שיעורי הרב שלמה אבינר

לחיצת יד אשה

שאלה: מה הדין אם אשה מושיטה לי יד לשלום, ואם לא אחזיר היא תהיה נבוכה ומבוישת? האם אין כבוד הבריות דוחה עניין זה של נגיעה בעלמא? וכן להיפך אם איש מושיט ידו לאשה?

תשובה:

1. קודם כל אין היתר בנגיעה בעלמא. לפי הבית יוסף לדעת הרמב"ם גם נגיעה בלי חיבה אסורה מן התורה, והיא ביהרג ואל יעבור (יו"ד קצה). לפי הרמב"ן נגיעה של חיבה אסורה מדרבנן, ולפי הש"ך נגיעה שאינה של חיבה אינה אסורה מן התורה אפילו לרמב"ם (שם). רוב האחרונים הסכימו עם הש"ך שנגיעה שאינה של חיבה אינה אסורה מן התורה. אך יש אחרונים שאמרו שבכל זאת היא אסורה מדרבנן (עזר מקודש סי' כ), ולכל הדעות הוא דבר מכוער.

2. מכל מקום אין זה ברור שלחיצת יד אשה אינה נגיעה של חיבה. הגר"מ פיינשטיין מזכיר סברה זו שאין זה דרך חיבה ותאווה, אך מסיק שלמעשה קשה לסמוך על זה (שו"ת אגר"מ חאה"ע ח"א ס' נו). וכן כותב הבן איש חי שזו נגיעה של חיבה (עוד יוסף חי מובא באוצה"פ אה"ע ס' כ אות ג). וכן משמע מספר חסידים שאוסר בתוקף תקיעת יד של אשה לגוי (ס"ח תתר"ץ), על אף שזה נראה מנהג של נימוס, אלא שיש בזה גם צד של ידידות. הגרי"י קניבסקי בעל קהילות יעקב אמר בשם החזון איש שנתינת יד, דינה כמו חיבוק ונישוק, והיא ביהרג ואל יעבור (מובא בספר טהרת עם ישראל לרב וגשל עמ' 44).

3. על כל פנים הגרי"מ אהרנברג הסתפק לגבי החזרת יד שמא אינה דרך חיבה, אם כי היא דרך חיבה מצד המושיט, אך אולי אינה דרך חיבה מצד המחזיר שזה בדרך נימוס. אך הוא דוחה סברה זו, ומסיק שאי אפשר להקל בזה, וגם האשה מתכוונת לחיבה, ואז הוא מכשיל אותה ועובר על לפני עיוור. הוא מוסיף שאין לחוש משום הלבנת פנים, שהרי מן הדין יש להפריש עובר עבירה מאיסור ויתכן שתהיה בזה הלבנת פנים, כדברי הרמב"ם שאם אין דרך אחרת יש להכלים את החוטא כדי להצילו מחטא (דעות ו ח), ואמנם אין בידינו להפריש בכגון זה, אך בודאי שאין לסייע, גם אם היא תתבייש מפני כך.

ובכלל הוא כותב שאין זה נקרא שהוא מבייש אותה, אלא היא שהפסידה את עצמה וגרמה לעצמה שילבנו פניה. הוא מסיק הלכה למעשה שאין להקל בשום אופן (שו"ת דבר יהושע ב אה"ע טו). הוא הדין לגבי קרובות משפחה (עי' רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא ו).

מעשה רב בגר"מ אליהו הראשון לציון שנערכה לו קבלת פנים אצל מלכת אנגליה, והיא הושיטה לו ידה, אך הוא נאלם דום והצמיד ידיו לצדדיו לעיני כל בית המלוכה והטלויזיה. בערב התקבלה התנצלות מבית המלוכה על כך שהביכו אותו, ובדקו בספר הפרוטוקולים, וכתוב שאין למלכה להושיט יד לרב יהודי.

ושוב מעשה רב בגר"ע יוסף הראשון לציון שקיבל פרס ישראל ונערכה לו קבלת פנים, וכאשר ראש הממשלה גולדה מאיר הושיטה לו יד, הוא לא החזיר, העירו לו שהוא גרם למצב בלתי נעים. השיב: אני מצטער, אך קיום ההלכה קודם לכל. ושוב בערב נשלחה לו התנצלות.

הגרי"י קניבסקי כותב שכדי למנוע הלבנת פנים יש להסביר בטוב טעם ודעת, שאין זו חומרא בלבד, אלא איסור גמור בהסכמת כל גדולי הרבנים (שם).

ועוד שאלה באותו נושא

האם יש מקום להתיר לבת להיענות ללחיצת יד במקרה ויש חשש להלבנת פנים. הרי הלבנת פנים מושוית לשפיכות דמים, שנאמר: "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים", ועל שפיכות דמים נאמר: "יהרג ובל יעבור". מאידך, יש חשש לחילול השם בלחיצת יד, וכן להחטאת המושיט שעליו חל עיקר האיסור, והרי על חילול השם שחטא והחטיא אחרים אין כפרה אלא במיתה?

תשובה:

אין זה מלבין פני חברו, אדרבה הוא בעצמו גורם לעצמו. משל לאדם שנתארח אצל חברו ומגישים לו מזון שאינו כשר, ואם יסרב, המארח ירגיש בושה רבה, האם בגלל זה יהיה מותר? וכן אם רב מבקש מתלמידו להתחתן עם בתו והתלמיד מסרב, מה שגורם עלבון לרב, האם בגלל זה יהיה התלמיד חייב? אלא שאסור להלבין פני חברו על ידי פעולה שאדם עושה ויוזם ב"קום ועשה", ולא כאשר השני הוא היוזם ומבייש את עצמו על ידי שהשני אינו נענה לדרישתו ב"שב ואל תעשה".

כמובן, בכל המקרים האלה צריך לפעול בחכמה רבה, כדי למעט כמה שאפשר את בושת השני, כגון לעשות קידה מנומסת לפניו כדי להראות לו שמכבדים אותו, ולבקש סליחה שאין מחזירים יד. ועל כל המקרים האלה נאמר: אתה חונן לאדם דעת.

נלקח משאיל שלמה 149