שיעורי הרב שלמה אבינר

לא כל הערבים מחבלים

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: כולם מסכימים שאם מחבל ניגש לדקור יהודי, מותר ומצוה וחובה להרוג אותו, כי הבא להורגך השכם והורגו. השאלה נשאלת במקרים שאין פיקוח נפש, אם מותר סתם להרוג ערבים, כי יש טוענים שאנו במלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה, "טוב שבגויים הרוג", והרי הם רוצים לקחת לנו את ארצנו, אם כן זו מלחמה?

ת: זו סתירה בניסוח השאלה. אם אנו טוענים שאינם סתם טרוריסטים, אלא אויבים במלחמה, יש בכך הודעה סמויה שזו ארצם.

ש: מה זה קשור?

ת: פשוט מאוד. אנו טוענים, ובצדק, שארץ זו היא ארצנו, ארץ ישראל ולא ארץ ישמעאל, כולל יהודה ושומרון וחבל עזה. היא שלנו על פי ד', היא שלנו על פי המוסר, היא שלנו על פי ההיסטוריה. כמובן, כמו כל עם אנו רוצים שקט ושלווה בארצנו, ולא נסבול רצח ושאר פגיעות, לא על רקע לאומי ולא על רקע פלילי. ובשביל זה יש כחות בטחון שונים, משטרה, מג"ב וגם צבא. אבל במהלך פעולות בטחון, הם צריכים להתייחס לכל מי שגר פה בצורה אנושית ומכובדת, לא להתעלל באנשים סתם, ובודאי לא להרוג סתם.

ש: מדובר באזרחים או בצבא?

ת: צבא וקל וחומר אזרחים. אבל גם צבא. למשל, אם יש לבצע מעצרים בכפר ערבי כי מחפשים מחבלים, זה לגיטימי. אבל אי אפשר לפרוץ את הדלת, להתפרץ פתאום, ולרכז את כולם בככר העיר, כמו שלא היו עושים זאת ליהודים. אלא יש לדפוק על הדלת בנימוס, ולהסביר. כמובן, אינינו מדברים במקרים של פיקוח נפש.

ש: זה נראה תמוה מאוד. להתייחס לערבים כמו ליהודים?!

ת: כן! הם גרים בארצנו ומוגנים על ידי החוק. חוק זה חוק! אגב גם אותם הקיצוניים שחושבים שדם ערבי הפקר ושהחוק אינו מחייב, חייבים לדעת שאם לא היה כאן חוק, גם חייהם לא היו שווים כקליפת השוק, כי יש הרבה יהודים בארצנו שחושבים שהם חיות מזיקות, או במקרה הטוב מטורפים. כך שהחוק מגן על כולם. לעניינינו, פה זו לא מדינת אפרטהייד, ואין בין מדינות הנורמליות אף מדינת אפרטהייד שסוברת שחיי חלק מהאוכלוסיה שווים פחות מאלו של אוכלוסיה אחרת.

ש: זה נראה שמאלני...

ת: זה לא קשור לשמאל, זה סתם אנושי. ואדרבה זה יותר ימני מאשר שמאלני. כי אם חיי הערבים אינם מוגנים במדינת ישראל בחרותם ובכבודם, בגלל טיעון שזו מלחמה, אז אין ברירה אלא להקים שתי מדינות לשני עמים, כמו שלוחצים עלינו עמים באירופה.

ש: מה איכפת לנו מה אומרים באירופה?

ת: כן איכפת. א. מסיבה מעשית, כי אנו לא מדינה אוטרקית, כלומר בודדת על פני כדור הארץ, שמספקת לעצמה כל מה שהיא צריכה, אלא אנו זקוקים למדינות אחרות. ב. כי זו האמת. קבל את האמת ממי שאמרה. אגב, אם אנו מתעללים בערבים סתם ככה ומכריזים שדמם הפקר, אנו באמת מגדירים את המצב בארץ כמלחמה, ונותנים לגיטימציה עקיפה לטרור, כי אז בעיניהם הם לא טרוריסטים אלא לוחמי חרות.

ש: כל זה יפה מאוד, אבל בכל זאת אנו נתקפים על ידי טרור מכל עבר, אז איך אפשר לתבוע מאיתנו להיות כל כך עדיני נפש?

ת: נכון שזה קשה. אנו לא מלאכי השרת, ואפשר להבין שלפעמים חייל או קצין נוהג בתקיפות יתר. אבל מכאן לבנות אידיאולוגיה שלמה שזה לגיטימי, הדרך ארוכה מאוד, זה כבר אסון. זה שקר לומר: כל הערבים מחבלים. ולכן זה שקר לומר: מות לערבים. זה כשל לוגי של שלילת האמצע: או כל הערבים רוצחים או כל הערבים חברים בלב ונפש. האמת היא באמצע. המציאות אינה שחור-לבן, היא מורכבת. אמנם אין מצוה לאהוב ערבים. ואהבת לרעך כמוך, והוא לא רעך. אבל אין זה מתיר להציק להם סתם. נכון שמצבנו הלאומי אינו פשוט, אבל אנחנו עם חזק ונבון, יש להיות מוסרי ואנחנו נתגבר.

ש: ובסיכום?

ת: א. אין לאזרחים לעשות לינץ' בערבי בשום פנים ואופן, אלא אם כן יש פיקוח נפש ממשי.

ב. הצבא צריך להתנהג בצורה הגונה וישרה כלפי האוכלוסיה הערבית, מסיבות מוסריות וגם מסיבות מעשיות.

ג. אין כאן שתי ארצות לשני עמים, כלומר הגדרה של מלחמה, אלא ארץ אחת שלנו.

ד. זו ארצנו לעד ולנצח נצחים. חזק חזק ונתחזק.

נלקח משאילת שלמה 420