שיעורי הרב שלמה אבינר

מה הקשר בין ההסכם עם איראן לבין היטלר?

[אתר מעריב]

ההסכם עם איראן מזכיר לנו את המדיניות הפייסנית שהביאה את רצח מליונים על יד היטלר.

הדמיון הוא אחד האויבים הגדולים של האדם שמוביל אותו לאבדון. כמובן, כל מה שריבונו של עולם ברא, לא לתהו ברא, ויש לדמיון תפקיד גדול, כגון למשל הדמיון היוצר, שממציא דברים רבים לרווחת המין האנושי, המצאות מדעיות וטכנולוגיות חשובות, גם נתיבים רוחניים עליונים מעומק חכמתם של קדושי עולם.

אבל רוב האנשים ניזוקים על ידי הדמיון, ולצערנו רוב המין האנושי הולך שבי אחריו. רוב האנשים חיים חיי דמיון.

וזאת למה? כי הדמיון הוא נחמד מאד ומתאר את המציאות לא כמו שהיא, אלא כמו שהאדם רוצה לראותה.

למשל, לעומת השכל הישר האומר לאדם: "אתה חוטא", מלטף אותו הדמיון ומבטיח לו: "אינך חוטא, אינך אשם בכך, אלא אחרים אשמים. ההורים או הבנים, בן הזוג או בת הזוג, המדינה או הצבא וכן הלאה". במקום לומר: "אשמנו בגדנו גזלנו", הרבה יותר נעים לומר "לא אשמנו, לא בגדנו, לא גזלנו" אלא "אתה אשמת, אתה בגדת, אתה גזלת" או "הם אשמו, הם בגדו, הם גזלו".

יש שדמיינו שאם נצא מגוש קטיף, נהרוס גוש קטיף, נגרש משפחות מגוש קטיף, יהיה שלום ובטחון, "תן צ'אנס לשלום" - אמרו. הבל הבלים.

כנגד זה, יש שדמיינו שאם יפעלו כך או כך, בודאי יעצרו את הגרוש מן הגוש, שזה ברור לחלוטין, פשוט לגמרי שלא יהיה גירוש. גם דמיון.

ראש ממשלת אנגליה צ'מברלמן דמיין שאם ייתן להיטלר ימח שמו חלק מצ'כוסלובקיה, הוא ימנע מלחמת עולם, דמיונות נעימים, שנגוזו והתבררו לכלל לא נעימים. הוא ירד מן המטוס בנפנפו בהסכם ואמר: "אני מביא לכם שלום" – "I bring you peace". הגיב צ'רציל: "אתה מביא חתיכת ניר" – "You bring a piece of paper" כמשחק מילים. לבסוף צ'מברלמן הבין שטעה ועשה תשובה. אם הוא עשה תשובה, אז במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים אך יתכן ששוכבים, כלומר 56 מליון הרוגים ומתוכם ששה מליון מאחינו הטובים שנשרפו בשריפה הגדולה, ד' יקום דמם.

יש אדם המדמיין שאוהב את אשתו. לא נכון, הוא רק נהנה מיופיה וחווה חוויה נעימה בקרבתה. הוא מדמיין שאוהב אותה אך באמת אינו אוהב אלא את עצמו. הוא אוהב אותה כמו שאדם אוהב לאכול אטריות, כלומר כמוצר צריכה. הפילוסוף הדני קרקגור, תיאר במאמרו 'יומנו של מפתה' אדם שאינו ממש אוהב את הבחורה איתה נפגש, אלא הוא מאוהב בחווית ההתאהבות, החוויה שוטפת אותו, הולכת וגואה, מגיעה לשיאה, ואז מתחילה לדעוך עד שנעלמת. זה הסוף שמבשר התחלה חדשה עם בחורה אחרת. זה המפתה לא יתחתן לעולם. כך לפחות אנו מאחלים לבחורה לא להתחתן איתו.

אדם שומע קלטת שירי קודש או רוקד עם שירי קודש לצליל מה שהוא מכנה מנגינות קודש, והוא מדמיין שהוא דבק בד'. לא. דבקות בד' היא דבקות במידותיו. היא חסד, אמת, יושר. היא כבוד הורים וכבוד אשתו, היא עזרה לזולת ושכיבה במארב.

אחד מדמיין שהוא אוהב את ד' כי הוא חווה מין חוויה חזקה. דמיון. אהבת ד' היא "ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "בכל לבבך" – ביצר הטוב, לילך אחריו, וביצר הרע, להלחם מלחמת חורמה נגדו. "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נפשך. "ובכל מאודך" - בכל ממונך. נכון שיש אצל גדולי עולם גם אהבה רומנטית עצומה אל רבונו של עולם (עיין שו"ת משיב דבר א מב לנצי"ב), אך אותו אדם מדמיין שהוא כבר שייך לאותם גדולי עולם כאשר הוא אפילו לא שייך לקטני עולם ואינו מקיים "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".

אדם מתפטם ברומנים דמיוניים ובסרטים דמיוניים, וחושב שהם מציאות, לצערנו הוא חי בסרט.

רוב האנשים חיים חיי דמיון, ולא מהיום, אלא מזמן חטא אדם הראשון. ריבונו של עולם אמר לו: "אל תאכל מעץ דעת טוב ורע, אל תחליט אתה מה טוב ומה רע, אל תשתלט על אמות המידה של הטוב והרע" (נפש החיים שער א פרק ו הגה). אבל הדמיון הנחשי לחש: "תאוה הוא לעניים ונחמד העץ להשכיל" (בראשית ג ו). כותב מרן הרב קוק: "גרע השכל את אורו, וההרגשה, ההתפעלות ושיקוע של החושים לקחו את מקומו, אחרי חטא הקדמוני של האכילה מפי עץ הדעת טוב ורע" (אורות הקודש ג קכט).

זהו חטאו של אדם הראשון וזהו חטאו הראשון של כל אדם: הליכה אחרי החוויה הרגש והדמיון. ואם כך, התרופה ברורה: התורה, חוקותיה ומצוותיה הנמשכים אלינו מן החכמה האלהית העליונה, והעמל בלימוד תורה לכוון אל השערה את הדרך הנכונה. כמו שהדמיון עלול להיות הרסני במקרים שתיארנו, כך הדמיון שאיראן תעמוד בהסכם שייחתם אם ייחתם ולא תחתור להשמדת ישראל וארה"ב עלול להיות מסוכן. עלינו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.

• פורסם בשאילת שלמה 384