שיעורי הרב שלמה אבינר


'''שאלה:''' הזמנתי אורח לשבת. האורח סיפר לי שהוא מקפיד לאכול רק בשר עם הכשר מסוים.  האם אני חייב לקנות בשר עם אותו הכשר או האם אני יכול לקנות עם ההכשר שאני קונה בדרך כלל? 
 
'''תשובה:''' יש שתי אפשריות: 

א. תקנה מה שהוא רוצה.  סוף סוף מדובר באורח, לכן אפשר לבוא לקראתו.  

ב. אתה יכול להגיד לו, "לא, אני תמיד קונה ככה וזהו – אם אינך רוצה, אל תבוא".  הרי שברור שהאורח לא יכתיב לך מה תעשה בבית. 

פעם שמעתי על רב אחד בצפון אפריקה שערך איזו סעודה בביתו, בר מצווה או משהו בסגנון, וכיבד את אחד האורחים שגם היה רב, בזימון לברכת המזון.  אמר לו הרב: "תודה, אך לא אכלתי כי אני לא אוכל מן ההכשר הזה".  כששמע זאת הרב בעל הסעודה - נעל את הדלת עם המפתח, עמד על יד האורח עם כיסא ואמר: "אתה אוכל מיד. אם לא, אני שובר את הכיסא הזה על הראש שלך".

כל הכבוד!  מה זאת אומרת, אתה מוזמן אצל אנשים ואתה אומר שמה שהם אוכלים זה לא כשר?!  אם אדם לא רוצה לאכול אפשר להגיד שיש לו כאב בטן או שהוא לא אוהב את הדבר הזה, שזה לא טעים לו. הרי אדם לא חייב לאכול הכול.  ובס' לב אליהו (ח"א עמ' 18 ב"מתולדותיו"), מסופר על הג"ר אליהו לאפיאן, שכשנזדמן לו שבקשוהו לאכול ולא רצה לבייש את המזמין, היה אומר הרופא אסר לי..., וכמה פעמים הסביר בחיוך לתלמידיו: הנה תבינו שלא אמרתי שקר ח"ו כי הרמב"ם הרי היה רופא!

וכן הג"ר אברהם גנחובסקי, ראש ישיבת טשעבין בירושלים, אמר בשיעור על מסכת דרך ארץ שכאשר אדם נמצא במקום שסומכים על הכשר מסוים שהוא אינו סומך עליו ומגיש לו בעל הבית איזה דבר מאכל, יכול לכתחילה לומר שהדוקטור (הרופא) אינו מרשה לו לאכול דבר זה.  וביאר שאין שום שקר בדבר, כיון דמי הם היו הדוקטורים הגדולים שבעולם?  הרמב"ם והרמב"ן!  והם הרי ודאי לא מאשרים לו לאכול מאכל שאינו נקי מכל חשש של פקפוק בהלכה (אגן הסהר עמ' 270). 

אבל אדם מוזמן אצל אנשים והוא אומר להם שזה לא מספיק כשר?!
 
פעם בסוכות, באו תלמידים לבקר בסוכה של הגרש"ז אוירבך.  כשהתיישבו הרב כיבד אותם בפרות.  תוך כדי שיחה איתו הם לקחו מהפרות והפרישו תרומות ומעשרות ממש מולו.  משראה זאת הרב אוירבך לקח את התרומות והמעשרות שהם הפרישו ואכל, ואמר: "בל תשחית". 

איזה חוצפה!  אדם מוזמן אצל רב והוא אומר שהוא חושד ברב שלא הפריש מהאוכל שלו תרומות ומעשרות?!

ופעם בפסח ביקר תלמיד בביתו של הגרש"ז אוריבך וכשכיבדו הרב בכוס יין מיהר לסדר התלמיד ואמר שמנהג בית אביו שלא לאכול בבית אחרים בפסח, והעיר הג"ר אוירבך באמרו, הרי אליבא דאמת גם בביתכם אינכם מכינים יין בעצמכם אלא קונים יין בחנות כמוני, וא"כ אף אם בבית אבא נהגו לדקדק על עצמם גם בכגון דא, על האדם לכלכל צעדיו בתבונה ובדרך ארץ ולא לדחות הכיבוד בצורה כזו, ובפרט תלמיד לפני רבו לא יעלה על הדעת שינהג כך (הליכות שלמה – פסח עמ' 90 הערה 115).
 
פעם סיפר לי חותני ז"ל, שהוא ביקר אצל  הרב דסלר, בפסח. נתן לו הרב דסלר תפוז, וחותני אכל את התפוז.  אמר לו הרב דסלר: אתה הראשון שאני מכבד אותו בתפוז שהסכים לאכול (חששו שהדיו בחותמת מכיל חמץ).  
 
הכלל הוא שמי שרוצה להחמיר, יכול להחמיר.  "המחמיר תבוא עליו ברכה".  אבל התוספות בעבודה זרה (לו, א) מביא מהירושלמי שאחד התנאים של מי שמחמיר הוא שלא יבזה אחרים. להחמיר זה טוב, אבל לבזות אסור.

בנוסף - יש הרבה אנשים שבבית מחמירים, אבל כשהם אורחים הם אוכלים מה שמוגש להם. כמובן מדובר שמתארחים בבית כשר – אבל אוכלים ממה שמוגש. כתוב (תהלים קא, ב), "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי", בקרב ביתי בתומי אני מחמיר, אצל אחרים לא.

בספר "ועלהו לא יבול" (ח"ב עמ' סו), - ספר שמספר סיפורים על הרב שלמה זלמן אוירבך, שאלו: "בבית הורי ואצל חותני אוכלים דברים שהם בהשגחת רבנויות שונות בארץ שאיננו אוכלים מהם בביתנו. מה עלינו לעשות כ‎]אשר אנו מתארחים אצלם?".  ענה הרב אוירבך: "אני לא מבין מה השאלה.  הרי לא מאכילים שם נבלות וטרפות?  וודאי מותר לאכול".  שאלו אותו: "גם הרב נוהג ככה"?  אמר "כן.  כשאני מוזמן לחתונה אני אוכל ממה שיש.  גם מה שאני לא אוכל בבית, כשאני מוזמן אני אוכל".  מי שמוזמן ובנפשו להחמיר, שלא יבוא.

ופעם בא אל הג"ר יהושע נויבירט, מח"ס שמירת שבת כהלכתה, ושאלו על אדם המקפיד דווקא על כשרות מסוימת, ומשום כך נמנע מלאכול אצל בעלי הבתים כאשר מתארח בביתם, למרות שבעל הבית היה מקל ואוכל.  הג"ר נויבירט ענה לו שהוא רגיל לומר על דברים אלו "לא תאכלו על הדם" – אם בעה"ב דמו יסמוק מבושה בכך שאתה לא אוכל אצלו, אזי תאכל אצלו ואל תתביישו.  ואכן הנהגת הג"ר נויבירט בעניין זה דומה להנהגת רבו הגרש"ז אוירבך הנ"ל (שו"ת מבשן אשיב לרב יהושע שלמה ון דייק, רב של רמת מגשימים ברמת הגולן, סי' סח אות יד).
 
השלחן ערוך דן בעניין אכילת פת פלטר.  יש שאוכלים פת פלטר ויש שמקפידים לא לאכול פת פלטר אלא פת ישראל.  כתב בשלחן ערוך (או"ח קסח, ה), מי שאינו נזהר מפת פלטר, שהיסב אצל בעל הבית הנזהר מפת פלטר, ועל השולחן פת ישראל ופת פלטר ופת הפלטר יותר טעים, יבצע בעל הבית מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת פלטר לכבוד האורח. כלומר, יוותר בעל הבית על החומרה למען הרגשה טובה של האורח. ומכאן נלמד קל וחומר שהאורח לא יאנוס את החומרות שלו על בעל הבית.
 
אבל כל זה מצד האורח. ואילו אתה מצדך אם אתה רוצה, תן לו לאוכל לפי בקשתו. ולא צריך להיפגע - הרי אם הוא מוכן לאכול מהכלים שלך אז  סימן שהוא לא חושב שזה טרף.

==




























==

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: כשרות - הלכה (מאמרים)]]