שיעורי הרב שלמה אבינר


== אחים אנחנו ==

[הרב שלמה אבינר]

'''שאלה:''' האמנם עכשיו זמן גאולה? הרי מצבנו בכי רע. ארצנו שטופת זימה, רוב העם מחלל שבת, מחלל טהרת המשפחה ואוכל טרפות. יש פירוד וניכור בין עניים ועשירים, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלנים. שנאת חינם הולכת ומתעצמת. הלזה יקרא גאולה?!


'''תשובה:''' כמה לשון הרע! לא יאמן! למה להתמקד על הדברים הלא טובים?! כל כך הרבה אנשים יש בארץ ישראל, ישרים, צנועים, מסורים לבני זוגם. כמה רווקים גדורים ופרושים מכל רע, מה שאינו קל כלל ועיקר נוכח כל הפיתויים הגסים שזורמים מן המערב. כל כך הרבה שומרים שבת על אף הקשיים ולאו דווקא אנשים עם כיפה! כל כך הרבה שומרי טהרת המשפחה – במסירות נפש! כל כך הרבה אוכלי כשר ולא דווקא חובשי כיפות! אנשים רבים כל כך מיטיבים לעניים, וביניהם בעילום שם! כל כך הרבה גמ"חים ועוזרים ותורמים מכל הלב! כמה כספים מעבירה מדינת ישראל לאנשים במצוקה, למסכנים, לגלמודים, למערכת החינוך, לשכבות עניות. מדיניות הרווחה היא אפילו מעבר ליכולת הכלכלית של המדינה. כל כך הרבה אשכנזים וספרדים מאוהבים זה בזה, אהבת נפש, נשואים יחדיו, חברים וידידים, בלי שום הבדל. כל כך הרבה דתיים וחילונים מיודדים, בכל לב ונפש, כמה הולכים זה לקראת זה, חילונים רבים כל כך משתדלים שהכל יהיה כשר למען הדתיים, כדי שיהיה להם טוב, דתיים רבים כל כך מתארחים אצל חילונים ומחפשים פתרונות הלכתיים. כמה שיתוף פעולה יש בין ימנים ושמאלנים, כמה חיילים ימניים מסתכנים למען שמאלנים וכמה שמאלנים עבור ימנים. 

למה, למה כל הלשון הרע הזה?! למה לראות את הרע?! הרע, כל כך קל לו לפרוץ והטוב כרוך בכל כך הרבה מאמצים. אהבה בין הבריות, אינה דבר פשוט, הרי אדם אוהב להיות עצמאי, להיות הוא, אינו אוהב שיגידו לו מה לעשות, הוא רוצה את חירותו, קשה לו לחיות עם הזולת, מה שכרוך לעתים בוויתורים קשים. בין אנשים יש חילוקי דעות, חילוקי רצונות, חילוקי רגשות. כל אדם הוא עולם לעצמו, אך בתוכיותו הפנימית יש לו שאיפת אחדות עצומה. הוא רוצה שהכל יהיה אחד, ובשביל האחד הזה הוא מקריב הרבה, מתאמץ הרבה. הוא אינו כלוא בחשבונות של תועלת, מה ירוויח מן האחדות. לא ולא, זה לשם שמים! ממש לשם שמים, בהיותו מבין את הערך העליון של האחדות.

למה לא לראות כל זאת? כל כך הרבה אנשים במדינת ישראל מתאמצים להתאחד עם הזולת, בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, בין הורים לילדים. אין זה קל.

הפלגים השונים שבאומה, אינם תופעה כה קלה לפתרון. כל זרם רואה את זולתו כמאיים עליו, כמצמצם ומגביל אותו ואת שאיפת חייו, מקשה עליו – ובכל זאת מתאמצים כל כך אל עבר האחדות.

למה כל העין הרעה הזאת על הזולת? יש מתאוננים על פירוד בין היהודים אך דיבוריהם - הם הם הפירוד. אין זה נכון שיש שנאת חינם באומה. שקר וכזב. הרוצה לדעת שנאת חינם מהי, יקרא ספרי יוסף בן מתתיהו, יקרא את ההיסטוריה של אמריקה ושל מלחמת האזרחים שבה נהרגו שבע מאות אלף איש. מה שיש עכשיו בתוכנו אינו שנאת חינם. כמעט שאין שנאת חינם.

איננו אומרים שהכל בתכלית השלמות, בוודאי עלינו לעשות תשובה. גם על הדיבורים האלה של קטרוג, יש לעשות תשובה. דיבור רע מגביר את הרע, דיבור על הפירוד מגביר את הפירוד, דיבור על הטוב מגביר את הטוב, את האחדות. אסור לקטרג על עם ישראל.

אותם יהודים שאינם מקיימים את כל מצוות התורה, אין זה מאגואיזם או מרוע לב. הכל נובע ממשבר באמונה. הרי אותם אנשים הם בעלי לב טוב, מלאי נתינה למען הזולת. אנשים שמוסרים נפשם בצבא – איך אפשר להעיז לדבר עליהם רעה?! כמובן, איננו מצדיקים שום חטא ועוון, ויש לתקן את הכל. אך יש להבין שכל הקלקולים נובעים ממשבר באמונה. לו היתה התורה נלמדת בצורה של אמונה, גבורה ושמחה, מלאה אור וחיים, כל זה לא היה קורה. כל הביטויים הקשים של ביקורת על הדור, המנוסחים בשאלה, ויוצאים מלב דואב וכואב, לא ירפאו מאומה, אלא אדרבה התרופה היא כדברי רבנו הגדול הרב צבי יהודה: אהבה ואמונה. לפני הכל, להרבות אהבה באומה.

אך דווקא על זה  מתאונן השואל, שאין אהבה. אין זה נכון! קיימת הרבה מאוד אהבה, שיש לגדל, לשבח, לרומם להרחיב, להוסיף. יש גם הרבה אמונה באומה, אמונה מסוגים שונים, על אף הכל. לעיתים אדם הנראה כופר מבחוץ, בתוכו הריהו מאמין גדול, אך הוא הסתבך. הנפילה האמונית מכינה אמונה גדולה יותר. לו זכינו, היה מעבר רציף מאמונה קטנה לאמונה גדולה. לצערנו, יש חור בלי אמונה, מה שגורם חילול שבת ושאר קלקלות. תקופת המעבר הנוראה הזאת עלולה להתארך זמן רב.

אך כדי לרפא את שבר האומה, יש להבין מה סיבת הנפילה. לעיתים יש חסרון של מעלה. אי אפשר בשום פנים לומר שדורנו הוא דור שפל – כותב הרב קוק במאמר "הדור" – זהו דור עליון, זה דור מצוין. האיננו רואים את מסירות הנפש בצבא, בהתיישבות, בחינוך?! ודאי, כל הקלקלות הנן כואבות, נוראות ואיומות. אבל יש צורך בשני מבטים. א. יש לראות את הכל בפרופורציה, את הלא-טוב לעומת הטוב. ב. גם את הלא-טוב יש להבין מה סיבתו, לדעת שאין כאן דור רע, אלא דור מבולבל, דור נבוך, בדומה לדור אשר מולו ניצב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים. זהו דור צמא לגודל, להבנה. דור שאינו יכול לקבל דברים הנראים לו בלתי מובנים, הנראים לו רגש כהה ומעורפל. 

אסור לקטרג על עם ישראל. כאשר ישעיהו הנביא אמר " תוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" (ו, ה) הוא נענש. הרמב"ם מדגיש שאף על פי שהעם היה באמת מקולקל, בכל זאת אסור היה לקטרג עליו (אגרת קידוש השם הוצאת מוסד הרב קוק, לז). גם אליהו הנביא ננזף כאשר קטרג (שם, לו). אפילו משה רבנו, כאשר אמר "והן לא יאמינו לי" (שמות ד א), ננזף והקדוש ברוך הוא אמר לו: משה, הם מאמינים בני מאמינים (שבת צז, א. שם לה-לו). לעומת זאת, גדעון שדיבר טוב על ישראל, ד' אמר לו: "לך בכחך זה והושעת את ישראל" (שופטים ו יד, רש"י).

בכוח לימוד זכות נושיע את ישראל, לימוד זכות אינו שטחיות, שקר וחיפוי, אלא הוא העומק הגדול שמעבר לחיצוניות המקולקלת. יש תוך שכולו טוב. דורו של משיח דומה לחמור, רע מבחוץ וטוב מבפנים (אגרות הראיה, אגרת תקנה, ח"א קפח בשם הזוהר). כמובן, הטוב מבפנים אינו מתיר את הרע מבחוץ, אך זכור תמיד: הדור הזה הוא טוב מבפנים. יש יוצאים מן הכלל אך כמעט כולם טובים מבפנים. יש מתחים בין אדם לחברו, אך רובם הם אי הבנה ובלבול.

זוהי התרופה העליונה: להרבות אהבת ישראל.

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: עם ישראל (מאמרים)]] [[קטגוריה: שמירת הלשון (מאמרים)]]