שיעורי הרב שלמה אבינר

מה אנו לומדים מהגרא"מ שך זצ"ל?

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים כשנפטר הג"ר שך בט"ז מרחשון התשס"ב]

הצד השווה של כל תלמידי החכמים

יש בכל תלמיד חכם גדול שני חלקים. חלק אחד הוא שיטתו המיוחדת, שעליה הוא מוסר את נפשו והחלק השני הוא הצד השווה שבינו לבין שאר תלמידי החכמים. לא כל מילה שתלמיד חכם אומר הינה שיטתו, ישנם דברים השווים לכל נפש ולכל שיטה, במיוחד בענייני דרך ארץ שקדמה לתורה, כלומר - האנושיות הפשוטה. לכן, אנשים שאינם מקושרים לתלמיד חכם גדול, מפסידים לא רק את שיטתו המיוחדת אלא גם את הדרך ארץ שלו, הם אינם נותנים לגדולי הדור ליישר אותם וקומת הבסיס שלהם מתפרקת ומתמוטטות.

מסופר על הג"ר שך שנכנס יום אחד לביתה של אישה פלונית וכשראתה אותו נבהלה ושאלה את הג"ר: "לשם מה הרב הגיע”? ענה לה הרב: “הילד שלך ברחוב וקר לו, אין לו סוודר. תביאי לי סוודר כדי שאתן לו.” היא ענתה: "בסדר, אביא לו סוודר." אבל הרב לא הסכים שהילד ימתין בקור ואמר לה: "תני לי סוודר, אביא לו עכשיו.”

הרב שך התנהג בפשטות וכיבד כל אדם. אדם אחד נסע לחו"ל לאסוף כספים וידע שאם תהיה לו המלצה ממנו הוא יצליח לאסוף יותר כסף, לכן ביקש מחותנו של הרב שיארגן לו המלצה ובתמורה הוא ייתן להם חלק מהסכום, כמאה אלף דולר. החותן ביקש מהרב ולאחר יומיים שאל את הרב: "מה עם ההמלצה”? ענה הרב: "לא עכשיו, אני מכין שיעור כללי.” למחרת שוב שאל: "מה עם ההמלצה”? ענה הרב: "היום אני עייף.” כך דחה אותו כל יום. ערב אחד החותן אמר: "הרב, הוא נוסע מחר בבוקר, הוא צריך את ההמלצה”. ענה הרב: "הערב איני יכול”. בבוקר הגיע החותן ואמר לרב: "הוא יוצא היום, אם לא אתן לו עכשיו, נחמיץ את ההזדמנות.” הרב גער בו: "מה הוא רוצה ממני? מה עם נקיון כפיים? בשביל מאה אלף דולר אתן לו המלצה”?

כאשר עיין בעותק הראשון של העיתון "יתד נאמן” הסתכל עליו ואמר: "מדוע כאלו אותיות? למה לא אותיות יותר משמחות”?

יום אחד הגיע אליו נכדו שהיה בצבא. הוא בא הביתה והרב לא היה שם, אז הוא בא לישיבה, ישיבת פוניבז'. הנכד עשה את דרכו בין השורות וכולם הסתכלו עליו, שהרי זה מוזר לראות חייל עם נשק באמצע הישיבה. כשהרב ראה אותו מרחוק הוא רץ אליו, חיבקו ונשקו ושאל אותו בחום: "אתה צריך משהו? צריך אוכל? רוצה לנוח פה?”

אכן, לא כל מעשה של הג"ר שך זצ"ל זהה לעמדת מה שנקרא הפלג הליטאי הקיצוני. פעם אחת רב מסויים שאל אותו שאלה והוא אמר לו: "למה אתה שואל אותי? שאל את רבנו הרב צבי יהודה.” הרב שאל: “אולי בכל זאת?” ענה לו הרב שך: "מה אתה רוצה ממני? שאל את הרב צבי יהודה!”. הרב צבי יהודה התבטא מאוד בחריפות לפחות פעמיים בכרוזים נגד יחסו של הרב שך לארץ ישראל, אך כששמע מישהו שאמר ביטוי מסויים נגד הרב שך - השתיק אותו ונזף בו: "איך אתה מעיז לדבר כך על הרב שך? לי מותר, לך אסור.”

שיטתו המיוחדת - לימוד תורה באופן קיצוני

הצד הייחודי בשיטתו היה חשיבות לימוד התורה. הדרכתו הייתה ללמוד תורה יומם ולילה וכל שאר הדברים אינם חשובים, כמו שכתוב בספר "נפש החיים" (פרק ד').

בביתו של הגאון הרב איסר זלמן מלצר היו זוג נעלים מרופטות, וזהו סיפורן: במלחמת העולם הראשונה היה מאוד מסוכן ברוסיה והרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת סלוצק, סגר את הישיבה ושלח את כל הבחורים הביתה. היה תלמיד אחד שאמר להוריו: “גם פה בבית מסוכן, אני חוזר לישיבה.” הוא הלך ברגל שלושה שבועות על מנת להגיע לישיבה. כשהגיע ראה שהישיבה ריקה ורק הרב איסר זלמן מלצר שם. הרב אמר לתלמיד: "הנעלים שלך מרופטות, קח כסף וקנה נעלים אחרות, ואת הנעלים האלה תתן לי”. כך עשה. התלמיד היה הרב שך. פעם אמרו לו: "אתה יודע שהנעלים המרופטות שלך עדיין אצל רבי איסר זלמן, הוא שומר אותן". ענה: "אני יודע, מאוד הייתי רוצה את הנעלים האלו, אך מה אעשה, הן אצל הרב" (עלינו לשבח – דברים ב עמ' תקיט-תקכ).

אם כן, שיטתו הייתה קיצונית ביחס ללימוד התורה. הוא למד בישיבת פוניבז', הבן שלו לומד בישיבת פוניבז', הנכד שלו בישיבת פוניבז', הנין שלו בפוניבז', הבן של הנין שלו בפוניבז'. הרי הוא היה מבוגר - בן מאה ושלוש.

הרי – שההתמדה והשקידה הקיצוניות - מועילות. בישיבת פוניבז' ישנם שלושת אלפים תלמידים שיושבים יומם ולילה בלי הפסק. אולי בישיבה האחת הזאת יש יותר תלמידים מכל הישיבות שלנו כולן. אנו למדנו שהתורה כוללת לימוד תורה, דביקות בד', מידות טובות, בניין הארץ, וגם את המדינה ואת הצבא- אבל אסור בשל כך לגרוע משקידת התורה. באנו להוסיף, לא לגרוע. באנו ללמד שהתורה כוללת חלקים שנשכחו במהלך הגלות אבל לא באנו ללמד ששקידת התורה פחותה ממה שהייתה במשך כל הדורות. להיפך - צריך להוסיף עוד שקידה, יומם ולילה, מוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה, כולל שבתות, כולל יום ששי, כולל ימים טובים, כולל בחזרה מן החופש.

אומרים שאדם קיצוני דומה לקריקטורה - אף ענק, ראש ענק, בטן ענקית, רגל ענקית. בקריקטורה חלק מן הגוף גדול יחסית לשאר גוף. רבנו הרב צבי יהודה היה קיצוני בכל: כשהוא דיבר על לימוד תורה הוא היה קיצוני, כשדיבר על דביקות בד' היה קיצוני, וכשהוא דיבר על מידות טובות היה קיצוני, וכשדיבר על ארץ ישראל גם היה קיצוני. גם על מדינת ישראל היה קיצוני וגם על הצבא היה קיצוני. בכל נושא של תורה בו עסק, היה קיצוני. זה דומה לאדם שיש לו אוזן גדולה, אף גדול, פה גדול, רגל גדולה, בטן גדולה וראש גדול - הכל גדול. כלומר ענק. אצל ענק הכל קיצוני. רבנו הרב צבי יהודה בא ללמד שצריך להיות קיצוני בכל, לא כמו קריקטורה עם כל האברים קטנים ואבר אחד גדול.

הרי שעלינו ללמוד מהג"ר שך את שקידת התורה, זאת הייתה הנקודה הקיצונית שלו. אין לפחד מקיצוניות – קיצוניות בכל תוביל לשלמות של התורה.

נלקח משאילת שלמה 146