שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

להיות יהודי- שיחה עם יפני (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־09:06, 15 ביוני 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (פגשתי יפאני)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

פגשתי יפאני

האוטובוס התאחר לבוא לתחנה בבית שאן, והיפאני שישב לידי מצא בי בן שיח. זה סיפור אמיתי, בהיותי חבר קיבוץ שדה אליהו אשר בעמק בית שאן, אמנם לפני ארבעים שנה אך פרטי השיחה חרוטים היטב בזיכרוני.

- מה אתה עושה בארץ? שאלתיו

- באתי לשנה ללמוד עברית.

- ולמה אתה צריך עברית?

- כדי ללמוד תנ"ך. השיב

- אין לכם תנ"ך ביפאנית?

- יש, אבל ביפאנית זה לא זה. הוציא והראה לי תנ"ך עם שולי דפים מוזהבים. העפתי בו מבט, אכן הוא צודק: זה לא זה.

תוך כדי השיחה סידרתי את שקית התפילין שלי בגובה התיק שלי.

- גם לי יש תפילין. אמר

- מה אתה עושה עם תפילין? תמהתי.

- מניח. וכי מה אפשר לעשות עם תפילין? תמה הוא.

- אבל למה אתה מניח תפילין? שוב תמהתי

- כי כך כתוב בתנ"ך!

- מה? כל מה שכתוב בתנך אתה מקיים? גברה תמיהתי

- אלא מה? בשביל מה זה כתוב? הוא צודק חשבתי

- יש לך טלית?

- ודאי.

- גם טלית קטן?

- לא. חפיפניק, חשבתי בליבי

- ביפאן אתה מקיים מצות סוכה ומצה?

- ודאי.

- איך יש לכם מצות?

- בדואר! הוא הביט עלי כעל יצור פרימיטיבי

- אתה שומר שבת?

- איזו שאלה!

- איפה אתה גר?

- קיבוץ חפצי-בה

- ואחרים שומרים שבת?

- לא, אני היחיד.

- מה אתה עושה כל השבת?

- אני עטוף טלית, מתפלל ולומד תנ"ך.

- אתה יהודי? הגעתי לשאלת השאלות

- לא!

- לא כתוב בתנ"ך להיות יהודי?

- לא. השיב בתמימות

                                   *

הוא צודק! לא כתוב: ויאמר ד' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל יהודים תהיו! אלא התורה ניתנה מראש למי שכבר יהודי. אותו יפאני נחמד, מכת המקויה, יש לו שכר על מצוות, לא שכר מצוּוה ועושה אלא שכר אינו מצווה ועושה (מלבד שבת ותפילין. רמב"ם מלכים י ט-י רדב"ז), אבל אינו יהודי. לעומתו חברי קיבוץ חפצי בה, שאינם שומרים שבת, הנם יהודים. לא משום שאתה מקיים מצוות אתה יהודי, אלא מפני שאתה יהודי עליך לקיים מצוות. עם ישראל נבחר לעם ד' בטרם קיים מצוות, אולם אחרי שד' בחר בו, נתן לו מצוות מפני אהבתו אליו (רמב"ם הלכות עבודה זרה סוף פ"א). המצוות אינן יוצרות את הטבע שלנו אלא מגלות את טבענו.

לכן, לימדנו רבנו הרב צבי יהודה, איננו מברכים לפני לימוד התורה: 'אשר נתן לנו את תורתו ובחר בנו מכל העמים' , שמזה היה משתמע שכל ערכנו הוא בגלל קיום המצוות, ואם חלילה נחדל לקיים מצוות, כבר לא נהיה עם ד', כפי יסוד ראשי של התיאולוגיה הנוצרית. אלא אנו מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". כיוון שאנו עם ד', סגולה מכל העמים, ממלכת כהנים וגוי קדוש, לכן הוא נותן לנו את תורתו.

לא מפני שאנו מקיימים מצוות ד' אוהב אותנו, אלא מפני שהוא אוהב אותנו, הוא נותן לנו את תורתו: "אהבת עולם אהבתנו ד' אלהינו... ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך" (ברכות קריאת שמע).

שמעתי הגדרה: "איננו באים מן התורה אל ישראל, אלא מישראל אל התורה". ועוד הגדרה: "הבעל שם טוב מחבק כל יהודי מפני שהוא רואה בו אות אחת מן התורה; מרן הרב קוק לומד תורה מפני שהוא רואה בכל אות ממנה, ניצוץ של נשמה מישראל" כמובן, אין סתירה. אשרינו שיש לנו רב כזה, מרן הרב, שמלמד אותנו דברים כאלה, כי בזמן האחרון, זה ממש נצרך.

אם חסומה הדרך אל עם ישראל, חסומה הדרך לתורה. אם חסומה הדרך לחלק מעם ישראל, חסומה הדרך לחלק מהתורה. לפעמים אנו כועסים, לפעמים אנו לא שוכחים, לפעמים אנו לא סולחים - אבל אנחנו אוהבים, אנחנו עם אחד, אנחנו ביחד, אנחנו בספינה אחת, אנו בפלטפורמה אחת. יהודי אוהב יהודי - זה האלף בית של היהדות.

האם האמתית אינה אומרת "גזורו", זה האלף בית של היהדות. זה הלב - להאמין בעם. זה הלב - לברוח כמו מן האש מכל פילוג, שהוא הסיכון הגדול. מריבות בינינו לעיני כל אפסי ארץ - זה חילול ה' הגדול (מאמרי הראי"ה 451-452). יש ללמוד מן ההסטוריה שהחורבן הוא בגלל שנאת חינם. ברוך ד', נוצר מצב חדש של "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" ויש לשמור עליו מכל משמר.

זכור, אל תשכח, יש לנו אויבים גדולים מבחוץ ומבפנים, ולא די בנשק כדי לנצחם אלא יש צורך ברוח לחימה היונקת מאחדות הלוחמים. לא אמרתי שאהבת ישראל היא רק אמצעי לחוסן הלאומי, אלא היא אידיאל עצמי נשגב, ונוסף לכך, בה תלויות כל הברכות. הפיצולים באומה הם אחיזת עיניים הנאחזת בפרטים קטנים ומתעלמת מן העיקר, והעיקר הוא שד' שוכן בתוכנו, אפילו כאשר אנו מלאי מגרעות. "השוכן אתם בתוך טומאותם". אם אתה מתנתק מן העם, אתה מתנתק מן השכינה, אמר רבי מנחם מנדל מוויטסבק (עיין עולת ראיה ב תסח). זה צו הזמן : חזור אל העם!

==





























==