שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

יש קשיים בגאולה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־19:13, 31 בינואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (המצפים לישועה)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

המצפים לישועה

[הרב שלמה אבינר]

ייתכן שבמהלך הגאולה, גם מה שכבר הושג, ייפול. הרמב"ן (פירוש סוף שמות), מביא מדרש על הפסוק "דומה דודי לצבי": מה צבי זה נגלה ונכסה ושוב נגלה, כך הגואל נגלה ונכסה ושוב נגלה. הצבי רץ, פתאום נעלם מאחורי הר או גבעה, ושוב נגלה בנקודה יותר מתקדמת במסלולו. כך הגואל מופיע ומביא ברכה, ופתאום, מה שהשיג יורד כביכול לטמיון, אך לבסוף הוא שוב מתגלה בנקודה מתקדמת יותר.

כל זה מכיון שהשטח אינו חלק אלא מלא הרים וגבעות, ואילו היתה המציאות חלקה, בלי בעיות, היה הצבי רץ ללא מפריע, והיינו עדים להתקדמות מתמדת. אך העולם אינו חלק. חז"ל אומרים שלשיכור, העולם נראה כמישור. יש לו ציור נאיבי של המציאות. אך העולם אינו חלק, יש בו הררים רבים, "הרי בתר" המוזכרים בשיר השירים (ב יז). כלומר, הרים מבותרים לשניים עם מעבר צר באמצע, שם עובר הצבי ואז הוא נעלם מעינינו. זהו מבחן האמונה. זאת ברית בין הבתרים (בראשית פרק טו), שגם כאשר הצבי עובר ביניהם, ממשיכים אנו להאמין ולצפות לישועה, וזהו כאמור, מבחן של ציפיית הישועה. כאשר הכל הולך טוב, הכל מתקדם, הכל נפלא - מה המעלה להאמין?! המבחן הוא כאשר הדברים נראים תקועים. ריבונו של עולם מחליט על פי חכמתו מתי לגלגל את העניינים בדרך עקיפה ולא בדרך ישרה.

מה המעלה לדחוק: מתי כבר יבוא משיח?! וכי מי אינו מעוניין בו? אלא המעלה הגדולה היא לראות פעמי המשיח היום! יש שאינם רואים, בגלל הבעיות והמשברים. מי שממשיך לראות, זו מעלה, זו אמונה, זו מידה טובה.

ויש שלנוכח הקשיים, מתלוננים ובוכים. זהו חסרון חמור של אמונה וגם מידה רעה לראות רק את הבעיות ולא את הטוב.

אדרבה, המבחן הגדול של הציפייה לישועה הוא דווקא כשיש קשיים.

ועוד צד יש בציפייה לישועה, כדברי מרן הרב קוק בסידורו עולת ראיה: שמא תאמר: ד' מנהיג את ההיסטוריה ואנו נשב בחיבוק ידיים ונחכה שד' ישלים את כל המלאכה? לא כן. אמנם ד' עושה את הכל, אבל אנו באים "לעזרת ד' בגבורים" (שופטים ה כג). ד' עושה ישועה על ידינו ומתוכנו. מגלגלים זכות על ידי זכאי (מסכת שמחות פרק ח). כמו שאמר מרדכי לאסתר: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר ד יד).

הרבה שלוחים יש למקום, ד' עושה מלאכתו על ידי שליחים. הוא סיבה ראשונה, סיבת הסיבות ועילת העילות, ומסבב את הסיבות. אתה העמל וטורח לבנות את ארצנו, הנך הסיבה לבניין, אך ריבונו של עולם הוא סיבת הסיבות. אם תמאן, ד' יפעל דרך סיבות אחרות. לא חסרות לו סיבות. ולהבדיל, גם כאשר ד' רוצה להביא רעה, "מגלגלים חובה על ידי חייב" (שמחות שם).

כאשר הוצאו פפוס ולוליאנוס להורג על-ידי אדריאנוס הרשע, אמר להם: אם אתם מעַמם של חנניה, מישאל ועזריה, יבוא אלהיכם ויעשה לכם נס כמו שעשה להם. השיבו: לא. הם היו צדיקים גדולים, אנו פשוטי עם ולא מגיע לנו נס. יתר על כן, נבוכדנצר היה מלך הגון וראוי להעשות לו נס, אבל אתה רשע. דע לך שאם אין את הורגנו, הרבה שלוחים יש למקום, הרבה דובים הרבה נמרים, הרבה נחשים הרבה עקרבים (מסכת שמחות שם). תמיד יש רשעים המתנדבים להיות חיילי השטנים למיניהם. וכן תמיד ימצאו צדיקים לבוא לעזרת ד' בגבורים.

אנו מאמינים שד' עושה גאולה ואנו מאמינים שאופן אחד של גאולה יכול להיות על ידינו ומתוכנו. הציפייה לישועה אינה ציפייה פסיבית, היא "ציפייה יוצרת", כדברי מרן קוק. המצפה לישועה, אורב למאורעות ועושה ככל יכולתו כדי לקדם את הישועה.

לסיכום, הציפייה לישועה כוללת שני חלקים:

1. גם כשיש בעיות וקשיים, והדברים נראים תקועים או אפילו מתגלגלים אחורה, אנו ממשיכים להאמין שריבונו של עולם הוא בעל הבית על ההיסטוריה, אלא על פי סיבות שגזרה חכמתו, הוא מחליט על דרך זו. זהו מבחן של אמונה.

2. אנו עושים כל שיש ביכולתנו על--מנת להתקדם, כי הגאולה נעשית על-ידי שליחים. כמו שד' משיב הרוח ומוריד הגשם, הוא יתברך סיבה ראשונה לגשם, והעננים הנם סיבות אמצעיות.

איננו מתעלמים מכך שמצבנו המדיני העכשווי הנו קשה, במובן של הנאמנות לארץ ישראל. אך איננו מיואשים. איננו נוסעים ברכבת לאושוויץ. לו היה כך, חס וחלילה, והיה ביכולתי לעשות זאת, הייתי קופץ דרך החלון, עם כל הסיכון הכרוך בזה, ואחר כך תוקע ברזל כדי להוריד את הרכבת מן הפסים, עם הסיכון הכרוך בכך.

אבל לא כן, המדינה שלנו נוסעת לכיוון המשיח, לגאולתה השלמה. בכך אנו מאמינים, גם אם יש עיכובים בדרך, גם אם העגלה של המשיח נתקעת לפעמים, עקב תקלות שונות. פעם נופל גלגל ופעם נשבר ציר, פעם מת הסוס ופעם חולה הנהג. אכן זו עגלה ישנה, שלא השתמשנו בה אלפיים שנים. היא חלודה וכבר שכחו איך להשתמש בה. והנה כבר קרוב למאה ועשרים שנה, העגלה הזאת מתגלגלת ומתקדמת, נעצרת נשברת, נתקנת ושוב מתקדמת.

הכל מתקדם: בניין הארץ, קיבוץ גלויות, הקמת המדינה, התעצמות כוח המגן שלנו, התפשטות לימוד התורה. ב"ה העגלה של המשיח נוסעת.

אלא בוודאי יש תקלות. אך אם בגלל תקלה הנך מאבד אמונה, יתכן שגם לפני כן אמונתך כבר היתה חלשה שהרי שעת תקלה היא מבחן האמונה האמיתי. אם גם בעת משבר הנך ממשיך להאמין, הנך נעשה שותף לקב"ה במעשה גדול של גאולת האומה.