שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מאמר בחירות - במי לבחור?

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־01:58, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (במי לבחור? הועבר למאמר בחירות - במי לבחור?)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

במי לבחור?

[הרב שלמה אבינר]


שהחיינו. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הבחירות הזה, שיש לנו ארץ, שיש לנו עצמאות, שיש לנו מדינה, שיש לנו כנסת וממשלה. אשרינו שאנו ניצבים לפני המצווה הגדולה הזאת, למען היות שותפים בקידוש השם הגדול של תחייתנו הלאומית.


רבנים ופוליטיקה. אך במי לבחור? ובכן, יש כאן שאלה מקדימה: האם בכלל רבנים צריכים להתערב בפוליטיקה? רבנו הרב צבי יהודה נשאל על כך והשיב: זו חובתם, ואם לא כן, הם בוגדים בתפקידם (פתיחת "המערכה הציבורית"), שהרי התורה מאירה את כל החיים, לא רק את חיי הפרט אלא גם את חיי הכלל. או כלשון המהר"ל, התורה אינה רק סדר האדם אלא גם סדר העולם (תחילת נתיבות עולם).


אידיאל וטקטיקה. אך במה דברים אמורים? בקביעת המטרות, האידיאלים, ולא בקביעת האמצעים. למשל, כיצד יתערב רב בצבא? יקבע שיש מצווה להילחם על הארץ ולשמור על בטחונה, אך לא יקבע איפה להציב חטיבה. כיצד יתערב ברפואה? יקבע שמצווה להוליד אך לא יחליט בעזרת איזו תרופה. כיצד יתערב בכלכלה? יקבע שחייבים לעזור לעניים אך לא יקבע את האמצעי הטוב לכך, אם משטר קפיטליסטי-ליברלי-רווחתי או סוציאליסטי-שוויוני-מודרך. כמו כן, רב אינו פסיכולוג או יועץ נישואים. וכן בפוליטיקה, הוא יקבע מהו האידיאל הפוליטי. שהרי מהי הפוליטיקה? חינוך האומה והובלתה אל עתידה. זאת יקבע הרב - מה האידיאל, החזון, הדגל של המפלגה. אך לא יקבע כיצד תגשים את יעדיה - האם בקואליציה או באופוזיציה, האם במפלגה צרה הכוללת רק חברים המזוהים מאה אחוז עם המטרה, או בהרחבת השורות והגדלת הכמות על חשבון האיכות; האם בהיות המפלגה עצמאית או חטיבה במפלגה גדולה המשמשת לה כאכסניה; ואולי בכלל לא במסגרת מפלגה, אלא בפיזור חברי כנסת בכל המפלגות שישאו שם את הדגל...

בתחומים אלה אין מעלה לרב על כל אזרח אחר, ואדרבה, ישנם בעלי כישרון וניסיון העולים עליו. פוליטיקה אינה ישיבה, כנסת אינה בית כנסת, אלא עולם מסובך של מאבקים, מסחר ותמרונים תחת שבט ההנהגה כדי לקדם תוכניות ואידיאלים.

כמובן, יתכן רב המבין גם במעשה הפוליטי הטקטי האופרטיבי, אבל אין זה בתור רב, אלא מפני שיש לו פי שניים ברוחו. כמו שייתכן רב שהוא גם קצין קרבי, רופא או כלכלן. אך זאת הוא לא למד בישיבה. אלא עבודתו כרב היא קביעת החזון, ולא הכרעה במי לבחור, וכך נהגתי בשנים עברו.


כנגד ארבע מפלגות. למעשה הציבור הדתי לאומי המונה כ-17% מהאומה, המקבלים ל-20 חברי כנסת, מתפלג בין ארבע מפלגות. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, לא - אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. אלא כולם חכמים - ולכן יש מבוכה. אחד בית יהודי, אחד איחוד לאומי, אחד ש"ס ואחד ליכוד. כלומר באופן מאוד סכֵמתי: אחד דתי-לאומי, אחד דתי לאומי רדיקלי, אחד חרדי, ואחד לאומי-חילוני.


דגל ודגלים. ולמה אמרנו 'סכמתי'? כי בוודאי כל מפלגה מקיפה דגלים רבים. הרי כל מפלגה מכבדת את העם, את הארץ, את המסורת, את היהדות, את הביטחון, את החינוך ואת החברה. אלא השאלה היא מה הדגל העיקרי שלמענו תילחם במסירות נפש ולא תוותר עליו בכל מחיר, ומה הם הדגלים הנלווים שגם אותם היא תרים, אך לא בכל מחיר, אלא במסגרת זמן פנוי, כוח פנוי ומשאבים פנויים - בהתאם לתורת המשאבים המוגבלים. לדוגמא, מפלגה שתחרוט על דגלה את החינוך התורני, בוודאי תילחם נגד חורבן חבל ארץ ותצר על כך, אך אם זה יתנגש בקבלת תקציבים למוסדות חינוך, ודאי הדגל המשני יורד למטה לטובת הדגל הראשי.

משל למה הדבר דומה? לטיפולוגיה הפסיכולוגית שהיתה באופנה לפני כמאה שנה וקיטלגה טיפוסים שונים: שכלי, רגשי, פעלתני וכדומה. עתה מעדיפים לומר שכל אחד גם שכלי וגם רגשי וכן הלאה אך השאלה היא מה התכונה הדומיננטית.

לכן בוודאי שלקראת הבחירות, כל מפלגה תשתדל להציג קשת רחבה של דגלים, כדי לפתות בוחרים חדשים. לפעמים תדגיש דווקא את הדגלים המשניים, שהרי בבוחריה המסורתיים היא בטוחה, ועיניה צופיות לעבות שורותיה.

אך זהו מקסם שווא, כי מפלגה אינה נבחנת בהבטחותיה. מילים אינן עולות ביוקר. מפלגה נבחנת במעשיה. וכן ביטויי הזדהות ואהדה הם עניין לרבנים, מחנכים ופסיכולוגים, ולא למפלגות. לכן הבטחותיהן של מפלגות לקראת הבחירות אינן שוות את הנייר שעליו הן כתובות. הרי רוב חברי הכנסת מוכרים לנו ואם נושאים אלו הם באמת בראש מעיינם, איפה הם היו עד כה? אלא מפלגה נשפטת על פי מעשיה, מתוך תקווה סבירה שיתמידו בעתיד.


האידיאל הציוני הדתי הגדול. וכאן אנו מגיעים לקביעת דגלנו, שיכול להתנסח בניסוחים שונים - איש איש וניסוחו הקרוב לשכלו וללבו. "תחיית האומה בארצה על פי תורתה"; "עם ישראל, תורת ישראל וארץ-ישראל"; "משמרת התורה במובן הממלכתי"; "בניין האומה והארץ על פי התורה - ולא רק אנשים דתיים שגרים בארץ ישראל"; "רוממות התורה ומצוותיה במדינה"; "המדינה היא ערך, הצבא הוא ערך. הם ערך - ולא רק כלי ומכשיר, אלא ערך על פי תורה". זאת התורה הדתית לאומית שהוצבה בצורה של תנועה ואחר כך של מפלגה על ידי הגאון האדיר הרב ריינס. זהו האור העליון הגנוז של מדינתנו, המחיה אותה.

מעשה ובשעת ויכוח פוליטי סוער, אמר פרנאץ וורפל, סופר יהודי גרמני שנפטר לפני כשישים שנה: "בני דורנו מתעניינים כל כך בשמאל וימין, עד ששכחו לגמרי כי יש גם מעלה ומטה". אכן, רבנו הרב צבי יהודה נהג להשתמש בביטוי "הפוליטיקה האלהית". ריבונו של עולם הוא שמנהיג את ההסטוריה, ומה שמוטל עלינו הוא להתבונן במפעלות ד', ללכת בדרכיו ולהיות שותפים במעשה ד' הגדול. ועתה עינינו רואות שריבונו של עולם החליט להשיב שכינתו לציון ולהקים את אומתו לתחיה, גם תחיית הקודש וגם תחיית הלאום. לאור זאת, גם אמר רבנו, יש להצביע בעד מפלגה דתית, שרק היא יכולה להינשא על כנפי אותו חזון.

ועתה נתאר אחת לאחת את ארבע מפלגותינו ונמסור כמה קווי מתאר חיוביים, אם כי לא את כולם, כמובן.


הבית היהודי. הבית היהודי הוא המפד"ל המסורתי, הוא המזרחי הקדום. דגלו הוא אכן מאז ועד הנה - תחיית האומה בארצה על פי תורתה. זאת הגדרתה הכוללת, כדוגמת גלקסיה הנראית למרחוק ככתם אור, אך באמת היא מצבור של כוכבים. כך בדגל הבית היהודי, יש כוכבים רבים, כולם בגודל אחיד: חינוך תורני, ארץ-ישראל, ישיבות, אוניברסיטה דתית, יציבות כלכלית, דיור, עבודה ואבטלה ושאר ענייני רווחה, ביטחון פנים, טיפול בפשיעה, הליכה לצבא כמובן ועוד. אכן כוכבים רבים, כך שכל האידיאלים שיש בכל המפלגות נמצאים כאחד בבית היהודי. כאמור כל הכוכבים שווים, אזי במציאות המורכבת המלאה מתחים וסיבוכים, הם מתחרים ביניהם ומשתלבים יחד במערכת גמישה של ויתורים וסבלנות. עקב כך, כל כוכב אינו נוצץ באור מסנוור, אך כל הכוכבים יחד הנם מצבור גדול ומאיר.

הרבגוניות הרחבה הזאת גם באה לידי ביטוי אצל חברי הכנסת השונים, כך שכולם יחד מייצגים את הציבור הדתי-לאומי שהוא מאוד ביקורתי ומגוון, כולל טיפוסים ישיבתיים ואוניברסיטאיים, ימין רדיקלי, ימין מתון, מרכז ושמאל, מוגדרים בשמות שונים: חרד"לי, תורני-לאומי, דתי-לאומי, דתי-לאומי ליברלי, דתי-מודרני.


האיחוד הלאומי. האיחוד הלאומי הוא רשימה אחת הכוללת ארבע מפלגות השומרות על עצמאותן:

1. תקומה. זוהי מפלגה דתית לאומית רגילה, עם כיוון ימני ארץ-ישראלי רדיקלי, וכן כיוון דתי חרד"לי, שבא לידי ביטוי למשל בציות לרבני המפלגה שהם הקובעים וחינוך תורני מובהק

2. ארץ ישראל שלנו. מפלגה מורכבת מפלג חב"די ופלג אנטי-ממלכתי, כלומר מפלגה לא ציונית-לאומית אלא דתית ארץ-ישראלית ימנית רדיקלית.

3. מולדת. מפלגה ציונית ארץ-ישראלית ימנית רדיקלית, הכוללת חברים דתיים וחילוניים גם יחד.

4. התקווה. מפלגה ציונית ארץ-ישראלית ימנית רדיקלית חילונית, בעלת כיוון חילוני מובהק.


באיחוד הלאומי יש אפוא גוונים רבים, והצד השווה שבהם הוא דגל ארץ-ישראלי ימני רדיקלי. אך הדגל הזה כה רם ונישא, שהוא משמש דבק חזק לארבע המפלגות, שמתוך הסכמה הדדית מיישרות קו עם תקומה, כלומר קו דתי לאומי מובהק, כולל יחס חזק לתורה ולחינוך תורני מובהק.

ש"ס. זו מפלגה חרדית, אשר החינוך התורני הוא בראש דאגתה. היא חרדית מתונה, כלומר רואה מצווה בישיבת ארץ ישראל. אך אינה רואה מצווה במדינה, הנחשבת רק כמכשיר: אם המדינה מסייעת לחינוך תורני, מה טוב, ואם לא, אין לה ערך.

מאבק על ארץ ישראל וסיוע לחינוך הדתי-לאומי, הם דגלים נלווים במסגרת המשאבים הפנויים. אין שם אפילו חבר כנסת אחד דתי-לאומי. אך דתיים לאומיים רבים מצביעים ש"ס, ומדוע? בגלל הכיוון הדתי והחינוכי התורני החזק וכן בגלל הייצוג הספרדי המוחלט.


הליכוד. הליכוד הוא מפלגה ציונית חילונית. יש אמנם חברי כנסת דתיים-לאומיים, אך הם מופיעים כאנשים פרטיים, ולא כנציגי הדתיות-הלאומיות. אין למפלגה דגל דתי לאומי, ולא כוכב דתי-לאומי בדגלה. היא מפלגה חילונית מתונה, שאינה נגד הדת אך גם לא נלהבת בעדה. למשל אינה דואגת לחינוך תורני במדינה. כמו כן, היא מפלגה ימנית מתונה, שאינה עומדת תמיד על משמרת שלמות הארץ, כפי שראינו בחורבן גוש קטיף.

אמנם דתיים-לאומיים רבים מצביעים ליכוד, כי הם סבורים שמפלגה ימנית שתאחז בהגה השלטון ולא מפלגה שמאלנית חילונית מובהקת - היא דבר חשוב יותר ומכריע יותר לאין ערוך מאשר הצורך במפלגה דתית-לאומית. אכן, יש פער מסוים בין ציבור מתפקדי הליכוד שרבים מהם הנם דתיים לאומיים או מסורתיים לבין דגל הליכוד שהוא ציוני חילוני. לדיסהרמוניה ייצוגית זו יש סיבות היסטוריות, שאין כאן מקום לנתחם, אך זהו סוג של תופעה שסופה להתיישר. על כל פנים, אין זו מפלגה דתית-לאומית.

אלא שסמוך לבחירות, חלה תמורה והליכוד חתם אמנה עם מפלגה דתית לאומית הכוללת בין השאר חיזוק החינוך הדתי לאומי ואחיזתנו בארץ. לא מדובר בהתגנבות יחידים אלא בחיבור מערכתי אורגני עם מפלגה דתית לאומית בעלת מגמה של הרחבת שורות אל ציבור משיק, כלומר מסורתי וקשור עמוקות לארץ - ואותו ציבור הוא הוא בוחרי הליכוד.

לא בגלל זה כבר הפך הליכוד למפלגה דתית לאומית, וקשה להעריך אם מצדו זו רק טקטיקה תועלתנית או ראשית גשר של ברית הסטורית, המבוססת על ערכים. יש כאן יציאה לדרך ארוכה וקשה שתחלץ את המפלגה הדתית לאומית חסרת ההשפעה - משוליות, שתדלנות והפגנות, אל שותפות במפלגת שלטון ומילוי אחריותה הגדולה.


דיין זעיר. כאמור בראשית הדברים, איני יכול לומר לאף אדם מה להצביע. אמנם ההכרעה מסובכת יותר מאשר בשנים עברו, ובכל זאת איש לא יוכל למנותני כמי שמחליט עבורו.

בחייו הפרטיים, אדם יכול לבקש ממי שירצה להחליט עבורו. אולם מערך הבחירות הוא מעין בית דין גדול המחליט על גורל האומה, בדברים בעלי השלכה בדיני ממונות, בדיני נפשות ובדיני חיים של עם ומדינה. כל בוחר הוא מעין דיין זעיר, שעליו להחליט על פי מה שהוא חושב לנכון ולא על פי מה שאחרים חושבים עבורו, שאם לא כן - הריהו מיותר.

וכך עליו להיחלץ כמה שיוכל, מכל סוג של שיקולי טובת הנאה מה מפלגה זו תיתן לו באופן אישי, שיש בזה מעין שוחד, אלא לכוון לטובת האומה.

לכן אי אפשר לומר: כזה ראה ובחר, אלא אפשר לפרוס שיקולים שונים. וממילא כבר אמרנו לעיל שהציבור הדתי לאומי הינו ביקורתי לטובה, אינו אוהב לקבל פקודות מלמעלה אלא לשמוע דברים הגיוניים מנומקים ומקובלים על שכלו.


להרבות בחיוב. ולא התמקדנו בחסרונות שבמפלגות אלא במעלותיהן. ולא עסקנו במסכת ההאשמות הדדיות בדבר פילוגים ונדידות, ומי גזר את הילד החי, אלא עינינו מופנות אל העתיד, אל האור שבכל מפלגה.

אמר רבי ישראל סלנטר: אם תרצה להיות הכי גבוה, אל תחפור לזולת בור אלא בנה לך הר. ואנו גם לא נקבע מי באמת יותר תורני, אלא נשאיר זאת לריבונו של עולם - ולבוחר


מצווה. כללו של דבר, מצווה גדולה להצביע, לשבור את הראש ולהצביע, ולא לומר: מה אני הקטן כבר אשפיע. פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

אמר החזון איש - מצווה לבחור. נשאל: מצווה כמו מצה? השיב: מצווה כמו מרור.

ואנו אומרים: מצווה כמו מצה, מצת חירותנו, מצווה מתוקה.