שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

כניסת משה רבינו למשכן

ש: כתוב בגמרא בכמה מקומות שמשה רבינו גבוה י' אמה (ברכות נד א ועוד), והמשכן גבוה י' אמה (שמות כו, טו), א"כ כיצד נכנס משה לשם?

[ועיין קושיית הנצי"ב בהעמק דבר (שמות יז, יב): למה אהרן וחור לא יכלו לתמוך בידי משה במלחמת עמלק והצטרך לשבת על האבן? ותירץ: באשר היה משה גבוה בקומתו מאהרן וחור כדאמרינן פרק המצניע (שבת צב, א) שהיה עשר אמה, ע"כ לא יכלו לתמוך ידיו בעמדו, מש"ה הביאו אבן וישב עליה.]

תשובה: יש כמה אפשרויות:

א. יתכן שמה שמשה רבינו היה י' אמות הוא משל ולא כפשוטו. עיין חידושי אגדות למהר"ל על בבא מציעא (פד א).

ב. אולי הרכין וכופף את הראש כי צריך הכנעה לפני רבש"ע.

ג. הוא נכנס בדיוק. סימן שלא היה לו שטריימל. יכול להיות שהוא היה חסיד אבל לא היה לו שטריימל. אלא היה לו כיסוי ראש בד צמוד לראש והוא לא תפס מקום נוסף.

שאלה: אכן פעם שמעתי מילי דבדיחותא מחסיד סטמאר: יש לשאול: האם מרע"ה היה מתנגד או חסיד? ח"ו להגיד שמ"ר היה מתנגד. ברור שהוא היה חסיד – אין על זה מה לדון.

אבל איזה סוג של חסיד?

יש ראיה ברורה. ידוע שכתוב בגמרא שמ"ר היה עשר אמות, והמשכן היה עשר אמות. משום שמ"ר היה חסיד הוא לבש כוכע, והגובה שלו היתה גובת המשכן, א"כ הכובע הצטרך להיות שטוח ולא יותר גבוה מראש ראשו כדי לאפשר לו להיכנס למשכן.

מי לובש כובע ששטוח ומגיע רק לקצה הראש? חסידי סטמאר ומעט חסידי ברסלב. אם מ"ר היה חסיד ברסלב והוא לבש כובע שטוח, עכשיו כל חסידי ברסלב היו לובשים כובע כזה ולא יהיה חילוקי מנהגים בכובעים של ברסלב. אבל כל חסידי סטמאר לובשים כוכע שטוח.

יוצא, מ"ר היה חסיד סטמאר.

תשובה: ברור שמשה רבינו היה חסיד סטמאר, וגם חסיד ברסלב, וגם מתנגד, משה רבינו היה הכל, "בכל ביתי נאמן הוא", כל חדרי התורה, כל השיטות, כל הזרמים, הכל נכלל. הרי כתוב כל מה שתלמיד עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני. לכן הוא כלל את הכל.

מקורות נוספים מאת הרב מרדכי ציון:

והגר"א נבנצל כתב לי: "אולי כפף ראשו".

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "בעל התוס' הקשו ולי נראה שיש אמה של ה' טפחים ואמה של ו' טפחים א"כ י"ל במשה רבינו היה גבוה עשר אמות - אמה ה' טפחים, והמשכן היה עשר אמות - אמה של ו' טפחים.

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "המידות התאימו לו במדוייק".

והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "אפשר שנכנס עם קומה כפופה".

והג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי:

"א. הנה אאמו"ר הגאון רבי אלחנן יעקב דוד הכהן רבינוביץ שליט"א כתב בזה בספרו הבהיר "עקבי דוד", (פרשת תרומה) וז"ל: ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים, עשר אמות אורך הקרש (שמות כו יד–טו). נשאלתי מהרה"צ רבי בונים טוסיג (שליט"א) [זצ"ל] אדמו"ר ממטרסדורף (מח"ס תפארת בנים על קיצור שו"ע), הרי משה רבינו היה גבוה עשר אמות, וא"כ איך היה יכול להיכנס למשכן בשבעת ימי המלואים לעשות את העבודה (כדאיתא בגמ' תענית דף יא א, ספרא פרשת צו ח, יד, סימן קעט, שמיני ט, יד סימן טו, ומדרש רבה שמות פרשה לז ס"ק א) וכן סתם כשנכנס לשם, כדכתיב (ויקרא א א) ויקרא אל משה מאוהל מועד.

ועניתי לו, מהיכן אנו יודעים שמשה היה עשר אמות, במעשה דעוג מלך הבשן, איך משה הרגו, דאמרינן בגמ' (ברכות נד ב) משה כמה הוה עשר אמות, שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור עשר אמין, ומחיה בקרסוליה וקטליה (עכ"ל).

והנה זה ברור כשיוצאים למלחמה, הולכים עם נעלים, וחז"ל אמרו שהיה עשר אמות שם, היינו שהנעלים נכנסו בשיעור עשר אמות.

אבל במשכן נכנסו בלי נעלים, כדכתיב (ויקרא יט טו) ומקדשי תיראו אני ה'", ואיתא בספרי (שם סימן עט) איזה מורא, לא יכנס להר הבית במקלו ובתרמילו במנעלו, ואיתא ברש"י (חגיגה ד ב) דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב (ישעיה א יב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי (ע"כ).

ומדכתבו, דרש על זה על "ומקדשי תיראו" שזה קאי גם על המשכן, שמע מינה שגם במשכן נצטוו על איסור מנעלים, חוץ מפשטות שמשמע שאין הבדל בין המשכן להר הבית.

ובמשנה (ברכות נד ב) איתא, לא יכנס להר הבית במקלו ובתרמילו, ובפונדתו שעל רגליו (עכ"ל), אבל לא לומדים זאת מהפסוק ומקדשי תיראו.

ולכן יורד שתי ס"מ בערך, וזה כבר היה מספיק שיוכל להכנס, והצעתי הדברים לאאמו"ר שליט"א והוטב בעיניו. עכ"ל אאמו"ר שליט"א בספרו "עקבי דוד" פרשת תרומה.

ב. ולענ"ד י"ל בס"ד שמשה רבינו כשנכנס למשכן, נכנס בהכנעה כמובן, והתכופף קצת לאות הכנעה, כמו שנכנסים למקום קדוש, ומסתמא נשאר שם כל הזמן קצת כפוף, שהרי היה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, וכן זה היה מקום קדוש מאד".

ג. וע"ע מה שכתב בזה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו הבהיר "טעמא דקרא" (פרשת תרומה כו טז). [מובא שם שבס' מקדש הקודש (הל' ביה"ב בקונטרס משכן העדות סו"ס צ) כתב לתרץ שהנמיכו והעמיקו קצת את קרקע המשכן בכדי שיוכלו ליכנס שם, והגרח"ק אומר שדבריו נכונים. והוסיף שמה שנסתפק שם שאולי אי אפשר להעמיק את קרקעית המשכן דשמא קדושת המשכן לא היתה אלא בחלל של עשר אמות ותו לא, הנה הדין הוא שקרקעיתו של בית כמוהו עד התהום (ספרי חוקת יט יד. משנה אהלות טו ה. רמב"ם הל' טו"מ כ ו), ולגבי רצפת ביהמ"ק מבואר להדיא במסקנת הגמ' בזבחים (כד א) דעד ארעית דתהומא קדיש דוד. וגם מוכח בזבחים שם שמה שאינו עומד נגד הקלעים אלא נמוך מהם אין בזה חסרון, והיינו משום שגם בכה"ג חשיב שעומד בתוך הקלעים.

והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "בספר "מושב זקנים" (שמות כו א) הקשה כן על אהרן הכהן ונשאר בצ"ע. גם ראיתי בספר דרך שיחה (להגר"ח קניבסקי שליט"א, ח"ב עמ' קל) שעמד בזה ותירץ ב' תירוצים:

א. משה לא היה נכנס לשם ולא היה לו צורך ליכנס לשם, ובז' ימי המשתה כשהדליק את המנורה הוציאו לו אותה לבחוץ ושם הדליק אותה.

ב. גג המשכן היה עשוי בד, וכשהיה משה נכנס היה ראשו של משה מרים מעט את הבד.

כמו"כ ראיתי בקובץ "בית אהרן וישראל" (גליון קלג, תשרי-חשון תשס"ח) שעמד על זה הרה"ג יעקב ישראל הגר ותירץ שהיה גובהו ז' וחצי אמות ורק כשהיה מגביה ידיו היה גובהו י' אמות עיי"ש.

ועי' בחידושי אגדות למהר"ל על ב"מ (פד עא, בנדפס זה ח"ג דף לג) שכתב שאין זה שיעור גשמי אלא שיעור על שלימות ומעלת נפשו עיי"ש" – מ"צ.]