שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

למה לנו להיות עם?

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:53, 16 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == למה לנו להיות עם? == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' עמנו קם לתחיה ואנו שמחים מאוד על כך. אך לא ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

למה לנו להיות עם?

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: עמנו קם לתחיה ואנו שמחים מאוד על כך. אך לא נוכל להתעלם מכך שהכיוון הכללי בעולם המתורבת הוא דווקא אוניברסלי, כגון עמי אירופה ההופכים ישות אחת. למה שכל המין האנושי לא יהפוך למשפחה אחת גדולה? למה להתעקש כל כך על זהות לאומית נפרדת הגורמת שפיכות דמים?


תשובה: אכן אנו מוצאים אצל רבותינו הקדמונים את שתי הגישות האלה: מחד גיסא - "חביב אדם שנברא בצלם" ומאידך גיסא - "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום" (פרקי אבות ג יח). אבל אין סתירה כלל ביניהם, שהרי שתי האמרות יצאו מפי חכם אחד, הוא התנא הגדול והמפורסם רבי עקיבא.

נכון שכל המין האנושי הוא משפחה אחת, אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו, אך יחד עם זאת, לכל עם יש ייחוד משלו, פסיכולוגיה ציבורית משלו, גניוס לאומי משלו, או כלשון החכמים: מלאך משלו. כמו שלכל אדם יש נשמה, כך לכל עם יש נשמה. צריך להדק את השלום בין עם לעם, ויחד עם זה להיזהר שתהליך הגלובליזציה והמונדיאליזציה לא ימחק את האופי המיוחד של כל עם ועם.

אמנם קשה וכואב לראות שהלאומיות גורמת לעתים שפיכות דמים, ולא דווקא לאומיות אלא כל רעיון דתי או חברתי הנמצא בידי אנשים פנאטיים. רוצה לומר: לא הרעיון גורם שפיכות דמים אלא הפנאטיות של האוחזים בו, שאינם בעלי מידות טובות, חושבים שאצלם כל האמת וכל הצדק, ואינם סובלים שמישהו יהיה שונה מהם. כך העולם מלא מלחמות על בסיס לאומי, דתי, כלכלי או חברתי. ככל שהאדם יזדכך, ככל שאופיו יהיה טהור ועדין יותר, כך תתמעטנה המלחמות.

והרי יש סתירה פנימית בין הלאומיות לבין המוסריות, שהלאומיות טומנת בחובה מין אגואיזם קולקטיבי. אנוכיות זו היא הכרח, שהרי כל עם חייב לדאוג לעצמו לפני שידאג לאחרים, שמא יבולע לו. דאגה מופרזת לעמים אחרים, כמוה כהתאבדות לאומית.

אך הדבר שונה לגבי עם ישראל, שמטרת קיומו אינה דאגה לעצמו אלא הבאת ברכה לכל המין האנושי, כפי שנאמר לאברהם אבינו, אבי האומה הישראלית: "ואעשך לגוי גדול ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב ב). אכן אנו רואים אותו דואג לא רק למשפחתו, אלא לכל אדם באשר הוא אדם, מתמסר להכנסת אורחים מכל עם ולשון ומתפלל אפילו על אנשי סדום. לכן הוא מכונה "אב המון גויים" (בראשית יז ד), אבי כל המין האנושי.

אם כן, מה הצורך באומה מיוחדת? אלא שכמו שאדם זקוק ללב, כך המין האנושי זקוק לעם 'לבי'. רבי יהודה הלוי כותב שעם ישראל הוא לב האנושות (כוזרי ב לו). לא לב מנותק, לא לב מתנשא, לא לב קפוא במקרר, אלא לב חי המזרים חיים לכל האברים. כמו שאהבת הלב היא אהבת כל האברים, כך אהבת עם ישראל היא בעצם אהבת כל המין האנושי. כאשר אנו מתאמצים בעבודתנו הלאומית, בחיזוק ישיבת עם ישראל בארצו, בחיזוק צבאו ומדינתו, אנחנו בעצם פועלים למען האנושות כולה. אין זו אהבה אגואיסטית אלא אהבה אוניברסאלית.

אכן מאז התיישב עם ישראל בארצו, בקע ממנו אור רב שהתפזר בכל עמי ארץ והביא להם אושר וברכה.

גם לאורך הדורות, כאשר סבלנו כל כך מהעמים שסבבו אותנו "כל גויים סבבוני... סבוני כדבורים", לא חדלנו לרגע להתפלל לאושרם ולהצלחתם, וחתמנו את שלוש תפילותינו היומיות באמירת "עלינו לשבח" לטובת ברכת כל המין האנושי.

אנו אוהבים את כל האדם אשר על פני האדמה, אלא שאהבתנו לעם ישראל עמוקה יותר. מה שמוטל עלינו עתה הוא לחזק את קשרי האהבה בינינו בתוכנו, וכאשר נסיים מלאכה זו, נחל לצעוד אל עבר השלום העולמי.