שיעורי הרב שלמה אבינר

עוד בצעירותו, בהיותו בן שבע עשרה ניבא עליו מרן הרב קוק זצ"ל שיצא ממנו אחד מגדולי הדור, כאשר כתב בשנת תרצ"ח, הסכמה על ספרו, נזר הקודש, חידושים על הרמב"ם קדשים, שהוא מקצוע קשה, שעילוי נפלא זה עומד להיות אחד מגדולי גאוני ישראל, שהוא מיחידי סגולה, ויהיה מהיחידים העומדים לנס בין גדולי ישראל גאוני הדור (הסכמות הראיה).

אך גאון זה יחיד ומיוחד היה מבין גאוני דורו, כפי שכתב מרן הרב קוק במאמרו ה"גדול והגיבור". סוגי גדולים ישנם באומתנו יש גדולים סתמיים וגדולים גיבורים. אך הגלות לקחה מאיתנו את הטעם הטוב של הדר הגבורה, גרמה לנו להיות מעריכים יותר את הגדולים הסתמיים, שאין גבורתם ניכרת, וקשה לנו להבין את ערך גדולתם של גדולים גיבורים, אנשי חיל, מלאי גבורה גלויה, כמו בזמנים הקדמונים, טרם ניטלה גאוותם של ישראל. גדול סתמי דומה למלך היושב על כיסאו לכל היותר למלך במדינה, אך גיבור גדול דומה למלך בשעת מלחמה. אם יש לאותו גדול רק כיוון אחד בחיים, אין הוא זקוק שתבוא גבורה לעזרתו, אלא די בגדלות ובגאונות, מה שאין כן, אם שני זרמים כבירים זורמים בנשמתו, שסיבות הזמנים גרמו להם להיות מרוחקים באומה, אז יש צורך בגבורה כדי לאחדם. ובגלות הנגועה בחולשה, יותר היינו מבינים גדולים סתמיים, אך בימינו שחוזרת לנשוב רוח מקדם, אנו מתאזרים בחיל וחוזרים להסתכל בחרדת קודש ובחיבת קודש דווקא אל גדולים גיבורים (מאמרי הראיה 127).

הרב שלמה גורן היה גדול-גיבור, הוא היה גאון בתורה, בשקידה נוראה, בבקיאות עצומה נוהג בחומרות שהרבה אנשים לא הקפידו עליהן, ויתר על כל תענוגי העולם הזה כדי להתמסר ללימוד תורה. יחד עם זה פעם בו עוז החיים, הוא היה איש חיל. איש צבא, חייל קרבי אמיתי - שגם באותו זמן לא פסק הלימוד מפיו - חייל גדול. הוא היה איש ארץ ישראל ואיש תשועתם של ישראל, איש קיבוץ גלויות ואיש בניין הארץ, איש המדינה ואיש הצבא. באישיותו היה מאחד את שני הדודים שהתרחקו בתגרת הגלות, למען דעת שיש תורה בארץ, תורה במדינה, שהתורה היא נשמת הממלכתיות.

הוא באמת היה דומה למלך בשעת מלחמה, מלך בצבא ובמדינה. בזה היה מתקיפי ארץ, מאותן תקיפי ארץ ישראל שנאמר עליהם שהינם מעולים מחסידי בבל. בעניינים אישיים היה עניו וצנוע, סופג בגלל עמדותיו עלבונות אין ספור באופן לא יתואר, בענווה חן אצילית. אך כאשר זה היה עניין עקרוני הנוגע לתורה ולמצווה, לעם ולארץ, היה לוחם כאריה, בלי חת ובלי מורא, כתלמידי ארץ ישראל הקשים כברזל. לחם כדי שתהיה תורה במדינה וכדי שתהיה ממלכתיות בתורה, שנים שהם באמת אחד.

הענק הזה איחד שני זרמים אלה בחייו רבי הפעלים, וסלל דרך לאומה כולה.

כאשר ראה שאותה מדינה אשר אהב יותר בעצמו, הולכת בדרך לא דרך, בדרך של חולשה וחרפה, לבו הרגיש סבל וקרס, והענק נפל.

לא היו לו תלמידים מיוחדים. אך כל האומה היא תלמידתו, וזכרו החי ימשיך לפעום בה לנצח.