואב, שבכך יימנע שירות ארוך, עם מעלות כמותו ואיכותו. אך עדיף שירות קצר ובטהרה. נקווה שבעתיד העניין יסתדר ושוב נוכל לשרת שירות ארוך.

כמובן, אותן ישיבות הסדר יותאמו לצרכים הלימודיים והרוחניים של תלמידי המכינות, שכידוע שונים בצורכיהם החינוכיים מאלו של ישיבות ההסדר, כדוגמת התוכנית החינוכית הקיימת עתה במכינות.

לא אכחד שזו החלטה כאובה, אך כמו שהיה לנו אומץ להקים את המכינות ולהביא בכך ברכה לצבא ולנוער גם יחד, עתה יש צורך באותו אומץ להסב אותן למודל אחר. יש לנו אחריות על הצבא ולא פחות מזה יש לנו אחריות על שמירת התורה.