שיעורי הרב שלמה אבינר

צריך לשמוע אל ה' לא רק בלימוד אלא גם בחיים. כלומר, לדעת ולהבין שמה שקורה לאדם כך רבש"ע החליט וככה זה טוב. לא מדובר על מה שאפשר לשנות. אם אדם חולה בוודאי שצריך ללכת לרופא. אבל בגלל שהוא חולה כרגע- אז צריך לשמוע לדבר ה'. שה' רוצה שיהיה חולה וילך לרופא. כי הרבה פעמים שיש לו שאיפות רוחניות והוא מתוסכל שאינו מתקדם ואינו מצליח לזכך את מידותיו, ולא מצליח להתקדם בלימוד תורה. וכך משווה עצמו לפלוני ואלמוני. והוא מתמלא בצער. וזה בגלל שבמילים לא יפות הוא מקנא. מקנא באחרים, שהקב"ה הביא להם כישרונות שאין לו. וכך הוא נופל מדעתו.

כמבואר בספר 8 קבצים ב,רלב או ערפילי טוהר ט:"לפעמים אדם נופל מדעתו..." לפעמים אדם משפיל את דעתו עד כדי שהוא מבטל את עצמו לעומת פלוני. "והעיצבון מתחיל להמהם.." הוא עצוב וחש בדיכאון. עולמו הפנימי חשוך ובלי שמחה "מפני שכל מעמדו הרוחני נעשה אז כהה לפי אותה מידת הגדלות" לעומת מידת הגדלות שרואה אצל החברים שגדולים ממנו ואם כך בי אין שום דבר. וחושב שזה לא מתאים לו והוא לא יכול, לא כי הוא לא רוצה אלא הוא לא יכול.. "היהפוך כושי עורו?!" וכן הלאה. לא כל דבר תלוי בבחירתו החופשית של האדם. כל אדם יש לו מגבלות ובעיות. הוא משווה את עצמו לאחרים אז הוא כבר לא שווה כלום. זה קורה "לפעמים".

בחצי השני של הפסקא נמצא הפתרון "צריך אז להתחזק בעצמו" אל תקנא. זה לא חלקך. כל אחד מקבל את חלקו. וכך מובא במסל"ש יא' "אין מלכות נוגעת בחברתה מאומה" אתה קיבלת מרבש"ע בדיוק מה שאתה צריך. רבש"ע יודע מה שאתה צריך. הוא שאתה מונוטואיסט (מאמין בה' אחד ושמו אחד) או שאתה אנוטואיסט (מאמין באלים רבים) ולכן מגיע לך הרבה. אל תקנא. אף אם זה קיבל חלק גדול ואתה חלק קטן. אתה לא צריך להרגיש נמוך בגלל זה. הגאווה מסוכנת לכל אדם. ולכן רבש"ע מסדר אנשים יותר טובים ממך כדי שתלמד ענווה.

אבל לא כדי שתקנא בהם. אבל מה אני שווה? "ומכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאוד" השמח בחלקו מופיע פעמיים בפרקי אבות: 1. פרק ד': "איזהו עשיר השמח בחלקו". 2. בפרק ו' כחלר מהמידות שהתורה נקנית בהם: "השמח בחלקו". אבל הוא אומר: אני מתאמץ יותר מאחרים ואעפ"כ אני מצליח פחות מהם?! הוא צריך להבין שזה העניין שלך ובזה אתה צריך להיות חזק.

מידת הענווה זו מידת השמיעה לה'. ה' עשה. אדם לומד את התוס' ואינו מבין ומתחבר או לא מתחבר אבל זה מה שרבש"ע רוצה ממני. אני צריך לעמוד בענווה ובחרדת קודש מול התוס' רש"י וכן הלאה. אותו הדבר פה- זה מה שה' נתן. והוא לא קמצן. הוא יכול לעשות את כולנו רמבמי"ם אבל יש לו חשבונות אחרים. אדם שומע אל רבש"ע ומקבל מה שמגיע אליו. וכמובן לא להתבלבל עם הפאנטליזם. אלו העצלנים שאומרים "אם זה מה שיש- אז זה מספיק". אלא שכל מה שאתה יכול לעשות- צריך לעשות.

"אלי, תן לי שלווה לקבל מה שאני יכול לשנות, תן לי את האומץ לשנות מה שאני יכול לשנות, תן לי את התבונה להבחין בניהם".

אז כן צריך אומץ לשנות מה שאפשר לשנות. אבל יש דבר שאי אפשר לשנות. אדם יכול להיאבק כל חייו ואם ישכח לרגע מן המלחמה הוא יפול. "לפתח חטאת רובץ".

אדם צריך להיות שמח בחלקו. הסגולה הישראלית לפעמים יש צד שהיא יותר בולטת אצל החלשים- אז זה חלקו. אדם צריך להיות שמח בחלקו. ולא לקנא באנשים.

באורות הקודש יש פסקא המדברת על אדם אשר מקנא בה'. שהוא טוב לו וזרק אותנו כאן. ומי זה המשוגע הזה? הפילוסוף ניצ'ה. הוא מקנא באלוהים. אבל זה לא כך. מה שה' מסדר צריך לקבל באהבה אמונה ובטחון. השמיעה בדבר ה' חושבים שזה מיסכן, נכנע, מוריד ת'ראש. זה לא נכון "יבקע כשחר אורו" הוא שמח! ההכנעה בפני אדם אחר זה עבדות אבל להיות עבד ה'- זה שיא החופש. ריה"ל בשיריו: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם עבד ה' הוא לבדו חופשי" השמיעה נותנת לאדם את אושר חייו. כי כל אלו שאומרים להקשיב לעצמי ולדבר עם עצמי ורק עצמי כל הזמן- הם לא מאושרים. מתבח'בשים בתוך עצמם. כל הזמן הם רודפים אחרי הזנב של עצמם. כל הזמן אני אני אני.. ובסוף הם מאבדים גם את האני שלהם.