שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: איך להאהיב את התורה על העם? האם הכוונה להיות גמיש כמה שיותר בענייני הלכה?

תשובה: כמובן בהלכה יש קולא וחומרא, חומרא זה עניין של יחידים במידת הפרישות שבמסל"ש, ולא כולם צריכים להיות פרושים, אבל באומה צריך. זהירות זריזות וניקיות זה לא כולל חומרא. השיקול להאהיב או לא זה לא חומרא, אבל זה לא אומר שאפשר להתיר את האסור.

באשר לעומק השאלה הזאת, להגמיש כדי להאהיב, זו סוגיא השייכת למחשבה הכללית אנושית- מסורת ושינוי. נולד זרם של מחשבה מסויימת, פילוסופיה, דת וכן הלאה, והוא סוחף אנשים. כל הזמן אנשים מנסים להצמיח זרמים ושיטות ו99% מהם לא יוצא מהם שום דבר, ואם יוצא מהם משהו אז סימן שזה מתאים. אבל אומרים שזה תלוי במנהיג, הוא לא מתביע בכוחו את המנהגים אלא מגלה את השאיפות של המנהגים ולכן השיטה והזרם מצליחים. אלא שבהיסטוריה יש תמורות עקב תהליכים מסובכים, ונוצר פער בין השייכים לאותה דת לאותה אידאולוגיה והאנשים. אז מה עושים עכשיו?

אז כמובן האוכלוסים מדלדלים, עוזבים את המחשבה הזאת ומחפשים מחשבות אחרות. אז יש 2 תגובות אפשריות: 1. שינוי, כיוון שזה כבר לא כ"כ מוצא חן בעיני אנשים אנחנו נעשה שינויים ואז זה ימצא חן, אבל אחרים אומרים שאם אתה עושה שינוי, נכון שאנשים אוהבים אבל זה כבר לא המחשבה הראשונית, זה כבר מחשבה אחרת, זה רפורמה, זה שינוי, ולכן יש את חסידי המסורת- כמו שזה ככה זה נשאר, ועקב זה מתדלדלים האוכלוסיה, אבל נשארים הנאמנים למחשבה הראשונה.

רק לעמ"י יש מושג שלישי, שהוא לא מוסרת לבדה ולא שינוי לבדו, אלא חידוש. חידושי הרשב"א, הרמב"ן וכן הלאה. החידוש מטפל בחדש לאור הישן. הוא נאמן לישן אבל הוא מטפל בחדש. "והיה אם שמוע תשמעו" רש"י ע"פ חזל אם תשמע בישן תשמע בחדש. איך עושים את הדבר הזה? זה לא כ"כ קל להגדרה, אלא מי שלומד הרבה הרבה שנים הוא יודע. אם אומרים חידושים מפליגים, ולא חידושים קטנים.. חידושים גדולים כמו פתאום יש את מדינת ישראל, זה גדולי עולם עושים. אבל החידוש הוא לא בא כדי להאהיב את התורה על העם.

אלא שאדם שואל וצריך לחדש, שצריך לדעת אם לקרוע נייר בבית שימוש בשבת, וצריך להענות לו ולא כדי להאהיב עליו את התורה.. וכן הלאה.. למה לא? איפה כתוב בכלל בתורה שבכתב ובע"פ שצריך להאהיב את התורה על העם. כל הזרמים בהיסטוריה נולדו מתוך התאמה, וזו התאמה מתמדת. כלומר, גם אלו שטוענים במסורת, גם הם מתאימים, אבל פחות שאחרת היו בחוץ.

אבל התורה מלכתחילה היא לא ככה.

החבר בכוזרי שואל איך התפחתה התורה שלכם? ועונה לו- הדת שלנו ניתנה כולה בבת אחת לא חסר בה שום דבר, הכל ניתן למשה רבינו, מה שנצרך מראשית הדורות עד סוף כל הדורות. כתוב אצלכם חשמל? לא, אבל התורה ניכתבה בצורה כזאת שאפשר ללמוד בה על החשמל, ואיך עושים את זה? עיין בהקדמות הרמב"ם למשנה.

ואם כל התורה ניתנה בבת אחת אולי לא התאימה לנו בכלל? נכון, מהרגע הראשון היא לא התאימה לנו, שכפה עלינו הקב"ה הר כגיגית, שהתורה לא ניתנה רק בשביל אותם האנשים שהיו אז, ואז הדורות שאח"כ צריכים להתאימה אליהם, אלא היא ניתנה כאידאל אשר מתאים לכולם. ולכן כפה עליהם הר כגיגית, ואח"כ בימי אחשוורוש קיבלו אותה עליהם מרצון, אבל גם לא את כולה, שהרי גם אח"כ לא קיימו את כל התורה.

המעמד הכי גדול של העם שלנו, מעמד הר סיני שבו קיבלנו את התורה, תוך כדי עבדנו את העגל ובו עברנו על 3 העבירות שהם ביהרג ואל יעבור שזה חורבן של הכל, ואיך זה? נכון יצאנו ממצרים וכן הלאה, אבל בגלל שיצאנו ממצרים ועברו 50 יום ועוד 3 ימי הכנה השתננו לגמרי? לעם לוקח הרבה הרבה זמן להשתנות מדברים חמורים שעשה, זה לוקח אולי אלפי שנים.. לא היינו במקום הזה, לא היינו במקום של התורה, והיא היתה לנו כפיית הר כגיגית. "יום השישי" אם אתה לא רוצים אני מחריב את התורה.

כלומר, הקב"ה לא נתן את התורה כדי להאהיב אלא כי היא האמת המוחלטת, ולכן גם אנחנו אין לנו להאהיב את התורה. וכן כתוב בתורה מיתות ומלקות, זה לא להאהיב.. כמובן שאנחנו השתננו במהלך הדורות, כבר לא צריך מות יומת ולא צריך מלקות. התורה לא השתנתה, אך אנחנו השתננו. אנחנו משתנים. לא כתוב באף מקום להאהיב את התורה עלינו, אלא אלא להאהיב עצמנו על התורה.

בסוף מסכת סוטה איך עושים קידוש ה'... מעשיו נעים.... הנה רואים מכאן אשר צריך להאהיב את התורה.. זה מטרת התורה? זה גם מטרת הגויים בעולם.. וזוהי מטרתנו? אפשר למצוא עשרות מיליונים של אנשים ככה. בשביל זה צריך תורה? בשביל משאו ומתנו בנחת ודיבורו בנחת עם הבריות?! התורה זה דבקות אלוקית עליונה, זה דבר גדול אבל את זה לא מבינים והאדם ברחוב מבין דברים פשוטים, דיבורו ונחת וכן הלאה, וזה התורה? לא, אלא שזה חלק מהתורה, זה מה שמאהיב. זה התוכן של המאמר אדר היקר. למה ההורים חילוניים שולחים את ילדיהם לבתי ספר ממלכתיים דתיים? הוא נכנס חילוני ויוצא חילוני, כי בבית ספר ממלכתיים 40% יש להם צלקת של סכין... אבל בממלכתי דתי אין צלקת, רבים מכות אבל אין צלקות.. בארה"ב זה עם צלקת של אקדח...

וודאי שצריך להתנהג כראוי לא רק כדי להאהיב אלא כי זה הדבר האמיתי, אבל מה אתה רוצה? שנגמיש שנשנה? אנחנו נהיה רפורמים! אנחנו לא מדברים על קולות בהלכה, זה לא נושא השיחה שלנו. אדם מחמיר חומרות ומתנהג כמו פרא אדם, שאדם שמחמיר מרגיש אדם גדול.. עזוב את זה ותהיה קודם כל בן אדם.

אז מה הוא רוצה שנגמיש? חשבנו על זה כבר. חכמים גוזרים גזירות והם חושבים המון המון לפני שהם גוזרים..

אדם התיישב לאכול ועדיין לא התפלל מנחה, הוא יכול להמשיך לאכול, בעוד שאם לא התחיל לאכול אז צריך להתפלל מנחה, ועיין שם בעין איה.

אז איך נשכנע אנשים? זה משהו אחר לגמרי. צריך להסביר בשכל, שהתורה והמצוות זה טוב על אף שזה קשה, אף אחד לא יכול לסדר שזה לא יהיה קשה. יש מצוות קשות שחורות ולא יפה.

"בוכים למשפחותם" בוכים על כך שזאת אסורה וזאת אסורה וכן הלאה.

רוצים לסדר נשואים אזרחיים כי הוא אוהב אחת גויה או שהוא כהן והיא גרושה וכן הלאה. זה כואב.

צריך להסביר. בכל דור כותבים ספרי אמונה. ולמה בכל דור כותבים? מה אנחנו יותר גדולים מהרב קוק? והרב קוק יותר מהאחרונים? והאחרונים יותר מהראשונים? אלא שהדורות ישתנו, ולכל דור צריך להסביר אחרת, וכך היה אצל הנביאים, שלכל אחד יש סגנונות שונים, שכל אחד דיבר אל דור אחר, ובמצבים אחרים.

צריך להסביר ולברר ולכן בכל דור יש ספרי אמונה אחרים. זה נכון שיש אנשים עם ראש אחר, אבך אנחנו לא בוחרים מה כן ומה לא, אלא שאם יש ראש אחר אז צריך הסבר אחר.

הרמב"ם מתמודד עם תלמידי אריסטו, ולכן מדבר אליהם בשפתו של אריסטו, חלק מהדברים שלו זרק בוודאי לפח וחלק מהם לקח לו לפרש את התורה על ידם. והם אהבו את זה, זה דיבר אליהם. וכך כתב בשפה ערבית, שזה מה שידעו, ויש שכתבו בשפות אחרות..

הרב סופר כתב לרצי"ה למה הרב קוק מדבר לאומי ולא דתי? הוא אומר כנס"י שקמה לתחייה מוצאת את ערגת נשמתה בלה בלה בלה.. עונה לו הרצי"ה במאמר "תשובה ובירור דברים" שאם היה עונה בשפה דתית זה לא היה מתאים לעם היושב בציון, ולכן צריך לדבר בסגנון שלהם והוא סגנון לאומי. ציצית- זה המדים הלאומיים שלנו, פאות וזקן זה לאומי כי הסימפתיה בין אנשים ניזונת מהמראה החיצוני שלהם. זה מקרב בין אנשים. וכן הפאות. זה פירוש לאומי של הזקן והפיאות. כי הדור הזה הוא דור לאומיי, דבר לאומי ויקשיבו לך. זה אמת, התורה יש לה 70 פנים, ופן אחד הוא לאומי, כמו הרמב"ם שמדבר אריסטו, זה גם פן אחד של התורה.

צריך להגמיש את הצורה שבה אתה מסביר, אבל אתה לא יכול להגמיש את התוכן, כולם יהיו שבעי רצון אבל זה כבר לא תהיה התורה, זו לא יהדות.

אלא שצריכים סבלנות. אנשים מחללים שבת אני לא זורק עליהם אבנים. אני סבלן. אמר הרצי"ה סבלנות אינה וויתור, וויתור זה ע"ז, ע"ז וותרנית. אנחנו מלאי סבלנות כלפי העם היושב בציון. [קטגוריה: עם ישראל (מאמרים)]]