שיעורי הרב שלמה אבינר

מה נאכל בשנה השביעית

[באהבה ובאמונה]

שאלה: אני בעל צרכניה. בשמיטה הקודמת, התחברתי לאוצר הארץ, אוצר בין דין, וספגתי אכזבות: סחורה לא זמינה, סחורה ירודה, סחורה יקרה. חשבתי לעצמי: ניסיתי, די. אבל לאור קריאת כב' אמרתי לעצמי: כל ההתחלות קשות, עתה הכול יסתדר, ננסה עוד פעם. ויצרתי קשר עם אוצר הארץ. אז נודעו לי שני דברים. א. אם אני קונה אצלם אוצר בית דין, אני גם מחויב לקנות כל שאר הפירות אצלם. מונופול. מה שמעורר אצלי חששות כבדים. התווכחתי ולשווא. ב. נודע לי שהם כלל וכלל לא משווקים פירות של היתר מכירה. רק אוצר בית דין + היתר מכירה, וכאשר תכלינה כל שאר האפשרויות, אז הם ימכרו מפירות גויים (מחו"ל) ולא מהיתר המכירה. נכנסתי לאתר שלהם, ולא כתובים שם דברים ברורים, אבל אחרים שציטטו את האתר שלהם כתבו שאין היתר מכירה אלא פירות גויים. כנראה שהם ערכו שינויים באתר. על כל פנים, בשיחתי אתם נתנו לי להבין שהיתר מכירה בימינו הוא לא מה שהיה פעם, הוא לגמרי דיעבד, אין לסמוך עליו, הוא היתר מפוקפק, ואני בתור בעל צרכניה ביישוב דתי, אין לי ולאנשי היישוב לסמוך עליו, מה שאין כן אוצר בית דין שהוא פתרון מעולה שבמעולים, וכן שזו מצוה גדולה לאכול פירות עם קדושת שביעית. כאשר שאלתי איך הם משווקים פירות גויים שעליהם מרן הרב קוק צעק חמס (באיגרת שהביא כבודו) שזה נורא ואיום, השיבו לי שזה כדי שיוכלו גם לשווק לחרדים שמתנגדים להיתר המכירה. בסיכומו של דבר אני נבוך לגמרי. מה אני עושה עכשיו?

תשובה:

1. בעניין סחורה זמינה, איכותית וזולה – זה חשבון כלכלי שלך ושל לקוחותיך. אולי תנסה, ואם לא יילך תחדל.

2. אבל עניין היתר המכירה הוא חשבון הלכתי. עוד פעם: היתר המכירה הוא היתר מעולה שבמעולים עליו סמכו גדולי עולם. כך היה בשנת תרמ"ט, כך היה בשנת תר"ע, בזמן מרן הרב קוק, וכך הוא היום בשנת תשע"ד. שום דבר לא השתנה. זה הכלל, בהיתר המכירה לא נוגעים ולא פוגעים! אני הדל משבח חבר שמייצר יין ועל כל בקבוק מדביק בגאווה פתק: עם היתר מכירה.

3. אוצר בית דין הוא היתר מאוד בעייתי מסיבות הלכתיות שונות. אמנם מרן הרב קוק תמך בו, אבל זה היה רק בצירוף להיתר מכירה (אגרת שיד) כדי לפייס את קנאים (איגרת שיח). ועל כן הנהיג כך רק בשמיטה תר"ע ולא בשאר שמיטות. ועיין על כל זה באריכות בספרו של הג"ר יהושע בן מאיר "מה נאכל בשנה השביעית – היתר מכירה או אוצר בית דין" (מהדורה תשע"ד). וכן רבנו הרב צבי יהודה לא צירף בסוף משפט כהן את הנוסח של אוצר בית דין.

גם הגר"מ אליהו שתמך באוצר בית דין הדגיש שאין לסמוך עליו אלא רק בצירוף היתר מכירה (מאמר מרדכי, ושבתה הארץ עמ' קכב) וזה לשונו: "ונזכיר כאן את אחת העצות שנוהגים בשנת שמיטה והיא אוצר בין דין ומחשבים שבכך נפתרה בעיה של פירות וירקות שגדלו בשביעית, אך לא כן הדבר, אלא כאן יבואר שללא הצירוף של היתר המכירה, גם העצה של אוצר בין דין לא מעלה ולא מורידה" (מאמר מרדכי סי' טז).

באשר לגר"ע יוסף הוא אמר "היתר מכירה אמיתי" ולא ראה עניין האוצר בין דין (אפשר לראותו אומר זאת באינטרנט בכיכר השבת).

4. ומה שהקנאים לא ירצו לקנות אם יש היתר מכירה, איננו אחראים עליהם. כבר מאה שנה הם מנהלים בזה מלחמת חרמה נגד מרן הרב קוק, ומחמירים על הקל, מקילים על החמור, ואין לנו עניין להתחשב בהם. אין לנו להימשך אחריהם לחשוב שהיתר מכירה זה איסור וקנייה מגויים זו מצוה. אדרבה, לקנות מגויים זה אסור, ופירות היתר מכירה, זה מהדרין, ומהדרין מן המהדרין.

5. אני הדל נפגשתי עם אנשי אוצר בין דין היקרים, הם הראו לי את הדף שלהם, היה כתוב בכתב יד בשולי הגיליון שכל היוזמה הזאת אינה חלופית להיתר מכירה, אלא תוספת חומרה, וכן כתבתי במאמרי הדל.

לכן אני מציע לך שתבקש מהם שיפרסמו ברבים שהם כן משווקים היתר מכירה וכלל וכלל לא פירות גויים. ואז הכול ישוב על מכונו והכל יבוא על מקומו בשלום.

• פורסם בשאילת שלמה 352