שיעורי הרב שלמה אבינר

לא תצרוב.

[הרב שלמה אבינר]

לא תצרוב. לא תצרוב דיסקים, תוכנות ושירים, וכל אשר לרעך. כי רעך טרח ועמל והשקיע מיטב כוחו וממונו. ואתה תיהנה בלי שתשלם?! איפה יושרך ואיפה מוסרך?! גם לולא תורה, איפה המוסר הטבעי?! השכחת מצוַת "ועשית הישר והטוב" שלדעת הרמב"ן היא מצות עשה? כיצד תהיה נבל ברשות התורה? אך כאן אין זה ברשות התורה אלא נגד רשות התורה.

כי מזמן תיקנו חכמים זכויות יוצרים (ע' תחומין כרך ו-ז). הרי חכמים מתקנים תקנות וגם הקהל מתקן תקנות (בבא בתרא ט ב). פקח עיניך וראה אזהרת חכמי איטליה משנת רע"ט לפני כחמש מאות שנה ביחס לספר "הבחור" לרבי אליהו בחור הלוי:

"נוסח כתב הדת אשר ניתן ברומי הבירה מרבניה וחכמיה, אשר גזרו והחרימו על כל איש השולח ידו במלאכת רעהו... ויען כי ידענו האיש הזה... חיבר החיבורים הנזכרים בטורח ובעמל ובאיבוד זמנו ימים רבים... ואולי יש שורש פורה ראש ולענה (דברים כט ז) אשר ימלאו לבו להדפיס גם הוא החיבורים הנזכרים או כולם או אחת מהן בדפוס יותר נאה מזה, ונמצא זה הרב אליה והאחים הנזכרים זריזים ונפסדים. לכן חוצנינו ניערנו להיות כנגד המשחיתים, כדאיתא: עני המהפך בחררה (=לקחת עוגה) ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע (קידושין נט א). ואמרינן: מרחיקין מן הדג (=דייג צריך להתרחק מדייג אחר) כמלא ריצת הדג, משום דיורד לאומנות חברו (בבא בתרא כא ב)... אם כן, זה שטרח ועמל, מי שיורד לאומנותו, הרי זה גוזל ממש... ובהיות שספרי דפוס נעים מים לים לא שמנו גבול, אלא גזרנו בסתם: כל מי שיודע הן שראה או שמע גזרותינו, שלא ידפיס הספרים האלו. וכל המדפיס אותם, או הוא או שלוחו, יהא בכלל פורץ גדר וישכנו נח"ש (נידוי, חרם, שמתא). והקונה ממנו בידיעה והכרה אחרי שמעו גזרותינו, יהא באלה ובשמתא (קללה וחרם) וכל ישראל יהיו ברוכים".

לכן, ידידי, היזהר ושמור נפשך מאד מהסגת גבול, כי "ארור משיג גבול רעהו" (דברים כז יז). אל תצפה בסרט צרוב, אל תקשיב לשיר צרוב. ואם יש לך תקליטור צרוב, זרוק אותו לפח, ויתד יהיה לך על אזנך... וכיסית את צאתך והיה מחניך קדוש.

פן תאמר בלבבך, בשרירות לבי אלך, בדרך הרבים אלך, כי כולם מעתיקים, כולם מורידים, כולם צורבים. לא מחכמה אמרת זאת, לא מיושר לבבך אמרת זאת, אלא מיצרך דיברת, כי זאת אינה דרך הרבים, אלא דרך הגנבים, וליסטים שכמותך כבשוהַ. "אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא ניצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת... תינוקת מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא (=זה שביל ואינו מזיק לשדה). אמרה לי: ליסטים שכמותך כבשוה (אסור ללכת באמצע שדה ושודדים כמוך דרכו בה עד שיצרו שביל)". (עירובין נג ב. ועיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת ניצבים).

ואולי עוד תאמר בלבבך: התייאשו הבעלים, יודעים מראש שזה מה שיקרה, והרי זה דומה לאבדה ששטפה נהר, ולזוטו של ים, ולשלוליתו של נהר (בבא מציעא כד ב). לא כן הוא ידידי. כל זה נאמר על אסון טבע אשר מולו עומד האדם חסר אונים, וכיון שאין בידו לעשות מאומה, הרי הוא מתייאש. אך בנידון דידן, הוא צועק ומוחה על הגזל, ואם יכול קורא למשטרה, וכבר היו מקרים שאנשים שילמו אלפים ומאות אלפי שקלים על כי הורידו מן האינטרנט דברים באורח לא חוקי. זאת ועוד, כבר כתב הרמ"א שלפנים משורת הדין יש להחזיר אבדה גם אחר ייאוש בעליה, ולפי המרדכי גם כופים. אך כאמור אין כאן לפנים משורת הדין, אלא דין ודין.

ואם תאמר: זה נהנה וזה לא חסר (בבא קמא כ) – אל תאמר כן, כי זה אמור רק למפרע, אחרי המעשה, שלא לשלם, אך לא לכתחילה (תוס' שם). ובענייננו כבר אמרנו שיש תקנת חכמים של זכויות יוצרים.

יתר על כן, יש חוקי המדינה וחוקי המדינות. לכן, אם ממילא לא היית קונה, תוכל להעתיק ספר לשימוש אישי, כי כך החוק מתיר. אך לא לצרוב.

וכאשר אמרנו: וכל אשר לרעך, לא באנו למעט גוי, כי כידוע נפסק שגזל הגוי אסור. ויתר על כן, יש בזה חילול השם. אוי לנו כי חטאנו, כי מדינת ישראל מופיעה ברשימת המדינות שבהן לא נשמרות זכויות יוצרים, וריבונו של עולם אומר: חיללתם את שמי הגדול בגויים האומרים: ד' השרה שכינתנו בעם של גנבים.

הרי לך שלושה טעמים למצות 'לא תצרוב', שכל אחד מספיק. א. ועשית את הישר והטוב. ב. תקנת חכמים של זכויות יוצרים. ג. חוקי המדינה או המדינות, אשר קובעות על פי הלכה בעניינים אלו.

ועוד אומר יצר הכיס: הרי הם נמכרים במחיר מופקע, ולא אוכל לקנות. אין זה קשור לנושא. אל תקנה.

ועוד אומר היצר הרע המחופש ליצר טוב: איני צורב אלא דברי תורה, למען לימוד תורה, למען שמו באהבה. לא אמרת כלום. זו מצוה בעבירה. אין הקדוש ברוך הוא רוצה בסוג הזה של לימוד תורה.

ועוד דבר: גם שיר אחד אל תצרוב. גם עבירה אחת אל תעשה. אל תארגן לך דיסק עם אוסף שירים צרובים כאשר כל שיר גנוב מדיסק אחר. גם לשיר אחד יש מחיר.

בשלושה דברים אדם ניכר, ואחד מהם: בכיסו. כמה נפלא הוא הכיס הכשר, כמה נפלא הוא הממון הכשר. יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך.