שיעורי הרב שלמה אבינר


== קונטרס בגדי כהונה כבגדי צה"ל ==

[מקורות והערות ע"י הרב מרדכי ציון]


אמר רבנו הרב צבי יהודה: "תלמיד אחד של ישיבתנו ניגש אלי. אמרתי לו: "בהתחלה לא הכרתי אותך". הוא היה לבוש במדים. אתם יודעים שאני מתייחס למדים האלה בקדושה. בא בחור נחמד ויקר מלא יראת-שמים וקדושה, ולבוש בגדי צבא.

באותה הזדמנות הזכרתי מה שאמרתי בחתונה אחת, כאשר החתן הגיע לבוש מדי צבא [חתונת הרב שאר ישוב כהן]. היו שהעירו שאין זה מתאים שחתן יעמוד תחת החופה עם מדי צבא. בירושלים עיר הקודש נהוג שבאים עם בגדי שבת, בגדי קודש, כגון שטריימל. אגיד לכם את האמת: קדושת השטריימל, איני יודע אם היא כל-כך ברורה במאה אחוזים. היא נתקדשה בדיעבד. ודאי הרבה גאונים צדיקים וקדושים חבשו אותו. ודאי, כל-כך חרדת קודש כלפיהם, ועפר אנו תחת כפות רגליהם, ומתוך-כך נתקדש השטריימל. גם היידיש, שפת הגלות, נתקדשה, מתוך השימוש הרב בדברים שבקדושה. אך מתחילה - אין זה כל-כך מוחלט.

לעומת זאת, קדושת מדי הצבא בישראל היא קדושה עצמית מקורית. זו קדושת כל מכשירי המצווה, מכל הצדדים, מכל הטנקים, קדושת הטנק שלנו שיופיע מחר [במצעד הצבאי]" (שיחת רבנו, יום העצמאות תשכ"ז, מזמור י"ט למדינת ישראל, סע' 11, עמ' 76. שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל עמ' 268. ס' רבנו עמ' 278-277. טל חרמון – מועדים עמ' 135).

מעשה שישב רבנו ליד נהג מונית שהיה לבוש מדי צה"ל, ובמשך כל הנסיעה טפח לו רבנו על רגליו. לפני שהוא יצא, פנה הנהג בתמיהה אל התלמיד שהתלווה לרב, על מה ולמה זכה לזה. השיב התלמיד שזה מרוב חביבותם של מדי הקודש של צה"ל בעיני רבנו (ס' רבנו עמ' 279-278).

ועל הפסוק (ויקרא ו, ג): "ולבש הכהן מדו בד", מסביר בעל הטורים שעוד פעם אחת מובא במקרא "ומדו" כשמסופר על יואב (שמואל ב כ, ח): "ויואב חגור מדו לבושו", ופירש "שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה" (עיין נדה יג, ב. גם מובא בשיחות לקראת גיוס לצה"ל מהרב אלי סדן עמ' 16). 



'''1.	שהחיינו על מדי צה"ל'''

שאלה: האם חייל יברך שהחיינו על מדי צה"ל כל פעם שמקבל חדשים?

תשובה: התשובה מתחלקת לשני חלקים: 

1.	האם חייל מברך שהחיינו בפעם הראשונה שהוא מקבל המדים?

בעניין אמירת שהחיינו בשעת הגיוס לצה"ל, כתב הרב אבי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, בספרו כחיצים ביד גיבור (ח"א עמ' 127-125), שאין לברך, שאע"פ שיש חשיבות מרובה בגיוס לצה"ל, זה אינו מעניק לאדם תועלת ממשית. ועוד, קשה לקבוע מתי מתחילה מצות הצלת ישראל וארץ ישראל ע"י החייל. ולגבי ברכת שהחיינו על המדים, נראה שאין לברך עליהם, שהרי הם אינם של החייל אלא שאולים אצלו. 

אבל אנו אומרים שאפשר לברך משום ארבעה טעמים: א. יש שפסקו שאדם המקיים מצוה פעם ראשונה בחייו, מברך שהחיינו (שו"ת אורח משפט עמ' רסח-רסט). שירות בצה"ל היא מצוה משולשת: פיקוח נפש לעם ישראל, כיבוש הארץ וקידוש ד' (מאמר "למצוה הארץ" של רבנו הרב צבי יהודה בלנתיבות ישראל ח"א). ב. מצוה שאדם מקיים בשמחה, עליו לברך שהיינו, כדברי התוספות (סוכה מו, א ד"ה העושה סוכה) "ונראה דמצווה שיש עליה שמחה תיקנו שהחיינו". ג. וכן מברכים שהחיינו על בגדים חדשים והרי חיילים מקבלים מדי צה"ל. רובם הם בהשאלה, אך חלקם ניתנים לתמיד, כגון מגבת, נעליים, ולפעמים זוג מדים. אמנם ניתנים רק לשימוש צבאי, אך בכל זאת הם בבעלות החייל. אמנם מגבת אינה כה חשובה, או נעליים, אך יש לומר שהיותם בגדי צה"ל נותנת להם חשיבות, ואולי גם אפשר לומר אותה סברה על השאלתם לחייל לזמן ארוך. זכר לדבר, מי ששוכר בית בארץ ישראל מניח מזוזות לאלתר משום מצות ישוב ארץ ישראל (מנחות מד, א), משום חשיבות ארץ ישראל (אמנם לא כפירוש רש"י). וכן מה ששבת קובעת למעשר ולקידוש (פסחים קה, א), "משום דהוי עונג, אפילו סעודת כל שהוא דידה, קבע הוא" (רשב"ם שם). חשיבות השבת הופכת עראי לקבע. ד. שיטת הב"ח (או"ח ס' כט) שמותר לברך שהחיינו מספק, כי שונה היא מכל הברכות, כיון שהיא באה על שמחת הלב, ואם הוא שמח ומברך לד' על שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, אין כאן משום "לא תשא" (או"ח ס' כט). ואף שיש חולקים עליו (פמ"ג ס' רכה), אפשר לסמוך על שיטתו. לכן חייל המתגייס ומקבל בגדי צה"ל ושמח בכך עד מאוד, רשאי לברך שהחיינו (מחיל אל חיל ח"א עמ' 323-320. על דגלו עמ' 164-162).

2.	האם הוא מברך שהחיינו כל פעם?

אם חייל מקבל מדים באמצע שירות, נימוק א' וב' נופלים, ונשארים נימוק ג' וד' (אם הוא שמח) שהוא מקבל מדים חדשים שלו. לכן צריך לבדוק לגופו של עניין: אם באמת המדים האלה נשארים אצלו לתמיד והוא שמח, יש לברך שהחיינו, אבל אם הם רק מושאלים והוא צריך להחזיר אותם, הוא לא צריך לברך שהחיינו.


'''2.	"לשם יחוד"'''

שאלה: מה הנוסח של "לשם יחוד" שיש לומר לפני ברכת שהחיינו על לבישת בגדי צבאנו הקדוש?

תשובה: אין נוסח קבוע. כל אחד יאמר כענינו.

[עיין בשו"ת נודע ביהודה (מהד"ק יו"ד ס' צג) שהתנגד לאמירת "לשם יחוד" לפני כל מצווה.]


'''3.	שימוש אזרחי בבגדי צה"ל (שו"ת שאילת שלמה ח"א סי' שמב, תסב)'''

שאלה: האם מותר להשתמש לצרכים אישים ברכוש צה"ל כגון תרמילים שונים ונעליים גבוהות לטיולים או כבגדי עבודה?

תשובה: 1. קודם כל, ברור לחלוטין שאסור "לסחוב" ציוד צבאי. זה גזל גמור. בספר דיני צבא ומלחמה: "אין כל הבדל בין גנבת כסף מכיסו של חבר, לבין גנבת ציוד צבאי" (סעיף 31), כי בזה הוא גוזל רכוש של הציבור, של כלל ישראל. וכידוע, יש צד חומרא לגזל מן הציבור לעומת גזל מן היחיד, כי לזה האחרון יש אפשרות להחזיר כשהוא שב בתשובה אבל לגוזל מן הציבור קשה יותר להחזיר.

2. בקשר לבגדי צה"ל ונעליים גבוהות שמופקדים באופן רשמי אצל החיילים בתום השירות הסדיר, בוודאי לא ניתנו כדי שהאדם יעשה בהם מה שהוא רוצה, אלא הם מיועדים לתקופות המילואים. אם ישתמש בנעליים לטיול ובבגדים לעבודה, הם יתקלקלו ויתבלו ויצטרכו לספק לו חדשים בבואו למילואים. ובספר דיני צבא ומלחמה: "אין רשות לחייל לקחח רכוש צבאי כמו בגדי עבודה ותרמיל לשימוש אזרחי" (סע' 31). וכן הדברים אמורים לגבי חייל בסדיר שיש לו ציוד צבאי.

3. אמנם כמה פעמים נשאלה השאלה לגבי חיילים במסגרת הנח"ל אם מותר להם להשתמש בבגדי צה"ל לעבודה. בהיאחזות ודאי שמותר, מכיוון שצה"ל צריך לדאוג לכל צורכיהם. אמנם במשק, יתכן מאוד שהמשק צריך לספק להם בגדים. ויש פנים לכאן ולכאן לדון מבחינה הלכתית, אבל אין בזה עניין, ואין דרך אחרת אלא לפנות לראש אגף אפסנאות של צה"ל ולשאול באלו תנאים בגדים אלו מופקדים.

4. רבים טוענים על כל הנ"ל: "אבל כולם עושים ככה". טענה זו כוחה אולי יפה כדי להקל לפעמים על העונש לפני בית-דין, או כדי להעמיד פנים בפני בני אדם, אבל היא אינה משנה שום דבר לכך שהתנהגות זו אינה ישרה.

5. נקודה נוספת: אם בן תורה מתנהג כך, יש בזה חילול השם. הבריות אומרות: ראו את זה שלמד תורה שעובר על גזל בפרהסיא ואינו מתבייש. מה שווה כל התורה שהוא למד, אם אין בכוחה לחנכו ללכת בדרך היושר. ובסוף גמרא יומא (פו א) מבואר שזהו מגדר חילול השם.

6. כמובן, מותר לאדם לקנות בגדי חאקי, וכן נעליים גבוהות או תרמילים במחסני בגדים או בחנויות של צה"ל לשימושו האישי. אמנם מישהו אמר לי לאור הנקודה הקודמת שאולי יש בזה איסור משום מראית עין, אבל נראה שאינו כן מפני שאין לנו לגזור גזרות חדשות משום מראית עין, בנוסף למה שחז"ל ציינו במפורש בגמרא. אלא השיקול ניתן בידי כל אחד להכריע לפי המצב, שהרי נאמר "והייתם נקיים מד' ומישראל", ואין לאדם לעשות דברים שמטילים עליו חשד. אבל כאמור השיקול הוא בידי כל אחד לפי המקרה. ויתכן שיש מקום לחלק בין תרמילים שנהוג שאנשים קונים אותם בחנויות לצורך טיולים וכדומה לבין בגדי חאקי שאין אנשים נוהגים לקנות אותם בחנויות כדי לטייל בהם או לעבוד.

7. כללו של דבר, אדם צריך לדקדק בענייני גזל באותה מידה שהוא מדקדק במצוות אחרות, וכשם שהוא מקפיד על כשרות הבשר והפרדה בין בשר וחלב, אפילו אם זה עולה לו כסף, כך עליו להקפיד שלא יהיה בידו רכוש שאינו שלו. ובספר מסילת ישרים: "ואף איוב העיד על עצמו ואמר: "אם... ובכפי דבק מאום". והבט יפי המשל הזה, כי דמה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה ליטול אותו, ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא, כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש, קשה הוא שיהיו ידיו רקניות ממנו לגמרי" (פרק יא).


'''4.	חייל באוטובוס'''

שאלה: האם מותר לחייל לנסוע באוטובוס בחינם עם מדים בזמן שהוא בחופשה?

תשובה: בתנאי שיש לו תעודת חייל המעניקה לו זכות זו (ע' שו"ת שאילת שלמה ד כט).


'''5.	לבישת בגדי צבא כדי לתפוס טרמפ (שו"ת שאילת שלמה א, תסב)'''

שאלה: שמעתי שתלמיד-חכם גדול התיר ללבוש בגדי צבא כדי לתפוס טרמפים, מפני שכופין על החסד.

תשובה: תמוה מאוד, גם הלבישה, גם הכפייה.


'''6.	תחפושת מדי צה"ל לילד בפורים'''

שאלה: הרב כתב בתשובותיו (שו"ת שאילת שלמה א, תסב), שאסור להשתמש במדי צה"ל לשימוש אזרחי. האם מותר לילד להתחפש בפורים במדי צה"ל של אביו?

תשובה: צריך לשאול את הרבנות הצבאית, אבל נ"ל שיש מחילה מצד הצבא, כי המדים לא יתקלקלו ע"י שימוש כזה.


'''7.	בגדי צבא בתפילה'''

שאלה: לאור הדין שאין מתפללים אלא בבגדים שעומדים בהם בפני מלך, האם מותר להתפלל במדי צה"ל?

תשובה: ודאי. הם אולי הבגדים הכי מכובדים שיש (עיין דברי רבנו הרב צבי יהודה בהתחלה). ועיין שו"ת אבני ישפה (ח כט אות ה), שהרב ישראל פסח פיינהנדלר השיב לאותה שאלה, שבזמננו, שרגילים בני אדם להיכנס לפני שרים עם מדים של הצבא, הם נחשבים מכובדים, וודאי שמותר גם להיכנס בהם לבית הכנסת.


ש: האם חייל במדים צריך לחבוש כומתה בתפילה מצד עומד לפני מלך שהרי הוא שם כומתה במסדר או לפני קצין?

ת: לא צריך. לא תמיד יש לו כומתה.


'''8.	קריעה על מדי צה"ל'''

בספרו משיב מלחמה (ח"ב סי' קמב), הג"ר שלמה גורן דן בשאלה אם חייל שומע על פטירת קרובו, האם מותר לו לקרוע על המדים שכידוע יש להחזירם עם תום השרות?  הג"ר גורן כותב שבשולחן ערוך (יו"ד שמ, כט) מפורש שהקורע בחלוק גזול - לא יצא ידי קריעה, אבל בחלוק שאול, כל שהמשאיל ידע על כך בזמן שהשאילו, שהוא עלול להיות באבלות ולהתחייב בקריעה - מותר לו לקרוע על הבגד המושאל, כאמור שם (סעיף לד): "האומר לחברו: השאילני חלוקך שאבקר את אבא שהוא חולה, והלך ומצאו שהוא מת, קורעו ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ומשלם לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו (שהולך לבקר בו החולה) הרי זה לא יגע בו".  לכן מסתבר שמדי צבא הניתנים לחייל לכל תקופת שרותו ולכל המצבים שהחייל עלול להיות נתון בהם, אם ח"ו ארע לו מקרה אבלות בתוך תקופת שירותו, יכול לקרוע במדיו ואין בזה משום קריעה בבגד גזול.  גם אם נניח שהמדים שאולים הם לחייל ע"י הצבא והמדינה, מכל מקום הם שאולים אצלו לתקופת שרותו ונחשבים כבגדים שאולים כאשר הודיעו מראש לבעל הבגד שהולך לבקר את החולה. ושלטונות הצבא הממונים על הציוד מסכימים לכך. ואע"פ שאין זה מכוסה בפקודות מטכ"ל, אין בכך כלום, מכיון שידוע שזה עלול לקרות וניחא להו דיו לצאת ידי קריעה כמו שמפורש בשו"ע.

ובשו"ת מים ההלכה (ב, כט), הרב יונה מצגר, רב הראשי לישראל, מביא תשובת הג"ר גורן לאותה שאלה.  וכן בס' סופה במדבר (סי' טז. נדפס בסוף שו"ת מים הלכה ח"ג), שו"תים וחקרי הלכה בענייני העורף במלחמת המפרץ הפרסי. והוסיף הרב מצגר: "ושמעתי מפי הגר"י זילברשטיין שליט"א (רב של רמת אלחנן בבני ברק וחתנו של הגרי"ש אלישיב), שלא יוצא בזה ידי חובתו, מאחר ואין לו כל צער, והקריעה אינה מכאיבה לו כיון שאינו צריך לשלם.  והדבר דומה לקרוע בגד חבירו ויודע מראש שחבירו יסלח לו דלא עשה כלום". 

וכתב הרב אל"מ אייל קרים בשם הגר"א נבנצל שיש לשלם את מחירם של המדים לאחר מכן לצה"ל כדברי השו"ע שם סעי' לד (קשת נחושה להרבנות הצבאית א, צג).  ובס' קשרי מלחמה (ה, כג), הרב קרים דן בשאלה כאשר חייל עומד סמוך למת (שאינו קרובו) בשעת יציאת נשמה, ואמר הגר"א נבנצל שנראה שאינו צריך לקרוע, משום שאם נחייבו לשלם, יתכן ולא ירצה לעמוד סמוך למת בשעת יציאת נשמתו, ואם לא ישלם, אין בקריעה ביטוי של צער.

ואפילו לשיטת המחייבת קריעה על ראיית ירושלים והר הבית בזמן הזה, החיילים אינם רשאים לקריעה במדיהם.  הסביר הגר"ד ליאור שאם נכון שיש לקרוע על מדי צה"ל למקרה נדיר של אבל בזמן השירות, לא מסתבר שכן הדין במצבים שכיחים של חיילים המסיירים באיזור העיר העתיקה (ספר תורת המחנה של הרבנות הצבאית ח"א עמ' 242 הערה ז). 


'''9.	לבישת מדי א' בשבת'''

שאלה: האם יש חיוב ללבוש בשבת מדי א' או שמותר ללכת עם בגדי עבודה?

תשובה: בס' כחיצים ביד גיבור (ח"ב עמ' 34-33), השיב הרב אבי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, שהרמב"ם (שבת פרק לה) מביא ב' תנאים בבגדי שבת: "מכבוד שבת שילבש כסות נקיה, ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת". וכ"כ בשולחן ערוך (או"ח רסב, ב-ג): "ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת... ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה", ובמשנה ברורה (סק"ה) הוסיף בשם האר"י שטוב שלא ילבש בשבת מכל מה שלבש בחול, אפילו חלוק, ואם אפשר, טוב שתהיה לו גם טלית אחרת לשבת". על כן נראה, שיש ללבוש את בגדי ה-א' בשבת, ואם אינם ברשותו (כמו אצל אנשי מילואים), לפחות ילבש את בגדי העבודה כשהם מכובסים. והוסיף הרב רונצקי: "שמעתי שיש מפקדים שמאפשרים לחיילים ללבוש בשבת חולצה לבנה, ובוודאי שכך נכון וראוי לעשות".


'''10.	מדים בשבת'''

שאלה: בבסיס מאפשרים לנו ללבוש חולצה לבנה בשבת. האם זה עדיף ממדים?

תשובה: לבן עדיף לכבוד שבת.


'''11.	מדים לשבת'''

שאלה: ייחדתי מדים לשבת בלבד ועתה קיבלתי חדשים. מותר לי ליחדם לשבת וללבוש
הקודמים ביום או זו ירידה מקודש לחול?

תשובה: מותר. כך נהגו בית שמאי כאשר קנו בשוק מזון יותר טוב.

[כתוב בגמרא ביצה (טז, א) :"תניא: אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד? מצא בהמה נאה, אומר: תהא זו לכבוד שבת. למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה בו, כל מעשיו היו לשם שמים, שנאמר (תהלים סח, כ): "ברוך ד' יום יום יעמס לנו". תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: בחד בשביך לשבתיך, וב"ה אומרים: "ברוך ד' יום יום יעמס לנו" ".

רש"י עה"ת מפרש את הפסוק (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו": תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חלק יפה, יהא מזמינו לשבת. א"כ, לפי רש"י ההלכה כשמאי הזקן. 

אלא הרמב"ן (שם) חולק עליו: "וכתב רש"י בפירוש זכור תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חלק יפה, יהא מזמינו לשבת. וזו ברייתא היא ששנויה במכילתא (כאן) כך: רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר: "זכור את יום השבת לקדשו" - תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מתקינו לשבת. אבל בלשון יחיד שנויה, ואינה כהלכה, שהרי בגמרא (ביצה טז, א) אמרו: תניא: אמרו עליו, על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד? מצא בהמה נאה, אומר: תהא זו לכבוד שבת. למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה בו, כל מעשיו היו לשם שמים, שנאמר (תהלים סח, כ) "ברוך ד' יום יום יעמס לנו". תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: בחד בשביך לשבתיך, וב"ה אומרים: "ברוך ד' יום יום יעמס לנו". ובמכילתא אחרת (מכילתא דרשב"י): שמאי הזקן אומר: זכירה - עד שלא תבא, שמירה – משתבא. ומעשה בשמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מפיו. לקח חפץ טוב, אומר: זה לשבת. כלי חדש, אומר: זה לשבת. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה בו, שהיה אומר: כל מעשיך יהיו לשם שמים. והלכה היא כדברי ב"ה".

לכן, לפי רש"י ההלכה כשמאי, ולפי הרמב"ן ההלכה כהלל.

וכתב המשנה ברורה (רנ סק"ב): "והסכימו הרבה פוסקים (אור זרוע, דרכי משה, ב"ח, מג"א ושאר אחרונים), שגם הלל מודה שכדברי ב"ש עדיפא טפי, אלא שהיה בוטח בד' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה משאר הימים, וכדי לחזק מדת בטחונו היה נוהג כן. אבל בשאר כל אדם, שאין בטחונו חזק כ"כ, גם הוא מודה דכשמאי עדיפא טפי, ופשיטא בדבר שאינו שכיח לקנות כשיזדמן לו דבר שלא יהיה נפסד, אזי יניח אותו לשבת". והאחרונים מביאים הגמרא בשבת (קיט, א): "בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל, במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר (דברים יד, כב) "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר. שבבבל, במה הן זוכין? - אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות, במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת, דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים (הלים כד, א): "לד' הארץ ומלואה וגו'", וכשמסלקין אותו אומרים (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכך לכך". 

א"כ, גם הקצב נהג כהנהגת שמאי. 

ויש שהסבירו שההלכה כשמאי, כי בימות המשיח ההלכה תהיה כבית שמאי, ושבת היא מעין העולם הבא. כתב בפירוש תוספות חדשים על פרקי אבות (א, א): "ושמעתי בשם הרב הגאון אב"ד מניקלשבורג על משנה בית שמאי במקום בית הלל אינו משנה, כי מדריגת ב"ש היא גדולה ממדריגת ב"ה. ולכך כשיבוא הגואל ב"ב אז יהיה הלכה כב"ש. לכך עתה בזה העולם ההלכה כב"ה, כי מדריגת ב"ש היא למעלה מזה העולם ואין זה העולם יכול לסבול אותו. וזה הרמז שב"ש במקום ב"ה על מדריגת ב"ה אינו משנה אינו שלם במדריגתו". 

והגאון רבי ברוך הלוי עפשטיין בעל התורה תמימה כתב בפירושו על פרקי אבות, שנקרא ברוך שאמר, שבענין זה, שמאי הדגיש כבוד שבת והלל הדגיש ביטחון בד', אך שניהם קיימו (פ"א ב, יב): "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (ועיין ס' כמוצא שלל רב – שבת עמ' של-שלב בשם בשפת אמת על ביצה טז, א ושו"ת כתב סופר או"ח ס' לח).

הג"ר שלמה זלמן אוירבך סיפר על יהודי שהיה מגיע לבית הכנסת בחג הסוכות והיה מראה אתרוגו לאחרים ושואלם כמה שילם עליו. לאחר שענו לו שבודאי שילם עליו הון מפולפל, היה מתפאר בפניהם ששילם עבורו סכום פעוט. כששאלוהו היאך הוא השיג במחיר כ"כ פעוט אתרוג יפה זה, ענה שהוא ממתין עם קניית האתרוג עד ערב החג, כשהסוחרים דחוקים לסיים למכור את הסחורה שנותרה ברשותם, ואז מחיר האתרוגים נמוך ביותר. מעשה זה חרה להגרש"ז זצ"ל מאוד, עד שפעם אחת ניגש אליו ואמר לו כך: הגמרא מספרת במס' ביצה (טז, א) על שמאי הזקן שמיום ראשון בשבוע כבר היה מתכונן לשבת. מצא בהמה נאה, היה קונה אותה לשבת. ואח"כ אם מצא בהמה אחרת נאה הימנה, היה מניח את השניה לשבת ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה לו, שהיה אומר "ברוך ד' יום יום", ובוטח בד' שימציא לו בערב שבת בהמה נאה לשבת. והנה הדבר לכאורה צריך ביאור, מדוע לא נהג הלל כמנהגו של שמאי, שלכאורה הנהגתו נראית טובה יותר? אלא, לכשנדייק בדברי הגמרא - "מדה אחרת היתה לו" - נראה שמנהג זה של הלל לא היה אך ורק במצוות, אלא אף בעניני עצמו. כגון, שכשהיה קונה לעצמו חפצים, לא היה מתכונן לכך מראש אלא רק כשהיה צריך לכך. זו הכוונה בלשון "מדה אחרת היתה לו", שהיה זה אצלו בגדר מידה שנהג בה לאורך כל הדרך, גם בעניינים גשמיים. לכן, לו היה מותר לעשות כן אף בעניני מצוות ולא היה צריך לנהוג בדרכו של שמאי. אולם, מי שבצרכיו האישיים דואג להכין הכל מראש, ורק בעניני המצוות משאיר הכל לרגע האחרון, זהו זלזול במצוות (מפי השמועה, נדפס בספר הזכרון "מבקשי תורה". מובא בסוכת היוצרים עמ' קלו).]


'''12.	כיבוס מדים בשבת'''

שאלה: האם מותר לחייל שהגיע הביתה קצת לפני שבת וצריך לחזור במוצ"ש לכבס בגדיו במכונת כביסה שתמשיך לפעול בשבת?

תשובה: במשנה שבת (יז, ב) שנינו: בית שמאי אומרים, אין שורים דיו וסממנים בערב שבת אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירים. בית שמאי אומרים, אין פורסים מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום, ובית הלל מתירים וכו'. ומוסבר בגמרא (שם ח, א), שהטעם של בית שמאי, שכשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, כך מצווה הוא על שביתת כליו בשבת, ולכן אף על פי שהוא אינו עושה שום מלאכה אלא היא נעשית מאליה בשבת, אסור לו להתחיל במלאכה כזאת בערב שבת כיון שהיא נגמרת בשבת על ידי כליו, והרי הוא מוזהר על שביתת כלים בשבת. אך בית הלל חולקים וסוברים שאין כל יסוד לאיסור שביתת כלים בשבת, ולכן כל הדברים האלה מותרים, כיון שהמלאכה נגמרת מאליה בשבת. וכידוע, ההלכה כבית הלל (שו"ע או"ח רנב, א).

אמנם כתוב בברייתא (שבת יח, א): אבל אין נותנים חטים לתוך הריחיים של מים אלא כדי שיטחנו מערב שבת. ומבאר רבה בגמרא שם, שברייתא זו היא אף לדעת בית הלל, שאין דין איסור שביתת כלים בשבת, ובכל זאת אסור לתת חטים לתוך הריחיים מערב שבת, מפני שהריחיים משמיעים קול בשבת, ויש בזה זלזול לשבת. ורב יוסף חולק על רבה, ומעמיד הברייתא כבית שמאי, אבל לבית הלל מותר לתת חטים לריחיים מערב שבת והם נטחנים מאליהם בשבת, ואין לחוש להשמעת קול בשבת. ויש מחלוקת בין הראשונים אם אנו פוסקים כרב יוסף או כרבה. בשולחן ערוך (או"ח רנב, ה), המחבר פוסק כרב יוסף, שאין חוששים להשמעת קול, והרמ"א פוסק כרבה, שיש לחוש להשמעת קול לכתחילה, ובמקום הפסד יש להקל. כלומר, מעיקר הדין, אנו סוברים שהשמעת קול מותרת בשבת, אלא נוהגים להחמיר לכתחילה לחוש לדעת החולקים במקום שאין הפסד (פרי מגדים, אשל אברהם שם ס"ק כא).

וכתב הגר"ע יוסף בחזון עובדיה (שבת ח"א עמ' קנא): "ומעתה, הבוא נבוא ללמוד לגבי חיילי צה"ל שנותנים להם חופשה ליום שבת ובמוצאי שבת עליהם לחזור לבסיסם, הנה לדידן דנקטינן בתר הוראת מרן דלא חיישינן להשמעת קול, נראה שמותר לתת הבגדים מערב שבת לתוך מכונת כביסה חשמלית, שמכבסת הבגדים באופן אוטומטי, על מנת שהמכונה תכבס בשבת, ובמוצאי שבת יהיו הבגדים מכובסים כראוי, ויוכלו לצאת לדרכם במוצאי שבת. ואף שמכונת הכביסה משמיעה קול בשעת הכיבוס, לית לן בה, מאחר דקי"ל דלא חיישינן להשמעת קול. ואפילו להרמ"א, שחושש להחמיר כהפוסקים דס"ל שהלכה כרבה דחיישינן להשמעת קול, כיון שיש צורך בדבר, כי במוצאי שבת יצטרכו לצאת לבסיסם, הו"ל כמו במקום הפסד, וכמש"כ לעיל שמעיקר הדין גם הרמ"א ס"ל שהלכה כפוסקים המתירים.


'''13.	הבאת בגדים לחיילים במצב לחימה בשבת'''

שאלה: האם מותר להביא בשבת בגדים לחיילים שנמצאים במצב לחימה? 

תשובה: כן. בגדים נקיים הם דבר חיוני. 

[סיפר הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, ששאל שאלה זו להגרש"ז אוירבך, "הגרשז"א ע"ה, שהיה מסתפק במועט שבמועט, גער בי על שאלתי: איך אתה רוצה שחיילים יילחמו עם בגדים מלוכלכים ומיוזעים? לא משחקים בחיים של לוחמים". הרבה זמן אחר כך עסקתי בסוגיה הזאת. מניין לרב שלמה זלמן להחשיב כל כך את הכביסה של החיילים? עד שמצאתי תוספתא במסכת בבא מציעא (פרק יא) שאומרת כי כשיש מעיין לבני העיר ואין מימיו מספיקים לכל, חיי בני העיר קודמים לאורחים שעוברים במקום. אם יש מספיק לחיי בני העיר ולא מספיק לכביסה שלהם, האם כביסתם קודמת או חיי אחרים קודמים? בתוספתא חולקים בזה התנאים. משמע מכאן שחכמים ראו בכביסת הבגדים צורך חיוני. כל השאלה היא רק בסדרי הקדימות. הדיון הזה לא מופיע בספרי הפוסקים הרגילים. זו הלכה נדירה, שלא מופיעה אפילו בשולחן ערוך, כי לא חיו יהודים בארץ ישראל, ושאלות על זכות קדימה במעיין לא היו מצויות ביניהם. אפילו הכי, כשבאתי אל הרב [מרדכי] אליהו והצבתי בפניו את השאלה על הכביסה, מיד הוא ציין את התוספתא הנדירה הזו. הדבר הפליא אותי, איך הוא שולט בכל חלקי התורה, לגמרי, ממש כאילו מונחת לו בכיסו" (אביהם של ישראל ח"ב עמ' 37).]


'''14.	לבישת מדים מכובסים בתשעת הימים'''

שאלה: מי שהתגייס או בא לשרות מילואים בראש חודש אב, מה יעשה עם בגדי הצבא שמקבל, הרי אסור (לאשכנזים) ללבוש בגדים מכובסים?

תשובה: בס' כחיצים ביד גיבור (ח"ב עמ' 84-83), השיב הרב אבי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל שלעבר, שלמעשה אין לחייל ברירה אלא ללבוש את המדים, שהרי הוא אינו יכול לעשות את הפעילות הצבאית בבגדים אזרחיים.

יתכן שאיסור לבישת בגדים מכובסים הוא דווקא לצרכי רשות, שרצו חז"ל למעט את שמחת והנאת האדם בימים אלו, אך בגדי הצבא, הם בגדים המשמשים לצורך מצווה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו. ואפשר לדחות, שהרי בפועל הוא נהנה מהם (ראש השנה כח). ועיין במשנה ברורה (תקנא ס"ק לא), שבמקום מצווה לא גזרו, כגון אישה הלובשת לבנים. ויש לחלק, שדווקא שם שיש צורך בבגדים נקיים התירו. 

ועוד אפשר, שדווקא בבגדים אזרחיים שאדם שמח בלבישתם גזרו, אך בבגדי צבא שהוא מוכרח בלבישתם שמא לא גזרו.

ונראה, שהמדים אינם נחשבים לבגדים מכובסים המשמחים את מי שלובשם, מפני שבעת קבלתם הם ארוזים בשק החפצים ("קיטבג") ואגב כך מתקמטים מאוד.

ועוד, שבמקרים רבים הבגד אינו מתאים בדיוק לגודל החייל הלובשם, כך שקשה להשוות בגדים אלו לבגדים אזרחיים רגילים, מצד השמחה וההנאה שבלבישתם.

אפילו אם יש לאדם זוג מדים שהכין אותו קודם ט' באב, לא מסתבר שיצטרך ללכת במשך תשעה ימים בבגדים אלו גם כשיתלכלכו, מפני שישנה חשיבות להופעה המסודרת והנקייה של חיילי צה"ל. ובייחוד לוחמים, הנמצאים בתע"מ ומזיעים הרבה, פשוט שמותר להם להחליף בגדים גם אם יהיו מכובסים, שהרי הבגד הנקי מקל על ביצוע המשימה (פ"ת יו"ד שפט סק"ב. או"ח תקנט, יד).

לסיכום: מכל האמור לעיל נראה שאפשר להקל. אך כמובן שאם ניתן להכין מדים לפני ר"ח אב, כלומר ללבשם שעה קלה ואח"כ להחליף לאחרים, בודאי עדיף. ויש שנהגו במקרה שלא הכינו, להשליך את הבגד המכובס על הקרקע, ואח"כ ליטלו וללובשו.


'''15.	שהחיינו על מדים בבין המצרים'''

שאלה: האם לברך שהחיינו על מדים אם אני מתגייס בין המצרים?

תשובה: כן. גם בתשעת הימים.


*פורסם בשאילת שלמה 240,239

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: צה"ל (מאמרים)]]