שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

כבוד ת"ח וקימה לפניהם (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:06, 4 בספטמבר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שאלה: האם אדם בישיבה צריך לקום לפני הר"מ שלו?

תשובה: כן, כאשר נכנס לד' אמותיו וכאשר יוצא מד' אמותיו. ואם זה ר"מ של שיעור אחר? כן, גם הוא ת"ח. ות"ח צריך לקום מלוא קומתו לפניו. ואם הוא נמצא באמצע לימוד? באמצע לימוד נהגו בישיבות לא לקום- לא שלימוד תורה פוטר מלקום, וכי אדם שלומד תורה פטור מקיום מצוות? וכי כשנופל לו ספר למצווה- אין הוא צריך להרימו? אלא שאדם האמצע לימוד תורה לא פטור מן המצווה מדין העסוק במצווה פטור מן המצווה, ושאת המצווה הזאת אפשר לקיים ע"י אחרים, וזו מצווה אשר מוטלת עליך. ובכל זאת בישיבות נהגו לא לקום.

למה? כי ת"ח אשר מחל על כבודו כבודו מחול. אבל הוא לא מחל? אלא הכוונה שמחילה היא שהוא מוחל. יש תלמידים עומדים כאשר הרב מתחיל את השיעור והוא מבקש שלא יקומו, אז אין להם לקום. ואיפה כאן הוא מוחל? אלא שברור שצריך לדעת בבירור שהוא מוחל והוא צריך לומר זאת. אך באמצע לימוד ברור שהוא מוחל כי הוא לא רוצה להפריע ללימוד. אבל אמרו הפוסקים שזה חומרא- לקום ולעמוד. זהו הידור. אולי בישיבה שלנו לא צריך את ההידור הזה. שבישיבות אחרות הם גדולות אז זה לא קורה הרבה שרב עובר לידך.

אך כאן אם נקום אז יהיה גל של קימות כל רגע. ולכן הסברא אומרת שבישיבה הזאת באמצע הלימוד הוא אפילו מוחל על ההידור. ככה הם הסברות. גם שהרב שלו נכנס לבית המדרש זה לא יותר חמור ממה שנכנס לד' אמותיו. כמובן אם הוא קם הוא מקיים מצווה מן התורה, אך אם הוא לא קם הוא לא מבטל מצוות עשה.

אם הרב שלו בא לדבר איתו חייב לקום? זה אין שאלה, הוא חייב לקום. זה לא יפה שהוא עומד וזה יושב.

אם הרב שלו עולה לספר תורה? צריך לעמוד בברכה, כמו שעומדים עד שיגיע למקומו, והתיבה במקרה הזה היא מקומו. צריך לקום כשהוא עולה וכן כשהוא יורד.

מצווה גדולה לכבד ת"ח. לת"ח קשה לדבר על זה, כי אם יתחיל לדבר על זה יגידו עליו "דובר שלום לעמו דובר טוב לכל זרעו.." אז לא נעים לדבר על זה.

ולפני אברך וותיק צריך לקום? בנהרדעא כל התלמידים קמו לפני כל התלמידים. וכן נאמר כל הלומד..." אבל לא נהגו כך, שאחרת באמת זה יחסוך כיסאות.. ולכן בפועל לא נהגו וסומכים על השיטה של הרמה שמובאת בה. אבילות שמה שכתוב בגמ' שם שכך נהגו בנהרדעא זה חומרא. ואותו הדבר אברך. אלא אם כן זה אברך שהוא בעצמו ת"ח. אמנם הוא לא קיבל תפקיד, אבל הוא עדין ת"ח. זה לא כל אברך. כי לא נהגו.

האם צריך למחות על כבוד רבו כאשר מבזים אותו? בוודאי. הרי כתוב בגמ' בב"מ פה- שאלמנתו ראתה את ר' אלעזר בן ר' שמעון שיצא תולעת מאוזנו.. והוא אמר שזה בגלל ששמעתי זילותא של ת"ח ולא מחיתי. מי ששומע זילותא צריך למחות. באיזו צורה? זה שאלה אחרת. אך כשמבזים ת"ח צריך למחות. וזה לא משנה מאיזה קבוצה הוא, וגם אם הוא לא רבו.

צריך מאוד להזהר מזה, אע"פ שבישיבה מאוד מכבדים, תמיד צריך להוסיף. כי זה קרבה מתמדת, כי הישיבה קטנה ואוכלים ביחד בקירבה אל התלמידים.. עלולים לשכוח מחרדת הקודש של רבם. לא בגלל שהרב נוהג בידידות אז אנחנו לא צריכים לנהוג ביראה ופחד. התחמם כנגד אורם של ת"ח. במידות הטובות ובתורה שלהם. והזהר מעקיצתם..." נשיכת שועל- כלומר אתה לא מדבר בכבוד אז הוא נותן לך על הראש. לחישת שרף- שרף זה בע"ח אגדי שהוא שורף את מי שמדבר עימו. ועקיצת עקרב- עקרב עוקץ מהזנב, בדרך אגב. ולכן אתה צריך להיזהר מזה, שהוא לא חבר שלך מהסניף. וגם אם הוא חבר שלך מהסניף- עכשיו הוא ת"ח וצריך לכבדו. וכן אם הוא גדול ממך, וגם אם אתה גדול ממנו. אתה לא מכבד אותו אלא את התורה. גם אם זה נראה מוזר שהוא קטן ממך.

וזה תלוי במקום ובזמן. בזמן- אם היינו בדורו של ר' עקיבא איגר אז לא היו מסתכלים עלינו בכלל. ובמקום- יש מקום אשר יש בו הרבה ת"ח ויש מקום הממועט בת"ח.

מה זה נקרא למחות? זה בעניין תוכחה. שזה לפי המציאות ולפי האדם. וכן הלאה. זה מסובך כל ההלכות האלו. כמו המובא בספר פרי לצדיק- אמרות טהורות: לפעמים מישהו מבזה ת"ח ואתה אומר "איך אתה מבזה ת"ח" והוא עוד יותר פותח את פיו.. ולכן צריך לדעת איך להוכיח, לפי השומע. אם פרופסור מבזה ת"ח אז אומרים לו ש"יש פגם אקדמי בצורה אשר הוא מדבר". "אתה פוגע בחופש האקדמי". ואם אתה מדבר עם שופט- "אתה פוגע בכבוד האדם וחירותו". צריך שהתוכחה תועיל. ולפעמים צריך להוכיח ברבים, צריך לכתוב את זה בעיתון. צריך למחות כאשר פוגעים בכבודו של ת"ח.

פעם ביזו את הרב גורן. היתה חתונה וכיבדו את הרצי"ה בברכה והוא לא זז, וכך היה כמה פעמים. והרצי"ה לא זז ממקומו, עד שהרצי"ה אמר שהוא לא עולה לשם עד שזה שביזה את הרב גורן ירד משם.

לא להישחק בדבר הזה אע"פ שנמצאים יחד בידידות וכן הלאה.

הרב חרלפ כותב לרב קוק ואתה רואה שם שהוא רועד מפחד. והוא לפעמים כתב על זה. הוא התמלא בפחד. אז צריך הרבה להיזהר ולהוסיף על כך.

בחוברת נפש הראיה יש 4 דברים שהוא הקפיד עליהם ואחד מהם הוא כבוד תלמידי חכמים. ויש סיפור שהוא נתן סטירת לחי.

לפעמים מי שמבזה הוא מעזי פנים אשר לא מקבלים את התוכחה, האם צריך גם להוכיח אותו? הוא צריך למחות בחוכמה. אפשר לדבר בצורה שהוא מבין. או לומר- אני לא מדבר ככה. יש דרכים שונות לבטא את זה. לפעמים מספיק לעשות פנים אשר מראות חוסר שביעות רצון. שהוא לא מעריך או מזדהה עם הדברים האלה.

==






















==