שיעורי הרב שלמה אבינר

מאמין בטוב

[ראיון בעולם קטן]

מסרונים

כמה שאלות SMS שולחים לרב ביום?

"400 הודעות ביום רגיל, בחגים 600, במלחמות 800. ב"ה, עם ישראל צמא לדעת".

איך הרב מספיק לענות לכולם?

"אני עושה את זה בזמן שאני עושה דברים אחרים. אדם נורמלי יכול לעשות שני דברים בבת אחת. כל אמא עושה ארבעה דברים בבת אחת, אז גם אני יכול, לפחות שניים".

מלאך לא עושה שתי שליחויות.

"בני אדם כן. אני חושב שרבי שלמה קלוגר היה מכתיב ארבע תשובות בבת אחת, אבל אני לא יכול לחשוב על שני דברים בבת אחת. אלו גאונים, לא אנחנו".

מי משלם את ההודעות לרב?

"אני. זה לא הרבה כסף. כל אדם משלם מכיסו הפרטי הוצאות שונות בשביל עם ישראל".

קשה להיות רב בישראל?

"כל דבר בעולם הוא קשה. להיות רופא זה קשה. להיות סנדלר זה קשה. להיות אמא זה קשה, גם ללמוד בבית ספר זה קשה. העולם הוא קשה, אבל אדם צריך לנסות לעשות כפי כוחו ואז הוא גם מאושר, הוא לא מפסיד בגלל הקשיים".

לימוד גמרא

בנוגע לקשיים בבית הספר, האם אין שעות הלימוד ארוכות מדי?

"יכולת הילד היא גדולה הרבה יותר מזה. אם זה מעניין אותו - הוא יכול ללמוד שעות רבות בזכות הסקרנות. אם זה לא מעניין - הלימוד לא יצליח. זה תלוי במורה. אפשר להפוך כל נושא שבעולם למעניין".

גם גמרא?

"גמרא היא הדבר הכי מעניין בעולם! אתה רואה אנשים יושבים ולומדים גמרא בלי סוף, שעות על גבי שעות. והם לאו דווקא תלמידי ישיבה. המון אנשים בעם ישראל עושים את זה, אבל צריך ללמוד לאט ובהדרגה ואם לא כן הולכים לאיבוד".

אז מדוע תלמידים רבים לא אוהבים ללמוד הגמרא?

"הסיבה פשוטה: זה לא מעניין אותם. צריך לדאוג שהלימוד יהיה מעניין. סיפר לי אחד הר"מים בישיבתו שכהיה תיכוניסט, הוא בא לשבוע ישיבה ואברך אחד הציע לו ללמוד אתו גמרא. הוא לא רצה וטען שזה לא מעניין אותו. אותו אברך אמר לו שהוא ילמד איתו גמרא בצורה שכן תעניין אותו. הוא באמת ניסה, והיה לו מעניין ונפלא! אך אחרי כן הוא שוב לא מצא בה עניין. אחרי שסיים את התיכון, הוא נזכר שאז, בשבוע ישיבה, הגמרא הייתה מעניינת. הוא הלך לישיבה ונהיה תלמיד חכם גדול. זכה".

איך הופכים את הגמרא במסגרת הישיבה התיכונית למעניינת?

"זה נושא למורים לגמרא. הם מודעים לבעיה הזאת. יש להם התייעצויות ופגישות רבות בנדון. אי אפשר להסביר זאת על רגל אחת, זה כמו לשאול רופא איך נהיים רופא. אין קיצורי דרך. יש רק דרך איטית וארוכה לפתור בעיות. לא ראינו אצל משה רבנו ואברהם אבינו תחבולות. בכל דבר צריך ללכת לאט ובהדרגה ואז מצליחים".

אפשר להתגבר

מה לעשות בין גיל הנערות לנישואין, קשר בין בנים לבנות, שמירת נגיעה? הדרישה להתגבר נראית היום קשה מדי.

"גיל נישואין לא צריך להיות קיצוני. לא נישואי בוסר ולא בגיל מבוגר, אלא בגיל נורמלי, בין עשרים לעשרים וחמש. לגבי הקושי לשמור הלכות צניעות, זאת שאלה טובה חוץ ממילה אחת: 'היום'. תמיד היו לאדם יצרים, הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם יצרים, והיצר הוא חזק. לאדם יש גם יצר טוב ויש לו בחירה חופשית לבחור ביניהם. לכל בחירה יש מחיר. יוסף הצדיק היה בבית פוטיפר הרבה שנים, וכל יום היה לו ניסיון. מספרים לנו על כך כדי שנדע שזה אפשרי - כשיוסף היה בבית הסוהר אשת פוטיפר שמה לו תמוכות של ברזל תחת הצוואר כדי להכריחו להסתכל עליה, והוא לא הסתכל. אפשר להתגבר על יצרים".

ומה לגבי תנועות הנוער?

"על פי ההלכה, תנועת נוער צריכה להיות נפרדת. בלתי אפשרי לחיות בתנועת נוער מעורבת, זה מכשול. אבל אתה רואה שבני עקיבא מודעים לבעיה הזאת, הם אף פעם לא סיפרו סיפורים שזה בסדר וכל פעם המצב הולך ומשתפר. אתה לא יכול לדמות את בני עקיבא כמו שהיא היום, למצב שהיה לפני חמישים שנה. זה נקרא תנועת נוער - על שם שהיא 'בתנועה', כל הזמן".

הטוב מרובה

הרב התיר לחקות רבנים?

"לא התרתי. אסור לחקות אנשים – כי אי אפשר לעשות זאת בלי לפגוע. אנו לא נגד הומור, הומור הוא טוב. אבל אין כזאת דלות בהומור עד כדי כך שאדם לא יכול להצחיק בלי להעליב אנשים או להתכבד בקלון אחרים. שאנשים ימצאו דרכים אחרות להצחיק".

גם שו"ת סמס הפך במקומות מסויימים לבדיחה וללעג

"שו"ת סמס הוא דבר טוב וכמו כל דבר טוב בעולם, צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם. כבר בזמן אברהם אבינו היו ליצני הדור, זאת לא המצאה חדשה. אז היו ליצנים וגם היום יש. אולי פעם ביום יש שאלה של סתם אדם שהשתעמם, אבל אי אפשר ש-399 יפסידו בגלל טיפש אחד. וגם מדי פעם אדם שולח מסרון של סליחה, על כך ששאל שטויות. שאלו במשנה: למה השמש קיימת, הרי בגללה אנשים עובדים עבודה זרה? השיבו: וכי בגלל טיפשים ד' יכבה אותה"?!

איך להתייחס לתופעה החדשה של 'המסמסמים בשבת'?

"זאת לא חדשנות, תמיד היו אנשים שחללו שבת. יש אנשים שמחללים שבת מהבוקר עד הערב ויש ששומרים במידה רבה ומחללים קצת, כלומר יהודים מסורתיים. הם מכבדים את התורה והשבת אבל לא במסירות וברצינות מלאה. תמיד היו כאלה".

אלו בעיות עומדות בראש הפרק בציונות הדתית?

"אין דבר כזה דתית ציונות ודתיות לא ציונית. משה קיבל תורה מסיני, אחת, לכולם. חשוב מאוד לזכור את זה. את הביטוי 'ציונות דתית' אף פעם לא מצאנו אצל רבנו הרב צבי יהודה קוק ולא אצל מרן הרב קוק. אדרבה הוא כותב שהפרדה בין מושגים אלה היא דמיון (אורות מה). לגבי מה שצריך לקדם בדורנו - זה לא שכל השאר לא חשוב, אבל כל דור לפי המצב שלו, והחכמים קבעו במה צריך להתמקד. מרן הרב קוק המשיל זאת לאדם שעבר תאונה - הרופא יטפל במה שהוא פיקוח נפש אצל הפצוע, לפני הכול. קודם הראש, אחריו הרגליים והידיים (מאמרי הראיה 14). מה הכי חשוב עתה? זאת לא החלטה שלנו. מרן הרב קוק קבע אהבת ישראל ואמונה בד' (אורות סט). אלו הדברים החשובים ביותר לדורנו ועליהם צריך לעבוד. אם יהיו לנו שני הדברים האלה, יהיו לנו גם הדברים האחרים".

בעניין אהבת ישראל איך אפשר לאחות את השסע העמוק בין החרדים לסרוגים?

"אין שסע עמוק, זה לא נכון! הם אוהבים ומחבבים אלה את אלה. ועצם האמירה שיש שסע, היא בעצמה גורמת לאנשים לחשוב שיש באמת שסע. יש בודדים שלא אוהבים אלה את אלה, שיהיו בריאים, אבל הם מיעוט זניח ואינם מייצגים את הציבור כולו. בסטטיסטיקה אומרים שדבר שהוא פחות מעשרה אחוזים אינו קיים. ככה גם כאן - השונאים זה את זה הם אולי אחוז אחד. הבעיה היא שאמצעי התקשורת אוהבים דברים חריגים וקיצוניים ולכן הם מצטטים אותם. אבל במציאות אנשים מסתדרים. אם רוצים דוגמה למי שלא מסתדר עם רעהו, תביט באומות שלצדנו. לכן לא צריך לשים לב, לא להשיב ולא להקשיב - למי ששונא! צריך להתפלל שד' ירפא את היהודים שאינם אוהבים אחד את השני".

מאין הגישה האופטימית שהכול בסדר?

"לא אמרנו שהכול בסדר, אלא שאדם שמחלל שבת בעשרה אחוזים, טוב יותר ממחלל שבת במאה אחוז. לגבי אופטימיות, אם נסתכל על ההיסטוריה, אנחנו רואים שהמין האנושי מתקדם. האופטימיות היא תאוריה האומרת שהטוב בעולם מרובה על הרע וכמות הטוב הולכת וגוברת. הנוסחאות שגורסות שהכול טוב הן שטחיות. זה לא נכון שהכול או רע או טוב. המציאות מורכבת והאופטימיות אומרת שהטוב מרובה ומתרבה על הרע. וזה לא במקרה - הקדוש ברוך הוא מכוון כך את העולם ממעשה בראשית והופך את התוהו ובוהו ל'כי טוב'".

• פורסם בשאילת שלמה 309