שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מדרג תגובות בצה"ל

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

מדרג תגובות בצה"ל

[מ"באהבה ובאמונה"]


אנשים שואלים: פגזים נופלים מרצועת עזה ומיליון אנשים באזור חייבים להישאר בבית ולברוח למקלט. למה צה"ל שותק ולא מכה שוק על ירך?

כמובן, לא צה"ל הוא שמחליט אלא הממשלה. אך לגופו של עניין, מן הדין ודאי שעל כל פגיעה יש לפעול בכל תוקף, כמו שדוד המלך נכנס למלחמה מפני שגזזו חצי זקן וחתכו חצי בגד לחיילים. אבל עכשיו לא כך הוא. צה"ל פועל על פי מדרג תגובות. התגובה היא פרופוציונלית, מידה כנגד מידה. הוא אינו יכול לפעול אחרת בגלל הסכמי מלחמה בין-לאומיים, חתומים או לא חתומים, מה שנקרא בלטינית jus in bello, חוק תוך כדי מלחמה.

מדוע חייבים לשמור על חוקים תוך כדי מלחמה? בגלל שלושה נימוקים:

א. התחייבות – התחייבנו באו"ם בפירוש ולא בפירוש.

ב. מוסריות – לא כל האנשים ברצועת עזה הם רעים. גם שם יש מסכנים. נכון ש'במלחמה כמו במלחמה', אבל כפי שאמר שאול לקיני (שמואל א' טו ו): "לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו", לומר, אף על פי שאתה חבר שלי, אם אתה שם, אני עלול לפגוע בך. כדאי לך לצאת. צריך מוסריות לחמול על אלו שאינם אשמים.

ג. הדדיות – איך שאנחנו נתנהג, כך יתנהגו אחרים כלפינו. אין זו דאגה לאויב אלא לנו. אנו זקוקים לעזרה של אומות העולם. איננו יכולים לחיות לבד. אמנם כתוב "עם לבדד ישכון" (במדבר כג, ט), אך בעניינים מעשיים לא כן הוא. למשל במלחמת יום הכיפורים נגמרה לנו התחמושת. היה מאוד לא נעים, אז האמריקאים ארגנו גשר אווירי והעבירו תחמושת. אילולא היו מעבירים תחמושת, לא היה זה אמנם סוף המדינה, כי חימשנו שלושה עשר טילים עם ראש חץ גרעיני, אבל את זה אי אפשר לעשות בסוד. יש חלליות שמראות הכול. הרוסים קידמו לכאן ספינות עם טילים גרעיניים. גם זה לא נעים. האמריקאים, הם שאמרו לרוסים לעצור. אנחנו לא לבד, עד שיבוא המשיח ונהיה אחראים על כל כדור הארץ. אבל בינתיים אנחנו תלויים.

יש אנשים שאומרים שכיוון שאנחנו תלויים באומות העולם, אי אפשר לומר הלל ביום העצמאות, שהרי אין זו עצמאות. אין זה נכון. אין מדינה בעולם שלא תלויה באחרים. גם האמריקאים, גם הרוסים, גם האנגלים. הם אינם עושים דבר בלי להתחשב באחרים. גם הם לא לבד בעולם.

סיפר הרב ... שאינו מקבוצת הפחדנים והחלשים, שפעם כשחזר שר החוץ מביקור באמריקה, הביעו כלפיו ביקורת למה נכנע ללחץ האמריקאי. אמר לו רבנו הרב צבי יהודה: "ולא צריך להתחשב באמריקאים אף פעם?!"

גם לנו יש מתח עם איראן. אנחנו צריכים תמיכה עולמית נגדם. אמנם אין מה לפחד מהם אבל בכל זאת, זו בעיה. עובדה, שכרגע אומות העולם פועלות בשבילנו נגד איראן. אי אפשר תמיד להילחם בכל החזיתות. גם בחינוך אי אפשר להילחם בכל החזיתות. בוחרים חזית חשובה ובחזית אחרת מעלימים עין.

באחת הישיבות נכנס פתאום המשגיח לחדר בפנימייה וראה תלמידים משחקים בדמקה. מהר החביאו מתחת לשולחן. אמר המשגיח: אני אסביר לכם מה זה דמקה: תמיד הולכים קדימה, כשמגיעים למעלה, עושים מה שרוצים ומקריבים אחד כדי להרוויח שניים. שיעור מוסר. גם בניהול מדינה לפעמים מקריבים אחד כדי להרוויח שניים. אנחנו לא לבד על פני כדור הארץ.

כלל גדול אצל העם היושב בציון: אנחנו יוצאים למלחמה רק 'בלית ברירה'. לפי המספרים של ארגון הבריאות העולמי בארצנו, כל שנה נהרגים בארץ מן הטרור ומכל הרוצחים למיניהם שמונה למאה אלף תושבים (בצרפת 15 ובארה"ב 25). אז למה לנו יש רושם שנהרגים פה יותר? כי אנחנו אוהבים ומכירים זה את זה. אמריקאי שגר בניו יורק אינו קשור למי שנהרג במיאמי. אבל כשיהודי נהרג או סובל, זה עושה רושם גדול. אך אי אפשר לצאת למלחמה בגלל תקריות. גם העם היושב בציון אינו מסכים. החיילים הם הם האזרחים, ואנחנו לא יכולים לשלוח לקרב חיילים שלא משוכנעים שחייבים להילחם. זה מכונה 'מלחמת ברירה'. כשיש מלחמה בלית ברירה, כולם יוצאים, ימין, שמאל ואמצע. ולוחמים במסירות נפש. לא רק הממשלה סבורה שלא יוצאים למלחמה על כל דבר, אלא גם העם היושב בציון.

יש אומרים: אבל מיליון אנשים תקועים בדרום?! נכון, אבל צריך לראות דברים בפרופורציה. יש צרות נוראות עוד יותר. כשאני נולדתי, היה צריך להחביא אותי שלא אגיע למחנה השמדה. סבי וסבתי מצד אבי נספו במחנה השמדה. אלו צרות. כלל גדול: צריך להודות להקב"ה על מה שיש ולא לגרד את הפצעים של מה שאין. ודאי יש בעיות, אבל לא צריך להגזים. לכן צריך להגביר את העוז הלאומי, ולא עושים כן כשצועקים על ראש הממשלה והצבא.

לסיכום, יש לחזק את תושבי הדרום, ובאופן כללי, לחזק את האומה ולתת אמון במדינה, בממשלה ובצבא. אם נאמר כל הזמן שהצבא חלש והממשלה חלשה, בזה אנו מחלישים אותם. ו'אשר יגורתי יבוא לי' (איוב ג כה) כלומר נבואות מגשימות את עצמן. המקור בגמרא ברכות (ס א): הנכנס לבית המרחץ אומר: "יהי רצון מלפניך ד' אלהי שתצילנו מזה ומכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועוון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועוון – תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי". אמר אביי: "לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן" (לא יאמר האדם כן, שלא יפתח פיו לשטן). ויש לשאול: כיצד אביי חולק על תנאים?

מרן הרב מתרץ בעין אי"ה: דור התנאים היו גיבורים ולא פחדו מכלום, לכן היו אומרים: אני הולך לבית המרחץ ומקווה לא למות. אם אני מת – אני מת. אבל בזמן האמוראים נחלשו ולא יכלו לומר כן. אם יאמרו: אם אני מת אני מת – הוא כבר מת.

לכן אין להתבטא כך, אלא לומר שאנחנו חזקים וגיבורים, וזו האמת. כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לאיפוק, שלפעמים הוא מחכה כדי לתקוף יותר. חזק ואמץ.


  • פורסם בשאילת שלמה 314