שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר


שאלה: האם מה שכתוב בגמרא: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז, ב), נפסק להלכה ובאמת חייב האדם לשתות בפורים עד דלא ידע להבדיל בין ארור המן וברוך מרדכי?


תשובה:

"עד דלא ידע" זהו שיעור גדול מאד. אדם השותה עד דלא ידע הוא שיכור כלוט, ועלול לעשות עבירות ושטויות חמורות.

במסכת מגילה (ז, ב) מובא סיפור: רבה ורבי זירא עשו סעודת פורים, קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת התפכח, ביקש רחמים והחייהו. בפורים שנה אחר כך אמר רבה לרבי זירא: יבוא אלי מר ונעשה סעודת פורים ביחד. אמר לו רבי זירא: לא תודה, לא בכל יום מתרחש נס...

אומר רבי אפרים תלמיד הרי"ף שחכמים הביאו סיפור זה בגמרא כ'מעשה לסתור'. כלומר הוא סותר את ההלכה הקודמת לו (שהיא "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע") ומסביר שזה לא להלכה. הסיפור הזה מראה איזה אסון עלול היה להתרחש. אם כן, לפי רבינו אפרים תלמיד הרי"ף, אינו להלכה.

אבל למעשה הפוסקים האחרים כן פסקו זאת להלכה. את הסיפור הנ"ל על רבה ור' זירא (שממנו יוצא שאין להשתכר) מתרץ החתם סופר בכך שרבה נולד במזל מאדים ולכן כאשר השתכר והשכל לא שולט, יש לו יצר לאלימות, וכאשר שתה יין השכל הסתלק. אם כן, זהו מקרה חריג ואין פוסקים הלכה ע"פ מקרה חריג.

כמובן שאין חשש שבפורים ייטול אדם סכין ויפגע בחברו. אבל כן פעמים רבות בפורים אנשים משתטים בשכרותם באופן שלא יתואר. על כן לא כדאי להשתכר.

אבל כתוב: מיחייב איניש לבסומי וכו'?

ובכן, ישנם כמה פירושים:

למשל, הרמב"ם מסביר שהכוונה היא שיתבסם ויירדם מתוך שכרותו. כשאדם נרדם, הוא "לא יודע"! לא יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. לא יודע כלום, מכל וכל! כך קיים את המצווה.

הרמ"א אף מקל יותר: ישתה ואחר כך ילך לישון. שלא כרמב"ם: יירדם מתוך שכרותו, אלא אפילו בלי שהשתכר. כמה ישתה? יותר מהרגלו- יותר מהרגיל אצלו ודי לו בכך.

ישנו בירור נוסף בעניין זה: האם "עד דלא ידע" הוא שיעור לפטור, או שיעור לחיוב?

דעה ראשונה: שיעור לחייב. אדם חייב להגיע לשיעור של "עד דלא ידע" וכל זמן שלא הגיע, לא יצא ידי חובה. הגיע – נגמר. אפשר להשיב את היין לארון וללמוד תורה. זה מה שנקרא שיעור חיוב. לפי זה, באמת חייבים להגיע לשיעור זה, בלא להתחכם.

דעה שנייה: שיעור לפטור. הכוונה היא שאני חייב לשתות. אם הגעתי לשיעור הזה, אני פטור. כך אומר השפת אמת. כך גם היה נוהג מרן הרב קוק: היה אוחז בידו כוסית קטנה והיה לוגם ממנה מידי פעם לגימה קטנטנה, כך משך היום כולו. מרן הרב לא היה מגיע לשיעור "עד דלא ידע".

נוסיף את דברי ה'באור הלכה' סימן תרצה' בשם המאירי והחיי אדם: מצוות "עד דלא ידע" היא בתנאי שלא יבוא לעשות עבירות. אין עושים מצוה הבאה בעבירה. כגון, שלא יוכל יתפלל, שלא יברך כראוי וכן הלאה.

אם כן, מה מובן המילה "חייב" ב"חייב אדם לבסומי בפוריא"? לפעמים המובן של המילה "חייב" הוא חייב לגמרי ולפעמים הכוונה היא שזה דבר שיותר טוב לעשות.

אפשר לדעת למה הכוונה ב"חייב" ע"י השוואה עם סוגיות אחרות:

1. כתוב: "כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה" (ברכות יג, א). אבל לא מצאנו את מצוות העשה הזו בכל הרשימות של תרי"ג מצוות שעשו הפוסקים- לא דאורייתא, לא דרבנן ואפילו לא מידת חסידות...

2. "כל הכועס כאילו עובד ע"ז" (שבת קה, ב) רואים שלא מתחייב סקילה כעובד עבודה זרה.

3. כתוב בשו"ע אבן העזר (כג, ב) שהשחתת זרע זה חמור מכל העבירות שבתורה. אומר הב"ש: "לאו דווקא". לאו דווקא זו העבירה הכי חמורה.

כך לעניין שתייה בפורים, זה שכתוב: "מחייב" זה לאו דווקא חייב, זה לא לעיכובא. הכוונה כאן היא שזה מצוה ודבר טוב.

רבי יונה שהיה חסיד גדול, אומר: "אני שותה יין רק בפסח וכואב לי הראש מפסח עד עצרת" (ירושלמי ג, ב). אם מארבע כוסות של פסח כואב לו הראש, אז מ"עד דלא ידע" בפורים בוודאי היה כואב לו הראש כל השנה. אם כן, יוצא שרבי יונה לא שתה בפורים.

חכמים ציוונו על שמחה של דבקות בד' ולא על שמחה של הוללות חלילה. אנו שותים יין בפורים כדי להודות לד' ולשמוח על הנס שעשה עמנו.

שנזכה לקיים מצוות פורים באופן היותר מכובד והכל לשם שמים.


  • פורסם בשאילת שלמה 325