שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

כל מי שרעב - העוני במדינתנו

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־07:05, 22 במאי 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

כל מי שרעב

"כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (הגדה של פסח). כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויאכל קרבן פסח.

קושיא: הרי קרבן פסח אינו נאכל אלא על ידי אלו שסוכם עליהם מראש לפני הקרבתו? תירוץ: אכן סיכמו מראש עם העני. עוד תירוץ: זה נכתב בגלות כשלא היה קרבן פסח. ומן הסתם יש עוד תירוצים.

אך נותרה קושיא בלי תירוץ: עניים שאין מזמינים אותם והם נשארים רעבים. לומר "כל דכפין" זה קל, אך לתת לעניים כסף זה משהו אחר. אין אנו מדברים כאן על עניים, שאם נספור את שני העשירונים הנמוכים, נמצא 24% מהאוכלוסיה עניים (1.2 מליון אנשים) אשר חסרים להם דברים יסודיים, אלא מדובר ברעבים ממש.

אכן לבושתנו ולחרפתנו יש רעבים במדינת ישראל. 12% מהאוכלוסיה (600,000 יהודים) הנם ב"חוסר ביטחון תזונתי" מילה יפה לומר: רעבים. מתוכם 8% מהאוכלוסיה (400,000) הם בחוסר תזונתי "מתון", כלומר לעתים מדלגים על ארוחות וגם כשאוכלים, רוב התפריט הוא לחם, אטריות ואורז, כלומר, מזון שאינו מספיק מבחינה רפואית מחוסר ויטמינים, מינרלים, ושאר אבות מזון.

4% הנותרים מוגדרים כ"חוסר ביטחון תזונתי חמור" כלומר רעבים ממש, כאשר הילדים עצמם מדלגים על ארוחות.

13.5% מהילדים במדינה הולכים לישון כאשר הם רעבים לפחות לילה אחד בשבוע. מאידך הם משמינים. תת-תזונה והשמנה אינן סותרות: קונים לחם ואיטריות שיש בהם קלוריות רבות במעט כסף ומפסידים מרכיבים חיוניים לגוף.

זאת קושיא כבדה יותר מארבע הקושיות. איפה אהבת הבריות שלנו?! אנחנו מבזבזים כסף על מותרות ולילדי ישראל - אין לנו!

ידוע המונח ההלכתי: "חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא סב). אבל אמרו רבותינו הפוסקים: חייך קודמים לחיי חברך אבל אין מותרותיך קודמים לחיי חברך (תניא אגרות קודש טו; ערוך השולחן יו"ד רנא; אהבת חסד ל"חפץ חיים בסיום).

גם 20% מהקשישים הנם רעבים. 7% מהם במצב של "חוסר בטחון תזונתי חמור", כלומר רעב ממש. רבים מהם (25%) מתלבטים יום יום לאן להפנות את משאביהם הכספיים האפסיים: א. למזון. ב. לחימום. ג. לתרופות. בסופו של דבר הם יוצאים קרחים מכאן ומכאן בכל שלושת התחומים.

1. תזונתם אינה מאוזנת, לא בשר, לא עוף, לא מוצרי חלב, וגם מוותרים על ארוחות רבות בגלל מחסור בכסף.

2. קר להם בחורף (32%), מתוכם רבים סובלים עקב זה מבעיות בריאותיות (40%). יש שאין להם מים חמים בחורף (15%) או רק פעם בשבוע (5%) או פעמיים בשבוע (10%).

3. אינם מטפלים בבעיות רפואיות, כגון ראיה, שמיעה (12%) ושיניים (22%).

שכחנו לומר שחלק מהם מוותרים על קשר טלפוני עם משפחתם מחוסר כסף (20%) או על ביקורים (17%).

אתה עדיין בטוח שאנו מקיימים "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן"?!

ב"ה, יש ברחבי הארץ בתי תמחוי רבים המחלקים מזון מדי יום ביומו לאלפי אנשים, או שולחים הביתה מנות לאלה שאינם באים לשם עקב נכות או בושה. אגב, יש גם כאלה שעקב בושה אינם רוצים כלל וכלל לקבל עזרה, ומאלה כל שבוע מתים כמה. כן! מתים! בתי התמחוי גם מספקים מזון לילדים שאין להוריהם מה לתת להם לבית הספר.

כמובן, שירותי הרווחה של המדינה עושים כמיטב יכולתם כדי לסייע, אך האמצעים שלהם מוגבלים. באופן כללי, העזרה לעניים אינה עומדת בסדר עדיפות גבוה במדינה. גם רוב אזרחי המדינה אינם מוטרדים. השבעים אינם אוהבים לשמוע שיש רעבים. הם מעדיפים לעשות סעודה יוקרתית לעשירים שאינם זקוקים לה מאשר לתת כסף לעניים הנצרכים ממש.

איפה הדבקות במידותיו של הקדוש ברוך הוא "אל רחום" (דברים ד לא), "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמה ט)? איפה ההליכה אחרי אברהם אבינו, אשר נטע אשל בבאר שבע, ראשי תיבות אכילה שתיה לינה; והכניס אורחים באומרו להם: יוקח נא מעט מים... ואקח פת לחם" (בראשית יח, ד-ה), אך התברר שהוא מן הצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה (בבא מציעא פז, א)? איפה ההליכה אחרי משה רבינו שראה את בנות יתרו עשוקות "ויושיען וישק את צאנן"? (שמות ב יז). איפה "לא תאמץ את לבבך" (דברים טו ז)?

שמא תאמר: הייתי שמח לתמוך בעניים ובאביונים, אבל בקושי יש לי בשביל עצמי! - בוודאי, אחרי כל הכסף שאתה מבזבז ביד רחבה על מותרותיך שלך ושל משפחתך!

זה הכלל, כלפי עצמך היה חסכן ולא בזבזן, וכלפי העניים היה נדיב ולא קמצן. אל תשכח שקמצן נקרא בתורה איש בליעל (דברים טו ט). צמצם הוצאותיך, הסתפק במועט וקיים "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיה נז טו). כך ייבנה העולם, "עולם חסד ייבנה" (תהילים פט ג). וגם לך ייטב. אם אתה במצוקה, אל תחפש כל מיני תחבולות וסגולות, אלא "תפילה ותשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".