שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מחבל שמתחבא מאחורי עוברי אורח - מה הדין? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר


(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

האם מותר להרוג מחבל שלוקח מחסה מאחורי עוברי אורח?

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

שאלה: כאשר צה"ל נכנס לג'נין כדי לטפל במחבלים, המחבלים הסתתרו מאחורי עוברי אורח. צה"ל סיכן חיילים כדי לא להרוג את אותם עוברי אורח. רב אחד אמר שזה לא צודק לסכן חיילים בגלל זה. מה הדין?


תשובה:

צה"ל צודק וגם אותו רב גדול צודק.

הרב הגדול צודק בזה שאם אדם יורה עליי והוא מחזיק אדם אחר מותר לי להורגו.

כתב הגאון ר' שאול ישראלי בספר 'עמוד הימני' (סוף סי' טז') שלאדם שמשמש כמחסה יש דין רודף. אמנם לא ברצון, אבל דין רודף הוא אפילו כשהרודף לא רוצה להיות רודף. זה נקרא: "רודף שלא מדעת". אם אחד תופס מישהו כבן ערובה ויורה עלי, לבן ערובה הזה יש דין רודף שלא מדעת.

דוגמה מפורסמת של רודף שלא מדעת הוא תינוק במעי אמו המסכן את אמו. ההלכה היא שאם אי אפשר להציל את שניהם, מצילים את האם והורגים את העובר כי יש לו דין רודף (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש א, ט ע"פ הירושלמי).

הלכה זו היא לאו דווקא במלחמה, וקל וחומר שכך הדין במלחמה. במלחמה אנו נלחמים כנגד כולם. כתוב במכילתא: "טוב שבגויים הרוג". מקשים התוספות בעבודה זרה (כו, ב וכן בבית יוסף יו"ד קנח): איך יתכן ש"טוב שבגויים הרוג", הרי אסור להרוג גוי (סנהדרין נג) וקל וחומר שלא להרוג את הטוב שבגויים? מתרץ התוספות: מדובר במלחמה. אמנם הגוי הזה נראה אדם טוב וחף מפשע אבל במלחמה אין חשבונות כאלה. אפילו גוי שנראה נחמד- הוא אויב והורגים אותו. מלחמה היא בין עם לעם. כמו שאומר שאול לקיני (שמואל א טו, ו): "לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו". כלומר, אע"פ שאתה ידיד שלי אם אתה שם אני עלול לפגוע בך.

לכן מותר לפגוע באותם אזרחים גם לפי ההלכה הרגילה של דין רודף וגם לפי הלכות מלחמה.

אך גם צה"ל צודק, כי יש אמות מידה והסכמים בין לאומיים. צריך להקפיד על האמנות הבין לאומיות בגלל כמה סיבות: התחייבות, מוסריות, הדדיות ותועלת. עיין בספר 'מחיל אל חיל', יש פרק שלם על אמנות מלחמה ותקפם ההלכתי.

חלק מההסכמים הם טובים וחלק טיפשיים, אבל חתמנו ואם לא נכבד את ההסכמים אז גם אומות העולם לא יכבדו אותם. יש הדדיות - איך שאנחנו נתנהג, כך אחרים יתנהגו כלפינו. כאשר אנו מכבדים הסכמים אנו לא דואגים לאויב, אלא דואגים לעצמנו. צה"ל אינו יכול לפעול אחרת בגלל שיש הסכמי מלחמה בין-לאומיים, חתומים או לא חתומים. המכונים בלטינית: "jus in bello"- חוק תוך כדי מלחמה. אמנם אי אפשר להיכנע לכל התכתיבים של אומות העולם אבל גם אי אפשר לעבור לקיצוניות ההפוכה ולהתנהל כאילו אנחנו לבד בעולם.

אנחנו זקוקים לעזרה של אומות העולם. אין מדינה בעולם שיכולה להחזיק לבד. בן גוריון אמר שאנחנו לא יכולים לחיות לבד, אנו חייבים ידידים. כתוב "עם לבדד ישכון" (במדבר כג, ט), אבל הגויים לא מכירים את הפסוק הזה...

במלחמת יום הכיפורים נגמרה לנו התחמושת, היה מאוד לא נעים. אז האמריקאים עשו גשר אווירי והעבירו לנו תחמושת. אם לא היו מעבירים תחמושת, זה לא היה סוף המדינה, כי חימשנו שלושה עשרה טילים עם ראש חץ גרעיני. אבל את זה אי אפשר לעשות בסוד, הרוסים גילו זאת וקידמו לכאן ספינות עם טילים גרעיניים, גם זה לא נעים. האמריקאים הם אלו שאמרו לרוסים לעצור. אנחנו לא לבד. בינתיים עד שיבוא המשיח אנחנו תלויים.

יש אנשים שאומרים שבגלל שאנחנו תלויים באומות העולם, אי אפשר לומר הלל ביום העצמאות, כי אין עצמאות. זה הבל, זה לא קשור. אין מדינה בעולם שהיא "מדינה אוטרקית"- מדינה שלא תלויה באחרים. גם האמריקאים, הרוסים והאנגלים לא עושים דברים בלי להתחשב באחרים. גם הם לא לבד בעולם.

פעם סיפר לי הרב משה לוינגר, שהוא לא מהמפלגה של הפחדנים והחלשים, שכשחזר משה דיין שר החוץ מביקור באמריקה, הרב לוינגר ואחרים הביעו עליו ביקורת למה נכנע ללחץ האמריקאי. אמר לו רבנו הרב צבי יהודה: "ולא צריך להתחשב באמריקאים אף פעם?...". אלו דברי הרב לוינגר שהוא לא חשוד בפחדנות.

לכן אנחנו חייבים לקבל את העזרה של אומות אחרות. הם מוכרים לנו נשק. עם המטוסים שמכרו לנו אנחנו מצילים אלף אנשים.

אמנם בעיקרון אין לסכן את חיילנו בשביל שלא יפגעו עוברי אורח, אבל כמו שחכמים יכולים לדאוג לעתיד ולתקן תקנה, כגון ש"אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם" (גיטין ד ו), כך הצבא- שהוא תיקון העולם, יכול לתקן תקנות. בצבא מסכנים אדם מתוך כל מיני חשבונות קצרים וארוכים, לא הכל מיידי. בצבא מסכנים עשרה אנשים להציל אדם אחד. לדוגמא- הכינו מבצע מלחמתי שלם כדי להציל את אלי כהן. זה חשבון ארוך טווח, חשבון מערכתי שדומה לתיקון העולם, כי זה המהות של הצבא.

הצבא הוא "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד". אמר זאת אלכסנדר דיומא, ביחס לשלושת המוסקטרים שנאמנים זה לזה באש ובמים. אמנם זה לא פתגם מהגמרא, אבל הוא יפה מאוד.

אנחנו מסכנים מאה ומצילים מאה אלף. חשבונות של צה"ל, שהם חשבונות ארוכי טווח, הם לא כחשבונות האזרחיים. חייל אחד סיפר שתפקידו בצה"ל הוא לעבור מאחורי קווי האויב ולדווח מה קורה שם, אבל תוך רבע שעה עולים עליו. הוא. סיפרתי את הסיפור הזה ואז עמד קצין ואמר: "רבע שעה זה המון, לי יש דקה וחצי. אני בחיל ההנדסה, כשאני מפנה מוקשים יש לי דקה וחצי לחיות". ככה בנוי צבא, בצבא יש חשבונות אחרים.

אנו לא מדברים כאן על פי שיטת הגר"ש ישראלי האומר שבצבא אין איסור "לא תרצח" ע"פ דברי הנצי"ב שהאיסור להתאבד הוא בחיים האזרחיים, אבל בצבא הכל מופקר (עיין ספרו עמוד הימיני סי' טז). שיטה זו של הרב ישראלי היא חידוש גדול ולא פוסקים כמוהו.

הגרש"י זוין בבהתחלה ספרו "לאור ההלכה" מסביר שמה שעושים במלחמה הוא מדין פיקוח נפש, כולנו מודים שמלחמה זהו פיקוח נפש של הכלל ובשביל הכלל יש יחידים שמסתכנים. חייל אחד מסתכן ומקריב חייו משום חשבון כלל-ישראלי. ככה בנוי צבא. אמנם לפעמים המפקד מחפש מישהו שיתנדב לעשות משהו מסוכן, אבל מצד האמת המפקד יכול להכריח מישהו ללכת גם בלי שהתנדב, למרות שזה מסוכן. זוהי מהות הצבא.

אנחנו חייבים להיות מדינה מכובדת בעיני אומות העולם הצבועות, אין ברירה.

לא מזמן זרקו מהצבא את שלום אייזנר בגלל שהכה מפגין עם הרובה שלו. הוא בחור טוב וזרקו אותו מהצבא. מסכן, הרי כל מה שהוא עשה היה בסדר גמור. הוא אמר לי שהוא מאוכזב מהמפקדים שלו שלא גיבו אותו, עניתי לו: "תעזוב אותם, הם לא יכולים לפתוח את הפה, זה מסוכן למדינת ישראל". צריך לשרוד גם בעולם השקר הזה. שם זה עלמא דשקרא, זה רשות הרבים, שלא הכל כשר, גם בצה"ל לא הכל כשר.

אשרינו שאלה הבעיות שלנו, בשואה היו לנו בעיות יותר קשות.


  • פורסם בשאילת שלמה 328