שיעורי הרב שלמה אבינר

האם האבלות שלנו בימי בין המיצרים היא על חורבן בית המקדש או על אובדן העצמאות המדינית, ואם כן אז מבחינה עקרונית יש עוד עניין לקיים את הצומות?

זו מחלוקת ראשונים. כי בגמ' ר"ה יח מביאים את הפס' מזכריה שבאו אנשים מבבל אל הנביא זכריה ושאלו אותו האם נמשיך לצום הצום הרביעי והצום החמישי.. והצום העשירי? אמר להם- זה גאולה, שיהיו ימים של ששון ושמחה. אז זה ימי ששון ושמחה או צומות? אומרת הגמ' זה תלוי. אם יש שמד- רודפים יהודים ומציקים להם אז צום. אם זה שלום- אז אלו ימי שמחה. אם זה מצב ביניים- לא שמד ולא שלום אז איך שרוצים. אומרים הראשונים- צמים. קיבלנו על עצמנו. וזה המצב.

זה גם מסביר מה זה צום חצי יום. איפה מצאנו דבר כזה? בתורה יש את צום יוה"כ מערב לערב וחמישה עינויים, כמובן אפשר לנביאים לתקן מה שרוצים אבל ע"פ רוב מתקנים כעין דאוריתא ולכן 4 הצומות שתיקנו תיקנו כמו יוה"כ, אז מה זה חצי יום? תשובה: לא חייבים לצום. הסיבה שרצינו ולא חייבים כי קיבלנו חלקית, רק חצי יום. ומתוך 5 עינויים קיבלנו רק אכילה ושתייה והשאר מותר. תשעה באב בגלל שזה הכי חמור קיבלנו את כל 5 העינויים.

ולמה אמרת שאין היום שמד? היום הכוונה במשך 2000 שנות גלות. וכי לא היה שמד? יכול להיות. הביאור הלכה דן בזה. היום בעולם אין שמד ליהודים. בזמן השואה בוודאי היה, וכן בתקופות שונות. ולכן הוא אומר שבעל נפש יחמיר. מה יחמיר? יחמיר להתענות את 3 הצומות, חוץ מאיסור הנעליים. שהיום יש נעלים שאינם מעור אבל נוחים וכן הלאה, ויש בזה מחלוקת גדולה. ללכת ייחף זה מוזר. אבל זה להחמיר. כי רוב התקופות בגלות זה לא היה שמד, לא פוגרומים ורציחות. אז זה לא שמד. ואם זה לא שמד ולא שלום אז מצב ביניים. אך מה זה שלום? אומר רש"י שידינו תקיפה. אנחנו שולטים, זה שלום. עצמאות מדינית. גם אם יש מחבלים שעושים בלאגן, בכל העולם יש מחבלים שעושים בלאגן. בכל מדינה יש מחבלים כאלו. ע"פ רש"י זה עצמאות מדינית. והרמב"ן אומר ששלום זה בית המקדש.

אם כן זו מח' רש"י וסיעתו והרמב"ן וסיעתו. אם כי גם לפי רש"י לא ברור, כי חצי עמ"י הוא בגלות ושם אין ידם תקיפה. זה יקרא ידינו תקיפה רק אם כל עמ"י נמצא ידו תקיפה או לא. ולכן הדעת נוטה שזה נקרא גדר תקיפות.

גם ע"י זה מתורצת הקושיא על פירוש המשניות לרמב"ם על ה5 צומות שאומר שבזמן בית שני לא צמו כמו שאמר זכריה הנביא אבל תשעה באה כן כי הוא חמור. אנחנו לא מבינים. אם זה גאולה אז למה תשעה באב? אלא שאיזו גאולה זו, זו גאולה של הרמב"ן אבל לא של רש"י כי ידינו לא היתה תקיפה, שהיינו בשלטון פרסי וכו. ואם כן הרמב"ם סובר כמו רש"י. ומי מתרץ כך את הרמב"ם השפת אמת.

נחזור לזמנינו, גם בין המיצרים זה מצב ביניים עכשיו או שלום. כי ידנו תקיפה.

נביא הוכחה מהחומש שידינו תקיפה זה שלום.

ויקרא פ' בחוקותי "אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד.. ורדפתם את אויביכם.. ונפלו אויביכם" הוא אומר קודם שלום ואח"כ רדפתם את אויביכם? אלא שאתה רודף אחריהם בשטח שלהם ולא בשטח שלנו. "וחרב לא תעבור בארצכם". זה נקרא ידינו תקיפה, אע"פ שיש מלחמה זה לא אצלנו אלא אצלם.

לפי רש"י אין צומות ולפי הרמב"ן יש.

השואל נבהל, האם מבחינה עקרונית יש לצום? מה זה מבחינה עקרונית? עקרונית אני צם ומעשית אני לא? פוק חזי מה עמא דבר. תסתכל מה אנשים עושים. ומה הם עושים? צמים. כלומר לא פסקנו כרש"י אלא כרמב"ן.

ואע"פ שיש שעשו חשבון שיש יותר ראשונים שהולכים עם רש"י ופחות עם הרמב"ן. אבל מה שאפשר. זה מה שנקרא אצל הפוס' שזה סניף. שאתה עומד במח' ואתה צריך לקבל הכרעה ויש צדדים לכאן ולכאן ואתה מכריע כף, אז אתה מביא לעצמך נימוק נוסף, סיוע זהו סניף. כלומר כל פעם שיהיה לנו נימוקים חזקים לבוא להקל בצומות אנחנו נעזר בסניף הזה של שיטת רש"י כדי שיהיה לנו יותר קל להעיז להקל בדבר הזה. דוג'- נעלים. רק נעלי עור אסורות, ונעלים נוחות שאינם מעור נתיר.

לכאורה מה שייך פה "פוק חזי"? לכאורה העם ממשיך לצום מכוח האנרציה ומחכה לרב שיבוא להתיר את כל הצומות?

תשובה: אם תהיה פוסק ותפסוק שכל הצומות נופלים כל הרבנים שבעד קולות גדולות יכעסו עליך שאתה מקל יותר מהם, אתה תעליב אותם שאתה מקל יותר מהם. הרי הם הליברלים.

השאלה הזאת מה זה "פוק חזי" הרבנים יודעים את זה. גם השואל יודע את זה. הרבנים יודעים את השאלה הזאת. אני לא מדבר על רבנים חרדים שזה לא מעניין אותם ידינו תקיפה או לא. אולי מעניין אותם אני לא יודע. אלא שיש הכרעה כשיטת הרמב"ן, ושיטת רש"י היא סניף לפעמים לבוא ולהתיר.

אחרי שהשו"ע פסק שצמים אז יש מקום לבוא ולהקל? כן, השו"ע כתב בקיצור. הוא לא יכתוב לך שאתה צריך לצום רק אם יש שלום או בית מקדש וכן הלאה. וכן הוא לא דן בהלכות מלכות וכן הלאה. זו לא הוכחה.

הייתי פעם במכון המקדש היה שם פיסול של שער הניצחון של רומא ושאלתה אותי אחת אתה שם לב להבדל? אמרתי שלא, והיא אמרה הכיוון שלהם הפוך. הם לא בדרך מירושלים לרומא אלא מרומא לירושלים. גם את השו"ע הזה צריך לקרוא הפוך..

אל תדאג בסוף גם לרמב"ן וגם לרש"י וגם לכולם יסכימו, כי אנחנו הולכים בכיוון ההפוך מרומא לירושלים.

==

==