שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

לך לעבוד

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

לך לעבוד

[הרב שלמה אבינר]


לך לעבוד. יש יותר מדי אנשים שאינם עובדים במדינתנו. אין הכוונה למי שתורתם אומנותם ולומדים תורה בשקידה יומם ולילה, ובזה הם בונים את האומה. אלא יש עשרות אלפי צעירים שלא למדו תורה מעולם ולא עבדו מעולם. בכל המגזרים יש סתם בטלנים. ממוצע האנשים העובדים במדינה הוא מן הנמוכים בעולם. נמוך יותר מאוסטרליה ורומניה. בושה וחרפה! לא קמים בבוקר לעבוד, לא מייצרים, ומהווים נטל על החברה.

שמא תאמר: אין עבודה! אם כן, למה מביאים עשרות אלפי פועלים גויים מחוץ לארץ? אלא כוונתך שעבודת כפיים אינה מתאימה לך. איפה זה כתוב שרק להיות סוחר הוא מכובד???.

סוחר הוא חיוני למדינה. אבל עבודה יוצרת עומדת במדרגה גבוהה יותר. זו שערוריה - בקושי אפשר למצוא במדינתנו אדם היודע לתקן רכב או לבנות קיר. יש יותר מדי אווירה של 'איך לסחוט כספים מן המדינה', אווירה כללית של חברה נתמכת, אווירה של 'איך להסתדר בלי לעשות כלום'.

התנועה הציונית, נוסף על שיבת ציון, נתאפיינה באווירה של עבודה ושל יצירה, וראתה בזה אידיאל של השתחררות מן הגלות. יש לחזור לאווירה הזאת.

לא ייתכן שמדינת ישראל תוציא כסף יותר ממה שהיא מכניסה. אין שום סיבה שאנשים שעובדים באמריקה יפרנסו אותנו. זה חילול השם. אדרבה, עלינו להוציא פחות ממה שאנו מרוויחים, כדי להחזיר את החובות שאוכלים אותנו בריבית שלהם.

חייבים לצמצם בהוצאות המדינה. כמובן, יש אחריות כלפי מעוטי היכולת, אך גם אי אפשר להכביד יותר מדי במסים על העשירים. עתה נוצר מצב ש-10% מהאוכלוסיה משלמים 90% מן המסים. כאשר נטל המסים כבד מדי, אז התוצאות הן, או עזיבת הארץ, או העתקת מפעלים לחוץ לארץ, או העלמת מס, או חיפוש פרצות בחוק כדי להקל על הנטל – ובין כך ובין כך העניים יוצאים נפסדים.

הפתרון הוא לעבוד. לעבוד כל עבודה. פשוט תעבוד ואל תצטרך לבריות. "עשה שבתך חול" – באיכות הסעודות - "ואל תצטרך לבריות".(שבת קיח א). לעולם יעבוד אדם עבודה זרה – עבודה שהיא זרה לו - ואל יצטרך לבריות

לעבוד – זה כבוד. "גדול הנהנה מיגיע[ כפי]ו יותר מירא שמים... שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא" (ברכות ח א).

אדם צריך להיות מאושר לעבוד, לינוק מן העבודה היצרנית והמפרנסת שמחה פנימית. אז אינו זקוק לבידור. במקום סיפוק בעבודה מחפשים בידור, וגם הבידור עצמו הולך ונופל: במקום שמחה של להיות ביחד, לשוחח, לשמוע דבר תורה, ליזום – משקיעם כסף לשלם לבדרנים שישעשעו אותנו, כאשר אנו יושבים פסיביים.

עבודה אינה עונש מן השמים. אין היא עבדות, ואינה בזבוז זמן. היא חירות, היא יצירה.

רבנים גדולים עלו מתימן ולא ראו שום פחיתות כבוד בביצוע עבודות פשוטות. במה ראו ביזיון שלא יסולח? - בקבלת מתנות בשר ודם [עיין ברכת המזון].

פגשתי אדם מטאטא מדרגות בבית של דודתי ז"ל. -שלום, אמרתי לו, מי כבודו? -עולה חדש מרוסיה, השיב לי. -מה היה מקצוע שלך שם? -רופא. -אין זה מפריע לך להיות מנקה מדרגות? -בכלל לא, השיב, עבודה זה כבוד, יש לי גם זמן לחשוב.

שנתיים לאחר מכן פגשתי אותו בבית חולים עם חלוק לבן. -מה מעשיך כאן? -רופא. סגן מנהל מחלקה.

זה הכלל - לך לעבוד. אין זה ישר שאנשים אחרים יעבדו כדי לפרנס אותך. וקל וחומר שזה חילול השם שגויים באמריקה יעבדו כדי לפרנס אותנו.

לך לעבוד.