שיעורי הרב שלמה אבינר

אז ראינו שאלה למה הקב"ה ברא אותנו בכלל? 

'''התשובה:''' במסל"ש פרק א' שזה כדי להדבק בה'. וזה גם עבודת ה' הגדולה וגם העונג הכי גדול לנשמה שבלימוד תורה וקיום מצוות יש לה עונג. זה מסביר את כל המצוות. זה מסביר ומשיב לשאלה של האדם- למה שאני מקיים מצוות אני כביכול מפסיד, זה לא אתה מפסיד, זה היצר הרע, זה החומר שבאדם שהוא מרמה אותך לומר שהוא אתה. אבל זה גם מתרץ עוד קושייא גדולה מאוד והיא כל האיסורים אשר בדרך האדם עלי אדמות. "צדיק ורע לו". לא מתרץ אלא מעלים את השאלה. כמו שלפעמים כתוב בגמ' זה התירוץ ולםעמים כתוב "לא קשיא". דוג'- למה לא באת אתמול לשיעור? האופניים שלי היו מקולקלות, אולי זה תירוץ נכון או לא, שהרבה באים בלי אופנים. כלומר הקושיה קושיא ועל התירוץ נדון. תירוץ אחר- השיעור כבר איננו, זה לא תירוץ אלא השאלה איננה.

אם העולם הוא עולם של תענוג אז הייסורים הם קושייה וצריך לתרץ אותם. הרמב"ם כותב לתלמידי אריסטו שיש להם השקפת עולם של נהנתנות למחצה. גם להנות וגם למלא חובתו. לא קיצוני רק להנות ולא קיצוני לא להנות בכלל. זה נהנתנות למחצה וזהו אריסטו, וזה מצא כן בעיני הרבה מאוד יהודים. אגב הרמב"ם ב8 פרקים ועוד ראה מה אפשר להוציא מזה וגייר את זה. את הנהנתנות למחצה של אריסטו. ולכן יש לו תירוץ במו"נ ג,יב- רוב העולם הוא תענוג, רוב האנשים לא חולים רוב האנשים לא טובעים בים ורוב האנשים לא נהרגים מהר געש, הרי דיברנו על נהנתנות למחצה, וזה בסדר עולם שרובו תענוג, ומה שנראה לך שהעולם הוא רק רע רע רע זה קלקול מחשבי שכלי, מידה רעה. 

אבל לפי היסוד שהעולם נברא בשביל דבקות אלוקית- השאלה לא מתחילה. זה כאילו אדם בא לאוניברסיטה כדי ללמוד רפואה והוא בא ושואל איפה הקורס לאומנות? נומר לו- פה זה לא אקדמיה לאומנות! תבעו בחיטים והודה לו בשעורים, מה הקשר? העולם הוא לא עולם של נהנתנות למחצה שליש ולרביע. אם יש יש אם אין אז אין. ולכן הוא אומר בהקדמה- זה הבל, הבל נטעה-מטעה. ההבל הזה משכח ממך, משכר אותך לומר שהוא אמת, אך הוא אהבל נטעה. אדרבה, הוא הופך את הכיוון במכונת קיטור, במקום להתגונן מהקושיא למה יש צרות בעולם – הוא הופך את זה להוכחה, שלא יתכן שהעולם הוא עולם של מילוי הנאה, שאם הוא עולם של מילוי הנאה- אז הוא באמת עולם לא מוצלח! מסל"ש אומר שהאדם עובר הרבה צרות, הוא מתאר בהתחלה בפרק א' "כיוון שהוא עובר הרבה צרות לא יעלה על הדעת לומר שהוא עולם של מילוי הנאות. 

אז זו מחלוקת הפוסקים? לא קושיה. גם הרמח"ל מודה שיש חיים טובים ונחמדים, אבל הרע והסבל עורבים לך בכל פינה, היום אתה עשיר מחר אתה עני, היום אתה חי מחר אתה מת, בלע התראה. היום אתה בריא היום אתה חולה. וזה כולל את כל הרעות שבעולם. אבל אתה רואה שהחיים הם כגלגל? אבל מה זה משנה, כרגע טוב לי, אלא שזה תלוי האם החרדה הקיומית היא חלק מן ההוויה היומיומית. החרדה הקיומת אומרת אני לא חיי רק את היום, אלא את כל מה שיהיה לי עד סוף חיי. אם כן אני מקנא בך. יש פילוסוף גרמני שאמר בעצם אתה חיי בצל המוות, אז מה אתה מציע? תתאבד, לפחות אז הדברים ברורים. אין שמחה כהתרת הספקות. הפילוסוף הזה נהרג בתאונת דרכים, בעוד שלא יודעים אם זה היה תאונה או לא.

הקב"ה ברא את העולם להיטיב לנבראים, ומה זה להיטיב לנבראים? דבקות אלוקית. ומה זה דבקות אלוקית? זה במאמץ, ואם זה לא מאמץ-זה מלאכים, שהם מתענגים עינוגים אינסופיים, אבל האדם זה לעבוד את ה' בקשיים. ובשביל הקשיים האלה ה' ברא את כל היצר הרע. כל היצר הרע וכל תבנית העולם וכל המאבקים והניסיונות כל זה בשביל זה.

בספר דרך ה'- הזכרנו את זה כבר, שהקב"ה מחליט להשים לך מכשולים, ועכשיו הדבקות האלוקית שלך תתעלה בזה שתהיה שבע ותלמד תורה שאתה שבע. ועכשיו עבודת ה' שלך שאתה כואב. מישהו סיפר על רב בדור הקודם שהיה לו ייסורים נוראים והוא היה בוכה בלי להפסיק והיה יושב ולומד ובוכה, אמר לו אחד שלו אן גבורה ללמוד תורה כשכואב לו, וזה אמר לו שזה מקל עליו, זו תשובה של ענווה. עכשיו זה הניסיון שלו, אני רציתי לעבוד את ה' בזה שאני אהיה ר"מ, אבל זרקו אותי אז אהיה מורה בשיעור א' אבל אני רוצה אחרת אבל זה לא תלוי בי. ה' רוצה את הדבקות שלי כמורה בשיעור א'. כי אם אני בוחר איזה דבקות זה שאלה, לפעמים מותר. 

הקב"ה הוא מחליט. מעשה בחסיד שנקלע לפני סוכות לקח את גביע הזהב הקידוש שקיבל מסב סבו של הבעש"ט מכר אותו וקנה את 4 המינים. ושאלה אשתו מאיפה קנית? ואמר לה מהגביע. ואמרה לו הרבה פעמים אמרתי לך שתמכור אותו בשביל לחם לילדים ולא הסכמת והוא אמר שזה מצווה, לקחה האתרוג וזרקה אותו לרצפה ונשבר הפיטם. אמר החסיד רציתי לעבוד את ה' באתרוג ועכשיו אבוד אותו בזה שלא אכעס. ה' בוחר לך איך תדבק בו, יש יותר ממצב אחד. אתה צריך למנוע את המצבים אשר מפריעים לך לדבקות אלוקית. כל אחד מכיר את עצמו. 

מפריע לי לדבקות אלוקית כשאני אצל הדוד הזה, מדברים שם לשון הרע ללא הפוגה, אך עכשיו אין לי ברירה אני חייב להגיע, אז אני אבוא ואני אתאמץ לעבוד גם שם את ה'. אני לא בוכה, אני לא בוחר את הניסיונות. בהקדמת המסל"ש אין לשער את החכמה שיש במסל"ש. זה ספר קטן שהוא הכניס עולמות בפנים. אבל אנחנו רואים את הספרים האחרים של הרמח"ל, ואיך הוא הכניס במסל"ש פה במשפט פה ב2 שורות רעיונות עמוקים של ספרים אחרים כמו אדיר במרום, קלח, דעת תבונות, דעת ה'. המסל"ש סדר הוויכוח הוא לא הכרחי, אם היה רוצה הרמח"ל היה מוציא אותו ככה. אפשר ללמוד אותו אך לא לומר שזה הכרחי.

לכן הקושיות האלו נופלות, אלו ניסיונות. כלומר, מצבים שרבש"ע יוצר כדי שתוכל להתעסק בדבקות בה'. מדרך הטוב להיטיב. ממילא הוא אומר בשורה השלישית של המסל"ש שהעינוג העליון הוא בעוה"ב, וכאשר מדבר בחסידות על העינוג פה- לא מדובר על עינוג גשמי, אלא עינוג רוחני. אז מה אי אפשר להתענג תענוגות גשמיים? בוודאי אפשר, בהקדמה- מה שנצרך כדי להרגיש טוב. לא להסתגף. פרישות זו מידה גדולה. פרישות זה שאדם מסתגף והוא לא מפסיד. הוא לא צריך את זה. זה לא מעניין אותו, הוא לא מרגיש נפסד. זה לא מעניין אותו. איך זה יכול להיות שלא? יש דברים אחרים שמעניינים אותו. 

יוצא שהמאמר העולם נברא למלא חובה זה מה שנקרא לפעמים אצל הרב קוק- מחשבה יסודית. כלומר, מחשבה אחת שאפשר לגזור ממנה הרבה מאוד מחשבות, הרבה מחשבות משנה המתפצלות מהמחשבה היסודית. בכלל הרמח"ל בנוי בצורה מאוד שיטתית. וככה בספר דעת תבונות הוא מסדר קושיה תירוץ. הוא מאוד שיטתי. וכן המסל"ש הוא טבלה. ואפשר לסכם את כל הספר בטבלה. גם הספר קלח פתחי חכמה- זה הוא כתב אע"פ שבהקדמה הוא אומר שהוא מצא את זה. 

הוא טוען שמצא בכתב יד ישן, רואים במרחב של קילומטר שזה הרמח"ל, אלא שכתב ככה בגלל ענווה, ובגלל שנדע שאין חידושים. ומה שנראה לך אצלו חידוש זה לא חידוש, זה ישן. האויבים שלו תקפו אותו והוא אף פעם לא ענה, הם סיפרו לרבו והרב שלו אמר לו- מניין לך כל אלו? והוא ענה לרבו זה מפה וזה מפה. על כל דבר, יש מקור מדויק עם הרחבה והעמקה גדולה.

==








































==

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: שאלות כלליות באמונה (מאמרים)]]