שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

כשרות בשר מתורבת או המבורגר ממעבדה

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־09:04, 29 במאי 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


שאלה: מה דין כשרות בשר סינתטי או בשר מתורבת או המבורגר ממעבדה, שהצליחו לייצר? הרי הוא לא בשר צימחי, כי הוא מוצר מבעל חיים שלם וחי. כרגע הוא ניסיוני ולא צרכני, ועולה מאות אלפים, אלא טוענים שהוא ייהפך לצרכני ויהיה חצי העלות מבשר רגיל. האם הוא טרף כי לוקח מפרה בלי שחיטה? האם הוא אבר מן החי? האם הוא בשרי? האם יש איסור של מראית העין באכילתו?


תשובה: השאלה היא: האם התוצאה קובעת או התהליך קובע?

לא מדובר כאן על הכבשה דולי שנוצרה בשיבוט גנטי שהיא כבשה לכל דבר. שיבוט הוא תהליך מלאכותי זהה לתהליך הטבעי של לקיחת תא מבעל חיים אחד לשכפול יצור חי. וכן מה שחשבו לעשות שכפול גנטי של אדם, ודאי שהוא אסור משום כמה נימוקים: א. עלולים לקרות דברים נוראים של ניצול. ב. ד' רוצה שלאדם יהיו שני הורים, אבא ואמא, ולא רק הורה אחד. ג. ד' התיר להשתמש ברפואה רק כדי לרפא, ניתנה רשות לרופא לרפאות, ולא למטרה אחרת שאינה רפואית (בבא קמא פה א. רמב"ן, תורת האדם, שער הסכנה). אך יצור כזה ודאי הוא אדם לכל דבר.

אבל נדון דידן אינו תהליך טבעי רגיל, זה לא לקחו תא ושכפלו ממנו פרה, אלא התא מתרבה ישירות. אמנם בסופו של דבר יש בשר, אבל הוא נולד בתהליך הרגיל. הרי זה דומה למה שכתוב בגמרא סנהדרין (נט ב) שאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, אך קשה כי היו מלאכי השרת צולים לו בשר? תרצה הגמרא: בשר היורד מן השמים. כלומר, בשר היורד מן השמים, בשר ניסי, אין דינו בשר.

ועוד מסופר שם שפעם רבי שמעון בן חלפתא הלך בדרך ופגעו בו אריות, הוא צעק לד': "הכפירים שואגים לטרף" (תהילים קד כא), וירדו מן השמים שתי חתיכות בשר. הוא נתן אחת לאריות והביא את השניה לבית-המדרש ושאל: האם היא כשרה או טרפה? אמרו לו: אין דבר טמא יורד מן השמים. כלומר, משום שהוא בשר ניסי, אין דינו כבשר טרף.

וכדומה, יש דיון בגמרא מנחות (סט ב) על חיטים שירדו בעבים, מה דינם לשתי הלחם? לפי רש"י העננים שתו מהאוקיינוס כלומר מרוח סערה ויש שאלה כי מי האוקיינוס בחו"ל, אבל לפי תוס' הם הופיעו בנס.

ויש אותו דיון לגבי נס חנוכה אם שמן של נס הוא נחשב כשמן או לא. עיין באריכות בעניין בסיפרי הדל טל אורות (בראשית עמ' 133-121). נפוץ בעולם הישיבות בשם הגר"ח מבריסק לומר ששמן של נס אינו כשר להדלקת המנורה, ולכן האיכות התרבתה ולא הכמות. אמנם הגרי"ד סולוביצ'יק אמר בישיבת בריסק בירושלים בשם אביו הגרי"ז: "הסבא מעולם לא אמר דבר זה, ואין זה נכון מה שאומרים דבר זה בשמו…". ס' ימי חנוכה להגר"י שכטר סי' א. פניני משמר הלוי עמ' קיט).

נמצא שהתוצאה לא קובעת, אעפ"י שזה ממש נראה דומה, אלא התהליך קובע. לכן, אם הדבר עובר שינוי יש ניתוק מן המקור והוא נחשב כדבר חדש. והוא הדין ג'לטין שעשו מעצמות בעלי חיים לא כשרים, אמנם יש מחמירים, אבל מן הדין הוא כשר וגם לא בשרי (עיין שו"ת יביע אומר ח יא).

וכל שכן במקרה שלנו כי התא לא נראה לעין, והתורה לא ניתנה לבעלי מיקרוסקופ ולא לבעלי טלסקופ. הנה בספר חכמת אדם (כלל לח בינת אדם ס"ק לד) כתב שאם יסתכלו דרך מיקרוסקופ לתוך חומץ יראו בו המון 'תולעים', ואם כן לכאורה אסור לשתות חומץ, וכן נתעוררה שאלה זו בספר הברית (ח"א ג פ"ו) לרבי פינחס מווילנה. וזו לשונו של ערוך השולחן (יו"ד פד, לו): "שמעתי שבכל מיני מים... מלא ברואים דקים שאין העין יכולה לראותם, ובילדותי שמעתי מפי אחד שהיה במרחקים וראה דרך זכוכית המגדלת עד מאוד כרבבות פעמים, במים כל מיני ברואים. ולפי זה איך אנו שותים מים... אמנם האמת הוא דלא אסרה תורה במה שאין העין שולטת בו, דלא ניתנה תורה למלאכים. דאם לא כן, הרי כמה חוקרים כתבו שגם כל האוויר הוא מלא ברואים דקים מן הדקים, וכשאדם פותח פיו, בולע כמה מהם. אלא בודאי, דהבל יפצה פיהם, ואף אם כן הוא, כיון שאין העין שולט בהם, לאו כלום הוא. אמנם במה שהעין יכול לראות אפילו נגד השמש, ואפילו דק מן הדק, הוא שרץ גמור". וכתב בתפארת ישראל (משנה ע"ז ב ו) על דג שאין לו קשקשים אלא בעזרת זכוכית מגדלת רואים קשקשים הם לא נחשבים מבחינה הלכתית. וכן בשו"ת אגרות משה (יו"ד ב קמו) לגבי תולעים שמה שלא נראה לעין האנושית אלא בעזרת מיקרוסקופ וזכוכית מגדלת אינו נחשב מבחינה הלכתית. ומובא בס' הליכות שלמה (ניסן–אב עמ' סו) שפסק הגרש"ז אוירבך שמי הנהרות והאגמים, כגון מי ים הכנרת וכדומה, אף אם נתערבו בהם משקין של חמץ בפסח, מותר לשתותם, הואיל ואין התערובת מורגשת כלל בחושי האדם. ועל אף שבחיי חותנו של הגרש"ז אוירבך הג"ר אריה ליב רוחמקין, השתמשו רק במים שנשאבו קודם הפסח [כולל הגרש"ז, כנראה לכבוד חותנו], אולם בשנים שאחר כך לא נהג כן הגרש"ז. כתב הג"ר משה שטרנבוך במועדים וזמנים (ח"ב ס' קכד ומובא בשערי שלום כאן אות יג) שאם בספר תורה נראה בזכוכית מגדלת שהאותיות חלוקות זו מזו ומוקפות גוויל אבל בלא זה למראית העין נראה כאילו הן דבוקות זו בזו, נחלקו הגאונים, הגאון מטשבין בשו"ת דובב מישרים (א, א) כתב שצריכים לדון כפי הנראה לעין דווקא, ולא מהני כשנראה רק ע"י זכוכית מגדלת, והג"ר זאב מינצבערג כתב שאפילו לא נראה רק ע"י זכוכית המגדלת סגי, ומביא שכן נהגו למעשה. אלא כבר מאות שנים דנו בזה הפוסקים והסיקו שגדרי הלכה אנחנו קובעים ע"פ העין האנושית הרגילה. ובשו"ת יביע אומר (יו"ד כא, ד) נשאל הג"ר עובדיה יוסף אם מותר להיכנס לשירותים עם שטרות כסף שמודפסים עליהם קטעים מהמגילות הגנוזות מספר ישעיהו, ובהם אזכרות שם שמים. ופסק שמכיוון שקשה להבחין בכתוב בלי זכוכית מגדלת, די בכיסוי אחד, כגון הכיס או הארנק. ע"כ אנחנו רואים מכאן שדנים הלכה ע"פ ראיית העין האנושית (עיין עוד באריכות פירושי הדל על קצשו"ע כד ג).

ולגבי מראית העין, כבר שאלו שאלה זו על מוצרי חלב סינתטיים: האם מותר לשתות חלב סינתטי שאינו בשרי, או גלידה העשויה מחלב סינתטי מיד אחרי ארוחה בשרית, או שיש לאסור משום מראית העין? הפוסקים התירו משום כמה נימוקים, אבל העיקר הוא מה שהפרי חדש (שם סק"ז) כתב שבעניין מראית עין אין לנו להוסיף גזרות חדשות על אלו שהוזכרו בתלמוד, אחרת אין לדבר סוף. למשל, נאסור בשר חיה בלי ניקור שמא יחשדו אותו שאוכל בשר בהמה. לכן הגר"ע יוסף מסיק בשו"ת יחוה דעת (ג נט) שמותר לשתות חלב סינתטי או לאכול גלידה מחלב סינתטי אחרי ארוחה בשרית. מתוך מערכת הנימוקים מתברר שהדבר מותר גם בתוך הארוחה ממש, ואפילו להכניס אותם יחד לפה. והוא הדין לענייננו.


סיכום: נראה שהבשר הזה אינו טרף, אינו אבר מן החי ואינו בשרי. הוא כמו בשר צימחי הנעשה מסויה משום שלשה נימוקים: א. זה לא התהליך הרגיל של יצירת בשר. ב. הוא עבר הרבה שינויים ששנו את מהותו. ג. המקור לא נראה לעין. ואין בעיה על מראית עין.

אלא משום שזו המצאה חדשה עדיין על גדולי ישראל להכריע.


  • פורסם בשאילת שלמה 291