שיעורי הרב שלמה אבינר

מחלוקות בין תלמידי חכמים

שאלה: כאשר אני שומע על מחלוקות בין תלמידי חכמים, על רבנים שמשתמשים בביטויים קשים, ההערכה שלי אליהם יורדת. כיצד מתחזקים באמונת חכמים?

תשובה: מסופר בספר 'כתר שם טוב', שלבעל שם טוב, היה מתנגד חריף בשם רבי נחמן מהורדנקו שבכל הזדמנות היה מביע ביקורת נגדו. באחד הימים, שמע רבי נחמן את תלמידיו מדברים בניהם סרה על הבעל שם טוב. נזף בהם, כיצד הם מעיזים לדבר כך על אדם קדוש! השיבו התלמידים, הרי הרב בעצמו מדבר כך נגדו. אמר להם הרב בחומרה רבה: לא כל מה שמותר לי לומר, מותר לכם. משל לשני אומנים שעבדו יחד במשך עשרים שנה כדי להכין את כתרו של המלך. לבסוף, כאשר הגיע הזמן לecug את היהלום בראש הכתר, החלו להתווכח, זה אמר בכה וזה אמר בכה, הרוחות התלהטו, עד שאחד האמנים התריס כנגד עמיתו: טיפש! עובר אורח שעבר שם במקרה הצטרף לויכוח ואמר: טיפש אתה בעצמך. אמר לו האומן הראשון: היודע אתה שחברים אנו, עובדים יחד כעשרים שנה על כתרו של המלך. הפרט האחרון הזה, היהלום הזה, הוא בנפשנו, לכן אנו מתבטאים בחריפות בעניין. אבל אתה, האם נקפת אצבע למען כתרו של המלך, כלום ראית מימיך את המלך?! אתה הוא הטיפש!

לפי רעיון זה, רבנו הרב צבי יהודה התייחס בכבוד לכל תלמיד חכם, גם אם היה חולק על דעתו, וכך חינך את תלמידיו. כאשר שמע תלמיד שחזר על ביטוי של רבנו נגד תלמיד חכם, גער בו: "מה שמותר לי אינו מותר לך". לפעמים, כאשר רבנו חשב שתלמיד חכם טועה, התבטא כנגדו בחריפות, אך עניינית, מתוך כבוד (ס' רבנו עמ' 120).

כך נהגו רבנים במשך כל הדורות. הג"ר אהרן קוטלר, ראש ישיבת בית המדרש הגבוה בלייקווד בארה"ב, חלק בתקיפות על האדמו"ר מסטמאר, הג"ר יואל טייטלבוים, אך הוא אמר: "אנו שונים בדרכנו, בתורה ובפוליטיקה, אבל הוא גדול בתורה ובמידות". גם אמר הג"ר יעקב קמינצקי, ראש ישיבת תורה בדעת בארה"ב, שלמרות ההשקפות השונות בין עולם הישיבות לגרי"ד סולוביצ'יק, כל המכנה את הג"ר סולוביצ'יק בראשי התיבות של שמו (כלומר, ג'יי ביי – ג'וסף בער – שמו באנגלית, כמו שכמה נהגו ועדיין נוהגים כיום לצערנו), יהיה עליו לתן דין וחשבון בעתיד!

לכן, כאשר תלמידי חכמים מתנצחים בהלכה, ב 'מלחמתה של תורה' (מגילה טו ב), אנו הקטנים צריכים לעמוד באימה וביראה ולכבד את כולם.

סיפורי רבנו (שו"ת רדיו)

שאלה: בעיטורי ירושלים מופיעים אמרות לא נעימות על תלמידי חכמים שנאמרו על ידי רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. האם זה לא נקרא לשון הרע?

תשובה: ודאי זה אינו לשון הרע. אסור לדבר לשון הרע, אולם הכרת היחס בין מדרגותיהם של תלמידי חכמים אינו לשון הרע. חייבים לדעת שיש הבדלים במדרגות, ויש לגבינו השלכות גדולות בעניין. אנו צריכים לדעת בכל תלמיד חכם מהי מהותו, מדרגתו וחשיבותו.

נפסק בגמרא שהלכה כרב באיסורים משום שהוא גדול בתחום זה, ושמואל היה גדול בדינים (רא”ש). חשוב שאנו נדע את זה, אין זה זלזול בשמואל או ברב. כתוב בשו"ת מהר"י ברונא (ס' קצ), שפעם יהודי אחד התבטא בעניין רב פלוני והיחס בינו לבין רב אלמוני ואמר: המבדיל בין קודש לחול. נתבע אותו יהודי לדין תורה על בזיון תלמיד חכם, והוא זוכה. המהר"י ברונא הביא לכך ראיה מבבא מציעא (פד ב) שרבי אלעזר ברבי שמעון מת ורבי יהודה הנשיא – רבינו הקדוש - הציע נישואים לאלמנתו, ושלחה לו האלמנה: "כלי שנשתמש בו קודש, ישתמש בו חול?!" בעלי, רבי אלעזר ברבי שמעון היה קודש, ואתה לעומתו חול. רבי אמר: איך את יודעת? את יודעת ללמוד תורה וגמרא? אמרה: לא, ללמוד אני לא יודעת, אבל מידות טובות אני יודעת.

ע"פ זה פסק מהר"י ברונא שמותר היה לו ליהודי לומר "המבדיל בין קודש לחול".

רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק לא היה אומר "המבדיל בין קודש לחול" אלא היה אומר "המבדיל בין קודש לקודש". כולם קדושים, כולם ברורים. רבנו היה אומר אין ספור פעמים שעלינו לכבד את כל תלמידי החכמים, בין אלו שאנו מסכימים עמם, ובין אלו שאיננו מסכימים עמם. ברם, הוא לימד את המדרגות הנמצאות בתלמידי חכמים. עלינו להבין את המדרגות כי לפעמים נוצרים חילוקי דעות, וחייבים לדעת כאיזו שיטה להכריע. לכן, מצאנו בגמרא ביטויים המבטאים מדרגות בין תלמידי חכמים.

רב שמחל על כבודו כבודו מחול?

שאלה: אמנם בהלכה ישנה קביעה כי למלך אסור למחול על כבודו, אך רב יכול למחול על כבודו במקרים מסויימים. אולם, מעבר לצד ההלכתי - האם בימינו שמזלזלים בכל ערך, רב צריך למחול על כבודו או להיפך, להדגיש יותר את הכבוד? כלומר, איך צריך לעסוק בסוגיה הזו בימינו מהצד של בניין עם ישראל, ופחות מהצד ההלכתי?

תשובה: השיקול של תלמיד חכם האם למחול על כבודו או לא למחול על כבודו תלוי במצב: האם מדובר בכבודו באופן אישי, או בכבוד התורה, אנחנו רואים שלאורך כל ההיסטוריה תלמידי חכמים מחלו על כבודם באופן אישי, אך לא מחלו על כבודם אם הדבר היה כרוך בכבוד התורה.

למשל, בספר הילדים שלי "שלושה סיפורים מוזרים", מסופר על רבי אברהם אבוף מפרנקפורט שאסף כסף לעניים ועשיר אחד העליב אותו ונתן לו סטירה, אבל הוא לא הגיב. אמנם, כשמדובר בפסק הלכה, כמו אלו שכתבו נגד פסק דינו בעניין הגט המפורסם "הגט מקלוויא", הוא השיב מלחמה בכל כוחו. כאן מדובר על כבודו האישי, ושם דובר על כבוד התורה.

כמו כן, רבי עקיבא איגר היה עניו מאוד, ותמיד מחל על כבודו, אבל כאשר אחד הדפיס את הש"ס "סלוויטא" ועבר על זכויות היוצרים הוא הגיב בתקיפות, אפילו נגד תלמידי חכמים. רבנו הרב צבי יהודה היה עניו גדול. כאשר שאלו לשמו, היה מציג את עצמו כ"צבי" ושהוא "לומד בישיבה", אבל בענייני כלל ישראל הוא היה מאוד תקיף, וראה את עצמו כקובע. כאן בכבודו האישי, וכאן בכבוד תורה.

ברם, בספר פלא יועץ מובא שכבוד התורה ירד מאוד בזמנו (לפני מאתיים שנה...), וראוי לכבד כל תלמיד חכם כדינים החמורים האמורים רבו המובהק. אכן, רבנו הרב צבי יהודה כיבד את תלמידיו שהיו תלמידי חכמים בכל דיני רב מובהק.

נלקח משאילת שלמה 106