שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

יתרו ע''ד - תן דעתך שלא תקלקל (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־12:42, 18 באוקטובר 2015 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

מעמד הנבואה

בפרשתנו אנו מגיעים לשיא ההיסטוריה של המין האנושי – מתן תורה וקבלת עשרת הדיברות. באירוע אדיר זה שמענו כולנו, אנשים, נשים וטף, עבד ושפחה את ד' מדבר עימנו. ד' לא דיבר עימנו ברוח הקודש אלא בנבואה, ולא בנבואה רגילה כנבואת שאר הנביאים, אלא בנבואה כנבואת משה רבנו, שכאשר גבהו שמים מארץ כן גבהה נבואת משה מנבואת שאר הנביאים, כפי שמעידים הפסוקים (במדבר יב ז-ח): "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ד' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא". הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ז ו) מסביר שנבואת משה שונה מנבואת שאר הנביאים, בכך שהנביאים מתנבאים בחלום או במראה ומשה רבנו מתנבא כשהוא ער. הנביאים מתנבאים על ידי מלאך ולפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה ומשה רבנו לא מתנבא על ידי מלאך ולא על ידי מראות וחידות, שנאמר (במדבר יב ח): "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות", ועוד. בהר סיני ד' לא דיבר עימנו במשלים וחידות כי אם במילים ברורות, זכו עם ישראל לקבל נבואה עליונה זו.

מציאות זו, שבני אדם מסוגלים לשמוע מסר מאלוקים, אינה הגיונית. כיצד יכול אדם חומרי לשמוע מסר מאלוקים? ועוד, כאן אין מדובר בשמיעה של אדם אחד פרטי, אלא בעם שלם ששמע את קול האלוקים, "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות כ יט). זו מציאות שקשה מאוד לתפוס, אלמלא היינו שם לא היינו יכולים להאמין. ד' דיבר אלינו.

כיום, אנשים מדברים אל אלוקים, מספרים לו את הצרות שלהם ומביאים לו עצות כיצד היה נכון לנהל את המציאות. בעבר גם היו כאלו שיצרו אלילים ועבדו אותם כדי שיעזרו להם במלחמות. אך המציאות שד' מדבר אל האדם היא חידוש של עם ישראל. ד' מתגלה אל עם ישראל ומודיע להם שיש תכלית לבריאתם, הם לא נבראו ללא מטרה, עליהם לקיים מצוות. פעם ראשונה שישנו עם שמקבל ציוויים מאלוקים, שאלוקים פונה אליו ומסביר לו את ייעודו ותפקידו, כיצד יגיע לאושרו.

כמובן, לפני שד' דיבר עימנו עשינו הכנות. כל אלפיים ארבעה מאות ושמונה השנים מבריאת אדם הראשון עד מתן תורה היו הכנות ליום נורא זה. אברהם, יצחק ויעקב, גלות מצרים, יציאת מצרים, חמישים יום של התקדשות ועוד שלושה ימים של פרישה, הכל היה למען המעמד האדיר הזה בו ד' מודיע לנו שאנו בני אדם ויש אדון לעולם שמנהיגו.

ד' מתגלה אלינו ומודיע לנו את עשרת הדברות:

אנוכי ד' ואין אלוהים אחרים

הדיבור הראשון הוא: "אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב)- זהו יסוד היסודות, קודם כל יש בורא לעולם. דיבור זה כולל את כל התורה כולה, ד' מודיע לנו שהעולם לא נברא בטעות, יש לו בורא ומכוון. כפי שמסביר הרמב"ם (יסודי התורה א א): "יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן. וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא. וְכָל הַנִּמְצָאִים מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ". כל רגע ד' מזרים חיים למציאות כולה, "הבורא בטובו בכל יום תמיד" (תפילה, יוצר אור), כל המחשבות, האידאלים, הרצונות, כל החיים מופיעים בדברו של הקב"ה.

יש לכך המשך, "אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם). אמנם אני מעל הכל והבורא של הכל, אך אינני מפקיר אתכם, אני דואג אישית לכל בריה ובריה. אני ד' לפני הזמן ומעל הזמן, אך אני הוצאתיך מארץ מצרים, אני מכוון את החיים בעולם הזה. מצד אחד "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר ניברא" ומצד שני הוא גם "אלי וחי גואלי וצור חבלי בעת צרה, והוא ניסי ומנוס לי מנת כוסי ביום אקרא.. ד' לי לא אירא", ד' גם מעל הכל ומצד שני גם משגיח עלינו ושומר עלינו (תפילה, אדון עולם).

השגחת ד' מופיע לכל אורך ההסטוריה מיציאת מצרים הפלאית, בריאת אומה בתוך אומה אחרת כמאמר הכתוב (דברים ד לד): "גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי", והפיכתם ממאות אלפי עבדים מפורדים לעם גיבור אחד עד היום כשזה מופיע בצורה גדולה יותר, כאשר אנו איננו חוזרים רק מארץ אחת, כי אם מארצות רבות, ולא לאחר מאתיים שנה כי אם לאחר אלפיים שנה, ללא ניסים וללא משה רבינו, חזרנו לארצינו ובנינו אותה. לפני קום המדינה קראו 'משוגעים' לאנשים שחשבו כך, כך קרה להרצל שכשהחל לפרסם את מחשבותיו חברו הטוב, שהיה רופא רצה לאשפזו. אך רבש"ע הוא מעל הכל ומכוון הכל כפי רצונו.

מתוך ההבנה עליונה זו, שד' מעל הכל מצד אחד ומאידך משגיח ומכוון את עולמינו מגיע אלינו הדיבור השני (שמות כ ג): "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ". בעולמינו אין כח עליון אחר חוץ מבורא העולם. כפי שהזכרנו כבר "הוא אחד ואין שני". אמנם היו גויים שעבדו לשמש ולירח אך הטבע אינו עצמאי, רבש"ע מנהיג את הטבע כל רגע. מתוך כך שהוא שולט בטבע הוא מסוגל גם לשנותו בעת הצורך ולעשות ניסים, להפוך ים לדם, ולהוריד מהשמים ברד מעורב באש, חוקי הטבע נשלטים על ידו, הוא קבע אותם והוא מסוגל לשנותם.


ד' מתערב בסדרי העולם ורוצה בצדק

על גבי שני הדברות הללו מגיעות שאר הדברות: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ד' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". ד' מתעניין במציאות החומרית שבעולם הזה, הוא לא מסכים שיחריבו אותו בשקרים ורמאויות. משום כך אסור להשתמש בשם ד' לשוא, מי שיהרוס את העולם, ישקר וירמה בשם ד', לא ינוקה "כִּי לֹא יְנַקֶּה ד' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא" (שם ז).

שם ד' הינו הערובה לכך שדיני ממונות יתנהלו בצורה נקיה, כאשר ישנה מציאות אשר אי אפשר לברר, או שישנו קושי להאמין באחד שדובר אמת, ישנו כלי מיוחד לגילוי האמת, שם ד', רק אז נשבעים בשם ד' לברר את האמת. מי ש"אָנֹכִי ד'" ומאמין שאין אלוהים אחרים, זה יחדור אליו והוא לא יעז להישבע לשקר. אך צריך זהירות גדולה, שבועת שוא לא תנקה, ד' לא סולח למי שמזכיר את שמו לשוא.

יש חומרה לא רגילה על אמירת שם ד', אפילו להשבע על אמת אסור, רק אם בית דין מחייב. להטיל את שם ד' האלוקי על המציאות החומרית זה דבר לא פשוט, משום כך אין נשבעים לעולם, רק בחיוב בית דין, גם על אמת, ולכן גם בצבא אומרים 'אני מצהיר', לא נשבעים.

האיסור לרמות לא קשור לאיסור שבועת שקר, יש איסור עצמי לרמות, מכיון ששם ד' אינו מופיע רק בעולם העליון, אלא גם בעולם המעשה, בעולם שלנו. כפי שד' אינו רק למעלה, ד' הוא בכל מקום. כוונה זו נימצאת כבר בדיבור הקודם, לא יהיה לך אלוהים אחרים, לא לשקר ולרמות במחשבה שד' לא רואה, שד' אינו יודע, ד' משגיח על הכל, אני בראתי את כל המציאות ולכן אני רוצה שהמציאות תבנה על בסיס היושר והאמת.

שימוש בעולם לפי הוראות השימוש

ד' ברא את העולם, והוא קבע שהעולם יתנהל בסדר מסויים, ביושר והגינות, ולמען תמיד יזכרו שיש בורא שברא את העולם ואת מטרותיו יש חיוב לזכור את יום השבת: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ד' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (שמות כ יא). כל שבוע אנו שובתים יום אחד ממלאכה, אנו ניזכרים בבריאת ד' את העולם ושהוא קבע את חוקיו וסדריו של העולם.

העולם לא נברא ללא מטרה, להיפך העולם נברא לשם מטרה מסויימת בדיוק כמו שאר הדברים שקיימים. לדוגמא, הגרזן לא הופיע ולאחר שמצאוהו בדקו למה הוא מתאים אלא לאדם היה צורך בכלי שיחטוב עצים וחשב כיצד נכון לייצר את הכלי ורק לאחר שהמהות הכלי כבר הייתה בתוך ראשו הוא יצר אותו. כך גם העולם הזה, יש לו יוצר שיצר אותו למטרה מסויימת, ד' "אסתכל בה באורייתא וברא עלמא" (זוהר תרומה קסד א), העולם בנוי על פי התורה, זאת התוכנית, אם העולם יחיה בצורה הזו העולם יצליח וכולם יצליחו, ואם לאו העולם יחרב, אין יותר סיבה לקיומו. יהיה חורבן.

ההורים – שלוחי ד' בעולם

אם כן, על מנת לזכור לעולם שיש בורא ויש מהות מסודרת לעולם אנו זוכרים את השבת, לאחר מכן עלינו לכבד את מי שהביאו אותנו לעולם ולכן (שמות כ יב): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". לכל מי שנברא יש אבא ואמא שהיו השלוחים שלי לברוא אותו. על כל אדם לכבד את הוריו אפילו אם רק הביאו אותו לעולם, אפילו אם נגנב לאחר שנולד, אפילו אם לא טיפלו בו, וקל וחומר אם כן טיפלו בו, החיוב תמיד קיים, שהרי נולדת בזכותם. ההורים של התינוק זה מעין הקב"ה של העולם, כפי שההורים ילדו ילד וטיפלו בו ומחנכים אותו ויש חובה לכבדם, כך הקב"ה ברא את העולם מסדר את המציאות זן, מפרנס ומחנך את כל המציאות.

אדם עם מוסריות בסיסית מכיר טובה לאחר שגמל לו טובה, ומי שנתן לי הכי הרבה זה ההורים, הם הביאו אותי. יש חיוב לכבד את ההורים בכל מצב, יותר ממצוות. אדם שרוצה לקיים מצוות תפילין ואין לו כסף לקנות תפילין ולא מצליח להשיג מאחר, פטור מהמצווה. אך אם הוריו בצרה כלכלית, מוטלת עליו חובה למכור את ביתו, חפציו ואף לקבץ נדבות על מנת לפרנסם.

הלוח השני – השלכות הנובעות מהלוח הראשון

לא תרצח – יש איסור לקחת את החיים של השני, הם לא שייכים לא לך ולא לו, אלא לרבש"ע. אך לצערינו העולם מלא ברצח, בסוריה, סודן, סין ועוד. אנשים רוצחים בגלל מניעים פוליטיים, כלכליים, כעס ועוד, כל מניע כשר לרצח. גם בחיי היום יום, אנשים לא נזהרים, נוסעים בכבישים במהירויות לא סבירות. לכן יש חובה עלינו להיזהר לא לגעת בחיים, הם שייכים לרבש"ע.

לא תנאף – אל תגע באשה שאינה שלך. אשתו כגופו, אשתו זה החיים שלו, אתה הורג אותו. לצערינו כיום הדבר הזה מופיע בכמויות לא נורמאליות והורס משפחות. בארה"ב כ- 80% מהגברים נואפים ו55% מהנשים, נתונים שקשה להבין, רוב הגברים נואפים ויותר מחצי הנשים, זה חורבן המשפחה והילדים.

משום כך קבעו חכמים גדרים רבים לאיסור זה, "אל תרבה שיחה עם האשה" (אבות א ה), חכמים יודעים שזה מתחיל בדיבורים ונגמר בניאוף. בהתחלה יש מחיצות בין האיש לאישה וככל שמדברים המחיצות נופלות. קרה מקרה שאברך אחד הלך ללמוד בצורה קבועה בבית חברו לאחר כמה זמן שוחח האברך עם אחד מרבניו וסיפר לו דרך אגב שמצא אוזן קשבת אצל אשתו של האברך השני, ושהיא מבינה אותו וכו'. אמר לו רבו, מחר אתה עובר לגור בעיר אחרת ועובר ללמוד בישיבה אחרת, לא משחקים באש. צריך זהירות רבה לא לגעת בזוגיות של משפחה, אשתו של אדם זה הוא, הם בשר אחד (בראשית ב כד).

לא תגנוב – הכסף של האדם זה החיים שלו. הכסף מקנה לאדם יכולת לחיות את חייו בצורה מכובדת, בצורה שמתאימה לו. לקיחת כסף האדם היא לקיחת חירותו, לקיחת חייו, הוא כבר לא בן חורין, הוא משועבד, עבד.

גם הנגע הזה מופיע בכל מקום, גם גניבה בשחור וגם גניבה ב'צווארון לבן'. יש חוק באמריקה שמותר להחזיר מוצר אם הוא אינו מתאים לך. אנשים קונים כל מוצר שהם רוצים ולאחר מכן מחליפים או מחזירים כאשר הוא כבר אינו ראוי למכירה ובכך הם יוצרים לעסק הפסדים גדולים. היום אנשים משוגעים, הם אינם מבינים כלל שיש עם כך בעיה, שאלו אותי עשרות פעמים, האם מותר לקנות שמלה לחתונה ולהחזיק למחרת, משוגעים. גם אסור לגנוב ממקום העבודה, צריך זהירות.

ישנם סוגי גניבות נוספים, תרגיל הפירמידה, גניבה באפור, גנבים בכל הצורות. הגניבות ה'שחורות' של גנבים מגיעות בקושי לחצי מליארד בשנה, אך הגניבות ב'צווארון לבן' מגיעות לעשרות מליאדים.

לא תענה ברעך עד שקר – כאן אנו כבר מגיעים יותר רחוק, זה לא גניבת חיי האדם, לא אשתו ואף לא חירותו, אך זהו שמו הטוב. לא לשקר ולפגוע בשמו הטוב של האחר. העיתונים מבזים אנשים יום יום, אך הם עושים זאת בחכמה, שמענו ממקור מוסמך ש... אך הדברים אינם נבדקו וייתכן שאינם נכונים. כך הם פוגעים בשם הטוב של אנשים ופוגעים בהם. היום זה עוד יותר קל, כל אחד יכול לכתוב על השני מה שהוא רוצה בפייסבוק טוויטר או בסתם טוקבק בעילום ולפגוע באחר. ישנם יותר ממאה אלף ילדים שנפגעו מכך, ישנם שמרוב בושה התאבדו. אל תענה ברעך עד שקר.

לא תחמוד – איסור זה מסביר את העיקרון, את היסוד של הכל כפי שרואים בפסוק (שמות כ יד): "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" – לא תנאף, " וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" – לא תגנוב. מי שחומד את אשת חברו סופו לנאוף, מי שחומד ממון סופו לגנוב, מי שחומד קצת יחמוד בסוף הכל. העיקר זה הלב, הוא קובע לאן האדם מתקדם, אדם חומד, בסוף הוא יגיע לזה.

משום כך העיקר היא העבודה הפנימית, שאני לא ארצה להיות שם. אין זה קל לשלוט ברצונות הלב, אך כשם שאין אדם חומד דבר שגבוה ממנו כגון את בת הנשיא, כך צריך לדעת שהכל גבוה ממנו, הכל לא שלו, הכל מחוץ לתחום. כל מה שאינו שלו, אינו קיים.

שוכתב ונערך ע"י: ח.ס.

לצפייה בשיעור: יתרו - מעמד הר סיני - שיא ההיסטוריה כולה!