שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

לימוד תנ"ך מדעי (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

לימוד תנ"ך מדעי

[מ"באהבה ובאמונה"]


שאלה: יש נטייה גוברת להחדיר בישיבות את הגישה המדעית האוניברסיטאית של לימוד מקרא, כלומר, השוואות עם מקורות שונים, הארה היסטורית, ניתוח סגנוני, ביקורת מוסרית ואפילו שימת לב ליופי. לכאורה אין פסול בגישה זו, שהרי סוף סוף רצוננו להרבות דעת, האמנם?


תשובה: בוודאי שרצוננו להרבות דעת, כותב רבנו הרב צבי יהודה קוק במאמרו "הגישה המדעית למקורות ישראל" (לנתיבות ישראל ב רמב). "הרי בזה הננו עסוקים בישיבות יום ולילה, לדעת מקרא משנה, גמרא והלכה. הננו אנשי מדע, הטורחים בלימוד ועיון, דעת והשכל. "אנו הרי מעוניינים לדעת ולהבין את מקורות ישראל. כלום ניגשים אנו אליהם שלא במגמה לדעתם"? אלא הכל תלוי בנקודת המוצא. האם אנו מאמינים שמה שיש לפנינו הוא תורה מן השמים מן האות הראשונה עד האות האחרונה, או אנו חושבים שיש כאן תוצרת אנושית? ישנם מלומדים המסתכלים על המקרא כעל יצירה שבני אדם בדו מלבם, איזה טקסט ספרותי היסטורי. הם רואים את עצמם מעליו, והם מחליטים על פי שיקולם אם טקסט זה ראוי לבוא בקהל האמת והמוסר. זו "שיטה פסולה לחלוטין בגישה למקורות ישראל, לתנ"ך לתלמוד ולאגדה".

את השיטה הפסולה הזאת הם מכנים מדע, טוענים למונופול על מדע ביומרתם, ופוסקים שמה שלומדים בישיבות אינו מדע.

בסוג זה של לימוד תורה, אין אומרים שהמאור שבה יחזירו למוטב, שהרי הלומד נעול בפני המאור, בהיותו מתייחס לטקסט בזלזול, כאשר החוקר הוא המחליט אם יש לו ערך אם לאו (עיין רמב"ם הלכות תלמוד תורה ד א. שו"ע הגר"ז הלכות תלמוד תורה ד יז. ד ג. קו"א).

מתוך גישה פירודית זו, כאילו אובייקטיבית, הוא לא יבין מאומה. שערי התורה נעולים בפניו, כי אינו מאמין באלוהיותה. ננעלים לפניו השערים האלוהיים של החכמה האינסופית שקדמה לעולם, ושבה הסתכל הקב"ה וברא את העולם.

אילו היינו שואפים לידע במובן המלא, לידע תוך התעמקות, תוך נקודת מוצא שלפנינו תורת אמת, אמת ממש, אמת שאינה ניתנת לערעור, אמת משמים ולא מפי בני אדם, וכל מטרתנו היתה לגלות את האמת, להבין את האמת, תוך היותנו מאמינים ומשוכנעים שאמת לפנינו, שלעת עתה היא נסתרת מעינינו - אז היתה שאיפתנו חיובית וכנה.

בשאיפה זו חובה עלינו להתעסק בכל השטחים המוצאים להם ביטוי במקורותינו. עלינו לייחד את חתירתנו בתנ"ך, בדברי הנבואה, בצורת דיבורם, לעסוק באמת שביופי הדברים, באמת שבסיפורים ההיסטוריים, באמת שברעיונות המוסריים, ועל אחת כמה וכמה באמת שבמצוותינו הקדושות".

אנחנו משתדלים לגלות את האמת, לא ליצור אותה. לא אנו נעניק גושפנקא של אמת. אלא מתוך הכנעה אנו עומדים מול האמת האלוהית ורוצים להבין אותה. אנו מאמינים ומשוכנעים שאנו עומדים מול שכל אלוהי אינסופי, שהקב"ה בחסדו מלמד תורה לעמו ישראל, נותן לנו תורה שאנו יכולים ללמוד ובה להתעמק, ולספוג אותה לתוכנו.

הכל מתחיל מיראת שמים. מי שאין יראתו קודמת לחכמתו, לא יטעם טעם תורה לעולם. אותו חוקר, כאילו אובייקטיבי, נפרד מדבר ד', וקובע מה אמת ומה פרימיטיבי לדעתו. הגישה הזאת "שכחה את היסוד הראשון שבאמונה, שדברי תורה משמים הם. גישה זו אינה מבדילה בין כתבי שמים לכתבי בני אדם, ויחסה לשניהם שווה הוא. מאחר שכן, כל רעיון הנראה לה כבלתי מובן, פסול הוא, לפי שהכל נמדד בקנה מידה אנושי". ומתוך כך אין לה אפשרות להתרומם ולהיות מוארת על ידי אמת עליונה.

הכל תלוי בנקודת המוצא. מותר להקשות קושיות, אבל מתוך אמונה ויראת שמים. כאשר הגאון רבי עקיבא איגר אינו מבין את התוספות הוא כותב: צ"ע, צריך עיון. מי צריך עיון? התוספות?! לא! הגמרא קשה ואינה מובנת? לא! אנחנו מוקְשים ואנחנו איננו מבינים. מחר יבוא תלמיד חכם, יסביר לנו, והכל יהיה בהיר ונהיר.

"ואנו ניגשים למקורות ישראל כאל מקורות שנתנו משמים, שדבריהם דברי אמת, אמת בלתי מעורערת וכל מגמתנו היא לגלותה, לגלותה ולא ליצור אותה, ולשם גילויה, הרי משתמשים אנו בכל האמצעים העומדים לרשותנו".


  • פורסם בשאילת שלמה 244