שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

והגית בו יומם ולילה

ש: האם יש ללמוד תורה יומם ולילה כפשוטו? ומה עם תרבות הפנאי?

ת: לפי רבינו יונה (אגרת התשובה דרש א יג), הגר"א (יו"ד רמו סק"ד) ובעל התניא (שו"ע הגר"ז ג ד) וכך נוטה המשנה ברורה (קנה סק"ד), יש ללמוד כל רגע פנוי, מלבד מצוות, פרנסה הכרחית וצרכי הגוף ההכרחיים. לפי זה אין תרבות פנאי. לפי האור שמח ריש הלכות תלמוד תורה, יש לקבוע עיתים לתורה וכל המרבה זה משובח, וכל אחד יתאמץ לפי כחו. וכן אבן האזל מלכים פ"ג בהשוואה ללימוד תורה של מלך וכן מרן הרב קוק על חובת תלמוד תורה במאמרי הראיה (עמ' 199).

לימוד בהרהור

ש: האם מי שלומד בהרהור בלי להוציא מפיו, יוצא ידי חובת מצות תלמוד תורה?

ת: בעל התניא כתב שאינו יוצא ידי חובה, ככל מצוה שבדיבור, אלא אם כן שומע מפי המדבר, כי שומע כעונה. שו"ע הגר"ז הל' ת"ת ב יב. ויש שהוסיפו שהוא הדין שומע מפי קלטת או אפילו שידור חי. פס"ת קנה הערה 51. אבל זה חידוש. ובאופן פשוט יוצא ידי חובה. אך ודאי יותר טוב בדיבור.

ש: אבל אין מברכים ברכת התורה על הרהור? שו"ע או"ח מז ד.

ת: כי אין זה מעשה. אבל זה בכל זאת לימוד. בלי להיזהר שיטת הגר"א שם שגם על הרהור מברכים. על כל פנים, המצוה היא ללמוד, והרי גם בהרהור הוא לומד. ובודאי לא יימנע מלימוד בהרהור איפה שאינו יכול בדיבור, כגון אם יש דבר לא צנוע. פס"ת קנה ו הערה 53. וכן מותר במקלחת נקיה שדינה כחדר אמצעי.

שכחה בלימוד תורה

ש: האם נחשב לימוד תורה לי גם כשאני שוכח את מה שלמדתי?

ת: מה שלומדים צריך לזכור. יש הסוברים שהגדר של לימוד תורה הוא אם לומד בצורה שלא ישכח, ואם לומד בצורה שישכח, זה חסרון בעצם הלימוד. אדם הלומד צריך להתאמץ על מנת לא לשכוח ולעשות חזרות. מרן הרב קוק כותב לאחיו ('אגרות הראיה' ח"א עמ' ט): "מאד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלש פעמים על תלמודך. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד על פי הנסיון כי אי-אפשר כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק קודם שתתחיל פרק אחר. כי אין תועלת כלל בלימוד שנשכח מיד אחר הלימוד". והגרי"ש אלישיב היה מרבה לצטט אגרת זו של מרן הרב קוק (אי"ש שלום עמ' 34-33). שאלו את רבנו הרב צבי יהודה כמה פעמים הוא חזר על הש"ס, והשיב בתמימות: מאה ואחד פעמים, כמו שכתוב בגמרא (עיין חגיגה ט ב). בשו"ת 'תשובות והנהגות' (א, תקלט), כתב הג"ר משה שטנרבך: "שמעתי מעד נאמן בשם הקדוש ה'חפץ חיים' זצ"ל, שאם אדם לומד ולא חוזר ארבע פעמים על תלמודו, לא יצא ידי חובת מצות תלמוד תורה. כוונתו, שהמצוה ללמוד היא כדי לזכור, אבל פחות מד' פעמים, שהלימוד אינו על מנת לזכור, לא יוצאים" (כך מפורש ברש"י על ברכות ו, ב ד"ה "אגרא", שלימוד שאינו על מנת להעמיד את השמועה אין בו שכר לימוד. מובא ב'מאיר עיני ישראל' ח"ב עמ' 201). עוד מסופר בספר 'מעשה איש' (ח"ז עמ' לד), על אדם שביקש מה'חזון איש' ברכה לזכרון יותר טוב בלימוד התורה. שאל אותו ה'חזון איש': "כמה פעמים אתה חוזר על כל פרק?" ענה: "בערך 7-6 פעמים", אמר לו ה'חזון איש': "אני איני זוכר לאחר 7-6 פעמים, אלא לאחר 20 פעמים".

לכן, העיקרון הגדול הוא לעשות חזרות ככל האפשר. אך יש כלל יותר גדול: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ" (עבודה זרה יט, א). אם אדם לומד מתוך כפייה עצמית וצער, כך שמרוב חזרות ימאס לו הלימוד, אין לו להעמיס על עצמו המון חזרות. לכן, אדם צריך ללמוד בצורה שהוא שמח בה ושהלימוד חודר לתוכו פנימה.

נרדם בשיעור

ש: כל פעם אני נרדם בשיעור, האם יש ערך ללימוד הזה?

ת: ודאי. כיון שמתעכב בבית-המדרש - ומה שנרדם, זה אונס. שו"ע או"ח קנה מ"ב סק"ו. פס"ת שם הערה 8. אבל כמובן עדיף להתגבר על השינה.

קשיים בלימוד תורה

ש: אם אני לומד ובקושי מבין ומספיק, יש ערך ללימוד הזה?

ת: "אדם שטרח בתורה כל מה שהיה יכול לטרוח, אף על פי שלא עלה בידו אלא דבר מועט, נותנים לו כאותו שטרח כמותו ועלה בידו הרבה דלפום צערא אגרא". אור זרוע הלכות ק"ש סק"ו. וכן בספר הזוהר. בספר חסידים. פס"ת ב. ובעולם הבא מקבל הכל. שו"ע הגר"ז הלכות תלמוד תורה ב יג.