שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

להתאבד כדי לכפר על העוונות? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם מותר להתאבד כדי לכפר על עוונותיו?

תשובה: חד וחלק – אסור להתאבד. כתוב בתורה: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם" (בראשית ט, ה). ופירש רש"י: "אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו". יש אפילו דיון בין הפוסקים אם מי שמתאבד עובד ב"לא תרצח", או זה איסור אחר.

אמנם לפעמים, אדם מתאבד מתוך כאב וצער, ואף שזה אסור, הסיבות למעשה הנורא הזה, מחייבות להתבונן אם יש להתאבל עליו.

בשו"ת שבות יעקב (ב, קיא) דן באדם שנכשל באיסור אשת איש וקיבל על עצמו בתור תשובה להטביע עצמו בנהר שהוא כמו חנק, האם יש לו דין מאבד עצמו לדעת או לא? הוא מביא כראיה את הגמ' קידושין (פא, ב), מעשה רבי חייא בר אשי שאשתו התחפשה לזונה והכשילה אותו, ואחר כך הוא נכנס לתוך תנור דולק, וגם לאחר שאשתו גילתה לו את האמת, המשיך, כי גם מי שרצה לאכול חזיר ועלתה בידו בשר טלה צריך כפרה, ומרוב עינוים, בסוף נפטר. מכאן לכאורה שמשום תשובה מותר להביא על עצמו מיתת ממש.

אמנם הוא מביא את היפה תואר שסובר שגם מי שחייב מיתה אינו רשאי להמית את עצמו ,ואם עושה כן, דינו כמאבד עצמו לדעת. אך השבות יעקב עומד על דעתו מכח המעשה של רבי חייא בר אשי, והוא סובר שהעושה כן מזומן לחיי עולם הבא, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (וכן סובר גם הרד"ל). וכן בשו"ת בית אפרים (סע' עו) כתב שמתאבד מתוך ייסורים נפשיים על עוונתיו אינו נקרא חוטא, ומותר להתאבל עליו. ובחידושי רבי עקיבא איגר (יו"ד שמה) נוטה שמותר לאבד עצמו איפה שיתקפתו יצרו ולא יעמוד בנסיון.

בגמ' עבודה זרה (יח, ב) אומרת שהיה "מעשה דברוריא", אבל לא מפרש מה קרה. ורש"י מפרש: "מעשה דברוריא שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים נשים דעתן קלות הן עלייהו, ואמר לה: חייך סופך להודות לדבריהם, וציוה לאחד תלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה, חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כיסופא (בושה)". זה באמת מעשה מזעזע. הגרי"ש אלישיב סובר שמעשה זה לא היה, כי בנוסחאות קדומות של רש"י לא נמצא. אז אולי תלמיד טועה הכניס (ספר דברי יעקב על תשובות הגרי"ש עמ' רסג). אבל אם זה כן קרה, כמו שמפרשים אחרים מבינים, יש לומר שגם ברוריא עשתה כן משום תשובה, וחנקה את עצמה בגלל שנתרצתה לעבור על איסור אשת איש. מה שרבי מאיר ברח משום בושה, אין זה מפני הבושה שחנקה את עצמה משום תשובה, אלא בושה מכל המעשה.

אמנם לא כתוב בפירוש בגמרא שחנקה את עצמה משום תשובה, אבל בשו"ת בית אפרים הנ"ל כתב, שכל שלא אמר מאיזו סיבה הוא מתאבד, אנו תולים שהוא משום תשובה. אבל שו"ת שבות יעקב הנ"ל אינו סובר כן, אלא מן הסתם, אין אומרים שזה היה משום תשובה, אלא אם כן אמר זאת בפירוש. אמנם לגבי ברוריא, יש סברא רחבה לומר שזה היה משום תשובה, או משום תשובה וצער גם יחד.

יש מי שכתב, דהיינו דווקא כשחשב בטעות שההתאבדות היא לכפרה, אף שגם זה עוון פלילי ועתיד ליתן דין וחשבון על זה, מכל מקום אין לו דין של מאבד עצמו לדעת, ואם עבר ועשה כן, מתאבלים עליו (גשר החיים ח"א פכ"ה. שו"ע יביע אומר ב יו"ד כד אות ח, ובמילואים שם. שו"ת תשובות והנהגות א, תשב).

  • פורסם בשאילת שלמה 599