שיעורי הרב שלמה אבינר

[באהבה ובאמונה]

ידידי היקר, אתה לומד תורה, פועל למען ארץ ישראל ועושה עוד מצוות רבות, אך את העיקר שכחת: כבד את אביך ואת אמך!

ולמה זה עיקר? כי הקדוש ברוך הוא השווה כבודם לכבודו, ויראתם ליראתו, כמבואר בקיצור שולחן ערוך קמג א. כמובן, זה כתוב בגמרא, ברמב"ם ובשולחן ערוך, אך אין צורך להיות למדן כדי לדעת זאת. די לפתוח קיצור שולחן ערוך ששווה לכל נפש.

ולא בכדי זה כתוב בעשרת הדברות, יחד עם אמונה בד', איסור עבודה זרה, רציחה, ניאוף וגנבה, שבת ועוד. באותה מעלת חשיבות.

ולמה כבודם הושווה לכבוד ד'? כי שלושה שותפים יש באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. ואם אתה פוגע בשני שותפים גם השותף הראשון נפגע (קצשו"ע שם).

אנו יודעים היטב שלפעמים ההורים מציקים, שהם לא מלאכים, שהם לא מושלמים (וכי אתה מושלם?) אבל בכל זאת צריך הכרת טובה. כי אמך סחבה אותך תשעה חודשים, וזה לא קל, ילדה אותך, וזה ודאי לא קל, הניקה אותך, והיא ואביך השקיעו למענך הרבה מאד במשך השנים, לכן גם אם יש להם חסרונות צריך הכרת טובה. הרי ד' ציווה להכיר טובה גם למצרים מפני שאירחו אותנו כשלא היה לנו מקום אחר, אז קל וחומר הוריך.

אם ההורים שלך כולם מחמדים וחיכם ממתקים אז אינך צריך ציווי של תורה בשביל כבוד ויראה. זה בא לבד באופן טבעי. הציווי האלהי חל כאשר זה קשה, וזה דורש הכנעה.

יש אנשים שרוצים ללמוד ענווה שהיא מידה גדולה מאד וטורחים לשם כך וממציאים שיטות שונות. אין צורך בזה, כפי שכותב הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ד, כי ריבונו של עולם כבר חשב על זה, וציווה על כיבוד הורים וכדומה, שאם תכבד אותם ותירא מהם כראוי, מובטח לך שתצא עניו מאוד.

שמא תאמר: אבל הם כל כך מעצבנים שאי אפשר לעמוד בכך. על זה כתב הרמב"ם משל: אם מלך בשר ודם היה מתנהג כך כלפיך, ודאי היית סופג בשקט, ופה זה מלך מלכי המלכים.

וזה לשונו: "עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכוהו לפניו לים, לא יכלים אותם ולא יצעק בפניהם, ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק.

ועד היכן מוראן: אפילו היה לובש בגדים חמודות, ויושב בראש בפני קהל, ובא אביו או אמו וקרעו בגדיו, או הכוהו על ראשו, וירקו בפניו... לא יכלים אותם אלא ישתוק, ויירא ויפחד ממלך המלכים, שציווהו בכך: שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצטער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר; קל וחומר, למי שאמר והיה העולם ברצונו" (הלכות ממרים ו ז. מובא בקצש"ע שם ב).

והעיקר לעשות הכל בחיוך ובשמחה כלשון הקיצור שולחן ערוך: "... בסבר פנים יפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות, והראה לו פנים זועפות, נענש עליו" (שם ג).

ואפילו אם אביך או אמך עוברים עבירות , אין זה קשור אליך, ועליך לכבדם (עיי"ש ט). כמובן, אם הם מציקים לך עד מוות, צריך להתייעץ מה לעשות, אך זכור את המשל של המלך והתייעץ בסוגיה קשה זו עם תלמיד חכם.

אכן מצוה קשה, אך לפום צערא אגרא ואם תכבדם, ילדיך יכבדוך.

ומעשה בסב זקן שראה בקושי, שמע בקושי, וידיו רעדו כל כך שבשעת הארוחה היה האוכל נשפך על השולחן ועל בגדיו וגם ריר היה נוזל מפיו כך שבנו וכלתו נגעלו וקבעו את מקום אכילתו בפינת החדר. והוא היה יושב שם ואוכל בעצב ומסתכל עליהם עם צער בעיניו. ופעם שבר את צלחת החרסינה שבה היה אוכל וכלתו חירפה וגידפה אותו ונתנה לו במקום קערת עץ. והוא ישב בפינתו נעלב.

יום אחד הבן ואשתו שמו לב שבנם הקטן בן הארבע אוסף חתיכות עץ ומסדרם יחד. שאלו אותו מה הוא עושה והשיב להם: אני מכין קערת עץ בשבילכם, כשתהיו זקנים... הסתכלו זה על זה, פרצו בבכי והושיבוהו עמם דרך כבוד.

• פורסם בשאילת שלמה 364