שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

שריפת חידושים

ש: יש סיפורים על גדולי ישראל שמרוב ענוותנותם זרקו את החידושים שלהם לאש. מותר? (כך מסופר על בעל תוס' יו"ט, הרבי מקאצק ובעל חידושי הרי"ם).

ת: זה ביטוי לומר שהם גנזו (ולשאלה זו, השיב הגר"ח קניבסקי: "אין לסמוך על סיפורים". חוברת דרך תורה קח-קט – מ"צ).

לימוד תורה ותשובה

ש: האם זה נכון שיש לעשות תשובה לפני הלימוד?

ת: כן. כדי שהלימוד יהיה מתוך טהרה ויראת שמים. אבן שלמה. נפש החיים. אורות התשובה. וסיפרו שדברי 'קצות החושן' התקבלו בכל העולם מפני שלמד ביראה גדולה ולפני כל לימוד הלך לחדר מיוחד ועשה תשובה בבכיה עצומה. פסקי תשובה קנה הערה 34.

קמיעות

ש: האם כדאי לי קמיע כדי להצליח בלימוד תורה?

ת: מצליחים בלימוד תורה על ידי עמל תורה ואין צורך בקמיע. החיד"א בשם רבי חיים ויטל תלמיד האר"י ז"ל הזהיר להתרחק מדברים אלה. וכן כתב ספר חסידים (חיד"א בזרוע ימין פתח עיניים אבות א יג. ספר חסידים רד-רה. מקור חסד שם ובסוף עמ' תקפו. נר באישון לילה 286, 289. ולשאלה זו אמר הגר"ח קניבסקי: "אל תיקח קמיעות". סגולות רבותינו 286 – מ"צ).

לימוד תורה לרפואת חולה

ש: איך מותר ללמוד לרפואת מישהו, הרי אסור להתרפא באמירת פסוקים, שו"ע יו"ד קעט ח?

ת: זה אם מתכוון שעצם אמירת הפסוקים תרפא, אך אם לומד כי זו מצוות ד', אז זכות קיום המצווה מביאה ברכה (וכן השיב הגר"ח קניבסקי. סגולות רבותינו 298-297. עיין שו"ת התעוררות תשובה יו"ד פז. ובס' 'רוח חיים' של רבי חיים מוולוז'ין, פירושו על פרקי אבות, הוא מספר על המשנה הראשונה, שפעם אחת אישה צעקה על הט"ז: "אהה אדוני, והנה בני נחלש למות"! הט"ז אמר לה: "התחת אלקים אני". אמרה: "אל התורה שבאדוני אני צועקת, כי הקב"ה ואורייתא חד הוא". אמר: "הלא זאת אעשה לך, דברי תורה אלו שאני עוסק כעת עם תלמידי, אני נותן במתנה לילד, אולי בזכותו יחיה, 'כי בדבר הזה תאריכו ימים' כתיב”. ואכן באותה שעה חלצתו חמה [נשלף החולי ויצא מגופו] – מ"צ).

סיני ועוקר הרים

ש: הגאון רבי שלמה קלוגר אמר שדברי חז"ל (ברכות סד, א) שסיני עדיף על עוקר הרים לא שייכים בימינו שהתפשטו הספרים (הגהותיו של הגרש"'ק לפרי מגדים או"ח אשל אברהם סוף סימן קלו). האם כך להלכה?

ת: חידושו אינו מוכרח ורבים חלקו עליו. רבנו הרב צבי יהודה סובר שדברי הגמרא חיים וקיימים לנצח.

למקורות נוספים לחץ כאן

ברכת התורה לאישה

ש: האם אישה חייבת בברכות התורה?

ת: כן. גם אישה שייכת לתורה (שו"ע או"ח מז יד. עי' שו"ת אורח משפט יא ב. הגרי"ז על הרמב"ם הלכות ברכות יא טז בסוף. פסקי תשובות מז יח – מ"צ).

דברי תורה לחילוניים

ש: האם מותר לומר דברי תורה לחילוניים שלא ברכו ברכת התורה?

ת: כן הורה רבנו הרב צבי יהודה (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי א ט – מ"צ).

לימוד תורה לאבל

ש: שאלתי את מו"ר הגר"ש אבינר: מסופר בבן יהוידע ברכות כד ב על רב גדול שלא יכול להתאפק מללמוד תורה בעת אבלות. ויש עוד סיפורים דומים. אפשר לנהוג כן?

ת: והשיב: לא. אמנם בירושלמי מועד קטן (ג ה) מי שלהוט אחר התורה מותר ללמוד בזמן האבלות. אך לא נפסק להלכה.

למקורות נוספים לחץ כאן

מסכת ביצה או ביעא

ש: כתב המג"א (או"ח סוף ס' קנו) בשם המהרש"ל (בים של שלמה ב"ק פ"ד) שאין לומר ביצה אלא 'ביעא' משום הדין ש'אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו'. וכן כתב ה'תפארת ישראל' (הקדמה למסכת ביצה) מהגמרא בסנהדרין (ה, ב), שתלמיד אחד דרש שמי ביצים אינם מכשירים לטומאה, וטעו, שסברו שאמר שמי בצעים אינם מכשירים ונכשלו בזה (ראה תוס' שם), וכיון שקרה קלקול בזה, הנהיגו לומר בלשון חכמים ביעא במקום ביצה כדי שלא יכשלו עוד. אמנם בליקוטים שנדפסו בגליון המשניות בריש משניות ביצה מובא שבוודאי עדיף להשתמש בלשון הקודש ולא בתרגום, וגם מובא בשם הגאון מווילנא שלא קיבל בזה את דעת המהרש"ל והמג"א (ראה עוד שם באריכות). והמ"ב (קנו, ד) לא מביא את כל דברי המהרש"ל והמג"א הנ"ל, אלא מביא: "אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו" (פסחים ג, א). האם יש לומר ביצה או ביעא?

ת: לא חוששים. כלומר, קוראים למסכת בשמה - "ביצה".

[וכן הגרי"ד סולוביצ'יק בהזכירו את המסכת ביצה, היה רגיל לבטאה כרגיל, ולא היה משנה לקרותה ביעא (מפניני הרב עמ' קצד).

פעם גם שאלתי את הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מחבר ספר 'גם אני אודך', מה המנהג בבני ברק במקום מגוריו, ואמר שיש אומרים ביצה ויש אומרים ביעא. אחר כך ראיתי בספר 'ארחות רבנו' (ח"ד עמ' קעג) שהג"ר קניבסקי, בעל 'קהלות יעקב', אמר "ביצה" ולא "ביעא". וכן מובא בספר 'אמרי מאיר' (עמ' ריב) שכשמזכיר הגרי"ש אלישיב מסכת ביצה איננו אומר ביעא, אלא אומר ביצה ככתבה – רשם מ"צ.]

סעודת סיום

ש: האם סיום הוא רשות או חובה?

ת: יש לעשות סיום, אבל אפשר ביחידות (שו"ע יו"ד רמו כו הגה).

סיום על משניות

ש: האם אפשר לעשות סיום על מסכת במשניות?

ת: אם למדו בעיון (שו"ת יחוה דעת א מ).