שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

כיבוש כל הארץ - כיצד

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־00:53, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == כיבוש כל הארץ - כיצד == [הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל וראש ישיבת עטרת ירושלים] פתחו ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

כיבוש כל הארץ - כיצד

[הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל וראש ישיבת עטרת ירושלים]


פתחו את עיניכם וראו כיצד כל מרחבי יש"ע התמלאו וממשיכים כל העת להתמלא ביישובים ובתושבים. מי עשה זאת? מי משך לשם כל כך הרבה יהודים מתוך מסירות נפש? האם הכרח כלשהו? האם תועלת כלשהי? ודאי שלא. אלא התשובה פשוטה: אהבת ארץ ישראל. ומפעל ההתיישבות הוא דגם לכל ארצנו. מי עשה את בניין הארץ? מי עשה את שיבת ציון? מי עשה את קום המדינה? האם עשו זאת מתוך הכרח או לחץ? לא ולא! רק אהבת ארץ ישראל והאמונה בארץ ישראל שהתעוררו בליבות בני ישראל הן שגרמו לכך.

הגאון רבי יהושע מקוטנא כתב בשו"ת 'ישועות מלכו' כי "אין ספק שהיא מצוה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה - ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה" (יו"ד סי' סו). נמצאנו למדים שהתשוקה לארץ ישראל היא הסימן הגדול לגאולה.

וכאשר אין תשוקה חלילה, אז הכל נופל, כפי שכותב ה"שפת אמת" ביחס לחטא המרגלים, ומדמה את ארץ ישראל ללימוד גמרא, שהוא לימוד קשה, לכן רק מתוך חשקו בה מוכן האדם לעמול בה וללומדה: "ועניין 'שלח לך', לדעתך, אם תרצה שלח, כי בחינת ארץ ישראל היא תורה שבעל-פה שצריך האדם לעמול עליה בכח היגיעה שלו, ולכן כיבוש ארץ ישראל תליא ברצון בני ישראל עצמם כמו שכתוב: 'ונכבשה, והקדוש ברוך הוא מסכים ומסייע להם, ולכן כשמיאנו בארץ, שוב לא היו יכולין לכנוס'" (פרשת שלח, תרנ"ג, ד"ה 'ועניין שלח לך').

ודאי עמדו בעיות לעיני המרגלים והם לא שיקרו, אך כאשר יש חשק, אז כל הבעיות מתגמדות ונפתרות בעוז ובגבורה מתוך סיעתא דשמיא.

הרי ידוע שארץ ישראל נקנית בייסורים, ומי מעוניין בייסורים? אלא כאשר אוהבים את הארץ, הייסורים אינם מורגשים כל כך. לכן "רבי שמשון בר יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים, ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא" (ברכות ה', א'). כאשר יודעים שזו מתנה טובה אז מוכנים לייסורים.

אם תרצו, דומה הדבר לנישואים. כאשר אוהבים, אזי הקשיים המשותפים אינם מכבידים, אלא אדרבה, מחזקים את הקשר. אך כאשר האהבה נחלשת, אז כל הקשר הופך לזרא. משל אמרו רבותינו: כאשר אהבתנו היתה עזה, על רוחב הסיף שכבנו, עכשיו שאין אהבתנו עזה, מיטה בת שישים אמות אין דיה לנו (סנהדרין ז, ע"א).

זאת נקודת המוצא לכל מאבקנו על ארץ ישראל: האם גישה תועלתית או גישה מהותית. אם ארץ ישראל אינה אלא מכשיר לקיום הפרט, אז ממילא הכל נשקל על פי אמות מידה של כדאיות, כגון כלכלה וביטחון, ומתוך כך נכנסים לסיבוכים כבדים. אך אם הגישה היא מהותית, כלומר שארץ ישראל היא חיינו, ארץ החיים - או אז, בדומה לקשר בין בני הזוג, אין ערעור על עצם הקשר, ומתגברים על כל הבעיות בשמחה. וכמו שאי אפשר לכפות קשר של נישואים, כך אי אפשר לכפות קשר עם הארץ.

וכיצד מגבירים את אהבת הארץ? הרי זה רגש, וכי אין שליטה ישירה על רגשות ורצונות? אלא שהתורה מלאה מצוות של רגש ושל רצון, והבחירה החופשית היא לעסוק באותן מחשבות אשר מעוררות את הרגש והרצון. כפי שאומר הרמב"ם ביחס לאהבת ד': "ודבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם - עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה, כמו שצווה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך - אלא בדעה שידעהו. ועל פי הדעה, על פי האמונה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה" (סוף הלכות תשובה).

לכן, זו עבודתנו - למלא את העם היושב בציון במחשבות וברעיונות ובהשקפות ובאמונות, המחבבות את ארץ ישראל. ואז יתקיים בנו "לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה, כִּי-חָפֵץ ה' בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל: כִּי-יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ, וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל-כַּלָּה, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ" (ישעיה סב, ד-ה).